הבלוג של לי-את הלר

לא מי את, לי-את.

אז שלום לכולם, אני לי-את (הלר) אני כבר די גדולה, והנה, גם אני כאן, כותבת בבלוג משלי, ומלהגת על דברים שמעניינים, נוגעים, ומזיזים לי. בחיי המקצועיים אני מתפרנסת מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. תחומי עניין, בגדול – תרבות: - ספרים... +עוד

אז שלום לכולם, אני לי-את (הלר) אני כבר די גדולה, והנה, גם אני כאן, כותבת בבלוג משלי, ומלהגת על דברים שמעניינים, נוגעים, ומזיזים לי. בחיי המקצועיים אני מתפרנסת מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. תחומי עניין, בגדול – תרבות: - ספרים – על חוויות הקריאה שלי מן הסתם אכתוב בהמשך. - תיאטרון, אבל טוב (אני בוגרת של החוג לתאטרון של אוניברסיטת ת"א, במגמת בימוי). - קולנוע, אחרת לא יכולתי לעבוד במקצוע המופרע הזה שלי. - אמנות - וכל מה שיבוא לי. בפייסבוק אפשר למצוא אותי: @li-at heller

עדכונים:

פוסטים: 77

החל מנובמבר 2015

תם עידן. תמה תקופה. תם סיפור שאהבתי. תם ונשלם, ולהבדיל מהכרכים האחרים, לא יהיה עוד. ארבע שנים ארוכות מאד לקח לי עד שזכיתי לאחוז בכרך הרביעי בסדרת ‘החברה הגאונה’ של הסופרת המסתורית שעומדת מאחורי שם העט, אֶלֶנָה פֶרַנטֶה. השנה הסתיימה הסאגה עבורי, עת יצא התרגום הנפלא של אלון אלטרס לכרך הרביעי העונה לשם ‘הסיפור של הילדה האבודה’.

31/05/2018

הסיפור של הילדה האבודה-אלנה פרנטה

הסיפור של הילדה האבודה-אלנה פרנטה

החברה הגאונה-כרך רביעי

לאורך השנים זכיתי ללא מעט חברות טובות שליוו אותי. גדלו, הגדילו והעצימו אותי. ונשארו בחיי לשנים רבות.

עוד מראשית הימים שאני זוכרת, תמיד היו לי חברות.

חברות טובות, חברות קרובות. אחיות לזמנים טובים ולזמנים שפחות.

בכתה א’ הייתי חברה של גילי דקל.  גרנו מספר רחובות זו מזו ומהרגע שהתיישבנו בכתה האחת ליד השנייה התחברנו. שתי ילדות בנות שש.

בגיל 9 עברנו דירה, ואני נאלצתי לעבור כיתה ובית ספר. בבי”ס החדש קידמה את פני ברכה. ומהרגע הראשון הפכה להיות החברה הכי טובה שלי,  בכל בית הספר היסודי כולם ידעו שלי-את וברכה חברות. וכשכל אחת מאתנו הלכה לתיכון אחר בגיל 14, חשבנו שסוף העולם מגיע.

למזלנו, משהו בחברות הזו שרד את מבחן השנים והזמן, ולמרות התיכונים השונים, מקומות השירות הצבאי והחיים בכלל, שלקחו אותנו למחוזות שונים, ולמסלולים שונים במהות ובתכלית, למרות המרחק והזמן, נשארנו חברות עד היום, כשאנחנו חוגגות כבר את היובל להיווסדותנו. וארבעים שנים לחברותינו.

מי שמכיר אותי יודע שאני חובבת מושבעת של פו הדוב, ולא פעם נשאלתי למה? אז כנראה שערך החברות יושב אצלי כל כך חזק, שהספרים של א.א.מילן, שכתב לבנו כריסטופר רובין על פו הדב וחבריו, דיברו אלי בגלל תיאורי החבריות וההדדיות שמתוארות בהם.

לפני ארבע שנים, באחד משיטוטי הקבועים בתחילת כל חודש בחניות הספרים, נתקלתי בספר שצד את עיני, על הכריכה הופיע הכיתוב: ‘החברה הגאונה’ ומיד ניגשתי והרמתי לראות במה מדובר.

מי שעוקב אחר טעמי והמלצותיי הספרותיות, כבר יודע שמהרגע הראשון התאהבתי, שלא לומר התמכרתי.

סקירתי עליו גרמה באז די גדול, והביאה לא מעט אנשים להתמכר ולהתאהב.

משהו בכתיבה של אותה אֶלֶנָה פֶרַנטֶה ששמה התנוסס ככותבת הסדרה שכונתה בארץ – ‘סדרת הספרים הנפולינאניים’ – משך אותי ללכת עם שתי החברות שהיא כתבה, ולהתמסר לעולמן מהספר הראשון ועד לאחרון.

ארבע שנים ארוכות מאד לקח לי עד שזכיתי לאחוז בכרך הרביעי בסדרה, והשנה הסתיימה הסאגה עבורי, עת יצא התרגום הנפלא של אלון אלטרס לכרך הרביעי.

ארבע שנים במהלכן התגלה לעולם בגם מי עומד, או שמה עומדים, מאחורי שם העט פֶרַנטֶה. והסוד הכי שמור נחשף לעולם.

תעלומת אלנה פרנטה ממשיכה להסתבך: האם הכותב הוא גבר?

לפני כשלושה שבועות, סיימתי את קריאתי בספר, ולקח לי זמן רב על מנת שאוכל לשבת ולכתוב את דעתי עליו. משהו בסיפור לא הניח לי סתם לשבת ולכתוב עוד סקירה על ספר שקראתי. תם עידן. תמה תקופה.  תם ונשלם סיפור שאהבתי.  תם ונשלם, ולהבדיל מהכרכים האחרים, לא יהיה עוד.

 

העלילה מחזירה אותנו לעולמן של אֶלֶנה גְרֶקוֹ (לֶנוּצ’ה/ לֶנוּ) ורָפָאֶלָה צֶ’רוּלוֹ (המכונה לינה/ לִילָה) שתי החברות, שעד לסיום הספר אין פתרון לתשובה מי מבין השתיים היא הגאונה האמיתית.

שתי ילדות/נערות ועכשיו נשים מצליחות שנולדו בצד הלא נכון של העיר, בתקופה של מהפכות ותמורות גדולות שעברו על איטליה בשנים שבאו מסוף מלחמת העולם השנייה ועד לתחילת המילניום החדש.

העלילה הפעם מתמקמת בבגרותן, בין סוף שנות ה 70 בשנות ה 30 לחייהן, לבין הסוף בתחילת המלניום כשהן כבר בשנות ה 60, אחרי סיפור חיים מלא וכואב.

הספר הראשון נפתח בהיעלמותה של לִילָה מבלי להותיר עקבות.  והספר האחרון סוגר את סיפורה כפי שנשתמר בזיכרונה של חברתה.   כבר מהספר הראשון ידוע שלילה תעלם, אבל הפעם מספרת לנו לֶנוּ איך ומה הנסיבות להעלמות הזו.

האם מתאפשר לאדם לברוח ולהעלם באמת? האם ניתן להשיב זמן שאבד? פֶרַנטֶה מוכיחה שכן. למרות היעלמותה של לילה וניסיונה למחוק את עברה וקיומה במרחב ובזמן, מצליחה אֶלֶנה לעורר את חייהן מחדש. ולהמחיש אותו בצורה מושלמת וכואבת בפני הקורא.

הסיפור מלווה בטרגדיה גדולה שאשאיר לכם לקרוא בעצמכם. ומסתיים בנקודה שהקורא מבין כי המחברת הוליכה אותו ואת חברותיה בדרכיו העקלקלות והנפתלות של הסיפור הנפלא הזה, כשהיא יודעת איך תחבר את כל הקצוות לסוף אחד מתבקש מצד אחד, ומצליח להפתיע ולעורר שאלות מהצד השני.

פֶרַנטֶה מצליחה לספר סאגה שהתחילה אי שם בשנות ה 40 של המאה הקודמות ולתאר דרך חייהן של שתי החברות הללו, שהקורא תוהה לאורך כל הספרים מי מבין השתיים היא הגאונה האמתית, את חייה של האומה האיטלקית במאה שעברה. ואת חיי האנשים שחיים בשכונה הקטנה של השתיים.

העיר נאפולי שמצטיירת דרך תאוריה של פֶרַנטֶה בספרים הללו חיה נושמת ובועטת, עד כי נדמה והיא דמות לא פחות חשובה בסיפור.

ספרי החברה הגאונה של פֶרַנטֶה מתאפיינים בראליזם נוקב. כזה שיכול ממש להתוות את מפת נאפולי עבור הקורא, כך שגם קוראים שלא ביקרו מעולם בעיר חשים אחרי קריאה בספרים כאילו הם מכירים אותה היטב. והשאלה האם תאורי השכונה הקטנה בנאפולי, מעוגנים במציאות העולה במוחם של הקוראים, כך שלא מעט מהם נסעו לטייל בעקבות המקומות המתוארים בספרים.

במכתב שכתבה פֶרַנטֶה ב 1955 לעורך גופרדו פופי (Goffredo Fofi),התייחסה פֶרַנטֶה לסוגיה:

במשך זמן רב חוויתי את העיר כמקום שבו דרך קבע חשתי בסכנה. זו הייתה עיר של מריבות פתאומיות, של פיצוצים, של דמעות קלות, של ויכוחים שוליים שהסתיימו בקללות, גסויות שאי אפשר לחזור עליהן… הנאפולי שלי היא הנאפולי הוולגרית של אנשים ש’התיישבו’, אבל עדיין חשים מבועתים מהצורך לחזור ולהתפרנס בכל מיני עבודות זמניות משונות; ישרים ביומיום, אבל במקרה הצורך מוכנים לבצע פשעים קטנים כדי לא לעשות רושם רע; רעשנים ומונרכיסטים אבל גם, במקרים מסוימים, סטליניסטים; נשאבים לדיאלקט הכי קוצני; מחוספסים וחושניים, ללא גינונים בורגניים קטנים, אבל מדורבנים לפחות להיראות כאלה; מכובדים ועבריינים בפוטנציה, מוכנים להקריב את עצמם ובלבד שלא ייתפסו כטיפשים יותר מאחרים”

ואכן פֶרַנטֶה מצליחה בכך מעל ומעבר.   לאורך כל הספרים התיאורים חיים ואמיתיים לחלוטין, ונדמה היה לי כי אני צועדת עם הבנות ברחובות השכונה, חוטפת יחד איתן את מכות החיים הכואבים שלהן, אוהבת ושונאת את האנשים שמקיפים אותן. ופשוט רוצה להיות חברה של כל אחת מהן.

פֶרַנטֶה הצליחה לכתוב ולתאר חיים שלמים, שלי לא היה חלק בהם במציאות, אבל שיכולתי ורציתי להיות חלק מהם.  משהו בכתיבה הראליסטית לחלוטין גרם לי להאמין שזו אוטוביוגרפיה של המחברת (דבר שהוכח כלא נכון בשעה שנתגלה מי מאחורי שם העט).

פֶרַנטֶה, שלדעתי היא הגאונה האמיתית בסיפור, מצליחה לטוות את הסאגה הספרותית שלה, במלאכה איטית ומושלמת. בדייקנות ובביטחון ספרותי.  והיא מביאה לקורא פרוזה אישית ואינטימית שתופסת את הקורא למן הרגע הראשון ועד לסגירת הסיפור אחרי 1800 עמודים.

זוהי סדרה שחולקה ל 4 חלקים, לנוחות ההוצאה בלבד, אבל מהווה סיפור אחד שלם, סיפור מלא עוצמה ורגשות.

אבל הכוח טמון לא רק בסיפור המופלא, אלא ללא ספק באופן בבניית הדמיות, וברגשות הכנים שהן מציגות, ללא ייפוי המציאות הכעורה שעוטפת אותן.  דמיות פגומות ששוגות לאורך כל הדרך אבל יוצרות עולם אמיתי וראליסטי ונוקב.

והתוצאה הינה פרוזה שאי אפשר להניח מהיד ושנשארת בלב ובמחשבות זמן רב אחרי שהסדרה מסתיימת.

ספרות מוצלחת בעיניי היא ספרות שבסופה אתה רוצה להכיר את המחבר שלה, להעביר איתו זמן ולשמוע ממנו על החברים שיצר.

ללא ספק פֶרַנטֶה מצליחה לגרום לקורא לתהות לגבי זהותה, ואני מבינה את הבחירה שלה לכתוב בשם עת ולתת לדמיות שלה את מלוא הבמה.

כריכות שלושת הספרים הקודמים בסדרה

כריכות שלושת הספרים הקודמים בסדרה

~~~~~~~
הסיפור של הילדה האבודה

מאת: אֶלֶנָה פֶרַנטֶה

הוצאה לאור: הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, הספרייה החדשה

שפת מקור: איטלקית

מתרגם: אלון אלטרס

ז’אנר: פרוזה,תרגום

שנת הוצאה בארץ:  2018

מס’ עמ’: 483

עורך ראשי: מנחם פרי

עורך תרגום מאיטלקית: מנחם פרי

תצלום על הכריכה: שילה מצנר

עוד מהבלוג של לי-את הלר

תצוגה מקדימה

לכל איש יש שם - 'איש ושמו אובה'

'איש ושמו אובה' – פרדריק בקמן בביקור ב'צומת ספרים' , גיליתי שברשימת עשירייה - ספרים ב-29.9 ₪  משתתף במבצע גם 'איש ושמו אובה' של פרדריק בקמן, שזכיתי לקרוא כספר לבן עוד...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

אלנה פרנטה והחברה הגאונה שלה

'החברה הגאונה' – אלנה פרנטה. *********************** איזה ספר מופלא. איזה סיפור מלא קסם, מלא גאונות. איך אפשר בעזרת מילים לכתוב...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

יצאתי לגלוש

יצאתי לגלוש   יש לי חברים גול-שים. גולשים אמתיים אומרים את המילה במילעיל ולא במילרע, זה יותר קול. יותר היפ... הגול-שים הם עם של חתיכים, נראים תמיד בכושר, עם גוף חטוב, וצבע...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה