הבלוג של לי-את הלר

לא מי את, לי-את.

אז שלום לכולם, אני לי-את (הלר) אני כבר די גדולה, והנה, גם אני כאן, כותבת בבלוג משלי, ומלהגת על דברים שמעניינים, נוגעים, ומזיזים לי. בחיי המקצועיים אני מתפרנסת מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. תחומי עניין, בגדול – תרבות: - ספרים... +עוד

אז שלום לכולם, אני לי-את (הלר) אני כבר די גדולה, והנה, גם אני כאן, כותבת בבלוג משלי, ומלהגת על דברים שמעניינים, נוגעים, ומזיזים לי. בחיי המקצועיים אני מתפרנסת מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. תחומי עניין, בגדול – תרבות: - ספרים – על חוויות הקריאה שלי מן הסתם אכתוב בהמשך. - תיאטרון, אבל טוב (אני בוגרת של החוג לתאטרון של אוניברסיטת ת"א, במגמת בימוי). - קולנוע, אחרת לא יכולתי לעבוד במקצוע המופרע הזה שלי. - אמנות - וכל מה שיבוא לי. בפייסבוק אפשר למצוא אותי: @li-at heller

עדכונים:

פוסטים: 79

החל מנובמבר 2015

‘סלונה מטיילת’, שוב עלה פוסט המזמין בלוגריות להצטרף לסיור לקידום עסקי נשים. לאור הצלחת הסיור הקודם שעשיתי עם הסלונות בשרון, בחודש שעבר החלטתי להירשם גם הפעם. הפעם היעד היה יומיים בגליל המערבי.

20/03/2018

חלק 1 – יציאה לטיול + הבית הכחול בשלומי

SALOONA 1

האמת אני מכירה את הארץ. טיולי ילדות משפחתיים עם הוריי, הקנו לי את אהבת הארץ.

השנים בתיאטרון, כמנהלת הצגות שנדדו ברחבי הארץ, לקחו אותי לקיבוצים ולערי הפריפריה, מדי ערב כל פעם על במה אחרת בכל רחבי הארץ.

עת יצאנו לצלם סרטים וסדרות בפריפריה, תעשיית הקולנוע  הביאה אותי גם להכיר את האנשים. להכיר את הארץ גם מבחינת המארג האנושי החי במקומות הללו.

סדרה כמו ‘המשאית’, של ערן ריקליס, נשאה אותי לצילומים בירוחם ומצפה רמון.

‘פלפלים צהובים’ של קרן מרגלית הביאה אותי לערבה הקסומה.

את ‘הכלה הסורית’ צילמנו בגולן ובכפרים דרוזים וערבים.

ב‘ללכת על המים’ נסענו מהגולן בצפון ועד ים המלח בדרום.

וסרט אחד של במאי ישראלי-פלסטינאי, עלי נאסר, לקח אותי אל הגליל המערבי.

בכל מקום, רק יצאנו את תל אביב (שיש לומר שאני מאד אוהבת, והיא לי בית כבר למעלה מעשרים שנה), ומיד נעטפנו באהבה אין קץ.

נשים, שכנות לקחו אותנו תחת חסותן ומיד טיפלו בנו באהבה.

בשילה שמבחינתי נמצאת בשטחים, וללא הסרט שצילמתי אודותיה ובה, לא הייתי מגיעה אליה, הציעו לי הבנות מקלחת חמה ומקום לנוח כשראו כמה קשה אני עובדת לטענתן.

במצפה רמון, נאספו כל ילדי העיר לשבת בשורה על סף המדרכה כדי לראות את אלילם זאביק רווח מהלך ברחוב.

בתרשיחא, קמו השכנות מוקדם בבוקר ובישלו במיוחד עבורנו מטעמים מופלאים, עד כדי כך שאיש מחברי הצוות לא יצא לארוחת הצהרים של הקיטרינג שארגנה ההפקה.

זכרתי את כל זאת באהבה וכשעלתה הצעה, הפעם לטייל בגליל המערבי, לא חשבתי על זה שזה ליומיים מלאים, ושזה יביא אותי לוותר על עבודה מכניסה בעבור בילוי. (לא יודעת לפרגן לעצמי מספיק). אבל זיכרון הטיול היומי בשרון, גרם לי לאשר הגעה. וביום המיועד, ארוזה עם טרולי המתנתי לחברות שיאספו אותי לנסיעה צפונה.

האושר התחיל כבר בדרך. שיחה נעימה ומהנה עם נשים מרשימות ואנטלגניות שנוצרה בדרך הבטיחה לי שהולך להיות נפלא.

GALIL 1

הגענו מעט מוקדם מהצפוי לצפון, אז נטע-לי הציעה שנעצור רגע להריח את הים באכזיב. ולראות גם את ‘מדינת אכזיב’ שהקים אלי אביבי.

כשעצרנו והבנות התחילו לצלם ולהצטלם, סיפרתי שאני שונאת להצטלם ויוצאת נורא בצילומים. “יש אנשים שנועדו להצטלם, ויש לעבוד מאחורי המצלמה” הצהרתי.  אבל לשמחתי ולהפתעתי הייתה איתנו הבלוגרית רונית קריספין שבתור תחביב מצלמת. והיא מיד שלפה את הנייד והתחילה לתקתק כשאני עומדת לי שם ולא ממש יודעת מה לעשות עם זה.

את התוצאה שלחה לי רונית כבר באותו היום, ומיד ידעתי שאני אוהבת. תמונה שלי? איך אפשר לאוהב? אז כן אפילו אני אהבתי.

 ME1

הגענו למפגש עם שאר הבנות, 12 נשים. עוצמתיות. מוכשרות. נשות קריירה, מנהלות עסקים, מתנדבות בעמותות, בעלות משפחות, וחיים שלמים בגילאים שונים. כמה כוח יש במפגש נשים מדיסיפלינות שונות שהמכנה המשותף שלהן הוא אינטלגנציה עוצמה ויכולת לכתוב.

עונג.

GALIL 2

את המפגש המשותף התחלנו בביקור בשלומי בבית המצוייר:

נכנסנו לשכונה רגילה, בניין רכבות, שיכון קטן, דירה אחת. וכבר בכניסה הבנו שכל מה שקראנו על המקום הוא כעין וכאפס לעומת מה שנגלה לעיננו.

קירות דירת השיכון הקטנה, צויירו ונצבעו בצבעוניות נפלאה ע”י אלמנה קשישה שהפיגה את בדידותה בציור.

BAIT 1

עפיה זכריה, תמניה קטנה שעלתה לארץ בשנות ה 50, והתאלמנה בגיל 80, עברה לדירת השיכון הקטנה.

 BAIT 2

בתימן חיתנו ילדות בגיל 12, אבל גורלה של עפיה שפר עליה וכשרונה שלח אותה להיות הציירת של ראש הכפר. הנישואים שהגיעו בהמשך והעליה לארץ גרמו לה להפסיק את אהבתה ולהתמסר לגידול משפחתה.

ואחרי שכל חייה הוקדשו לגידול משפחתה, ילדיה נכדיה ונינייה, עפיה שהתאלמנה נכנסה לדירת השיכון הקטנה, והסתגרה בתוכה. היא החלה לצבוע ולצייר על הקירות בכדי להפיג את בדידותה בציור שזנחה בעברה.

בדירת שני חדרים קטנה בתוך שיכון מוזנח בנתה עפיה ממלכה משלה מחוץ לזמן ולמקום והכתירה עצמה כמלכה. ואת שארית חייה הקדישה לציור. נעזרת בצבעי שמן שנשארו ונמסרו לה מבעלי המוסכים בסביבה ציירה בעזרת מכחולים פשוטים ודקים על קירות הבית, כשהיא נעזרת בכיסא ושולחן על מנת לטפס לגובה ולהגיע עד לסוף הקירות ולתקרה מעל.

כשנפלה ולא יכלה לצייר יותר יצרה סדרת בובות בדמותה. 60 בובות יצרה. צבועות פנים ולבושות כמותה בתלבושות אותנטיות וצבעוניות.

BAIT 6 BAIT 3

הציורים בדירה הזכירו לי את האדם הקדמון שצייר על קירות מערותיו (ביתו) את חייו וזכרונותיו. וכמו בכנסיות המצויירות ברחבי העולם, ביתה של עפיה התימניה הקטנה מרגיש כמקום של קדושה.

הבית משמש היום כמוזיאון שאי אפשר להזיזו ממקומו. כמקדש לזכרה של יוצרת קטנה שהמציאה את עצמה מחדש  אחרי גיל 80, ומוכיח שאפילו לקשישים בודדים שחייהם כביכול מאחוריהם יש עדין תשוקה ואהבה, רצון וצורך ליצור ולהתחדש.

BAIT 4 BAIT 5 BAIT 7

פרטים ליצירת קשר:

כתובת: נתן אלבז 151, שלומי

טלפון לתאום ביקורים: 077-2308313

ועל המשך קורותנו בסיור המופלא הזה בפוסטים הבאים

עוד מהבלוג של לי-את הלר

תצוגה מקדימה

לכל איש יש שם - 'איש ושמו אובה'

'איש ושמו אובה' – פרדריק בקמן בביקור ב'צומת ספרים' , גיליתי שברשימת עשירייה - ספרים ב-29.9 ₪  משתתף במבצע גם 'איש ושמו אובה' של פרדריק בקמן, שזכיתי לקרוא כספר לבן עוד...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

אלנה פרנטה והחברה הגאונה שלה

'החברה הגאונה' – אלנה פרנטה. *********************** איזה ספר מופלא. איזה סיפור מלא קסם, מלא גאונות. איך אפשר בעזרת מילים לכתוב...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

רוחות העבר וצללי המתים

'הרוחות של בלפסט' – סטיוארט נוויל.     ספר חדש מבית הוצאת תמיר||סנדיק יצא לאור. יש משהו בהוצאה העצמאית הקטנה הזו שנושא תו איכות על הספרים המופעים תחת ידה. משהו שגורם לי...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה