הבלוג של לי-את הלר

לא מי את, לי-את.

אז שלום לכולם, אני לי-את (הלר) אני כבר די גדולה, והנה, גם אני כאן, כותבת בבלוג משלי, ומלהגת על דברים שמעניינים, נוגעים, ומזיזים לי. בחיי המקצועיים אני מתפרנסת מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. תחומי עניין, בגדול – תרבות: - ספרים... +עוד

אז שלום לכולם, אני לי-את (הלר) אני כבר די גדולה, והנה, גם אני כאן, כותבת בבלוג משלי, ומלהגת על דברים שמעניינים, נוגעים, ומזיזים לי. בחיי המקצועיים אני מתפרנסת מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. תחומי עניין, בגדול – תרבות: - ספרים – על חוויות הקריאה שלי מן הסתם אכתוב בהמשך. - תיאטרון, אבל טוב (אני בוגרת של החוג לתאטרון של אוניברסיטת ת"א, במגמת בימוי). - קולנוע, אחרת לא יכולתי לעבוד במקצוע המופרע הזה שלי. - אמנות - וכל מה שיבוא לי. בפייסבוק אפשר למצוא אותי: @li-at heller

עדכונים:

פוסטים: 60

עוקבים: 17

החל מנובמבר 2015

אני אוהבת ספרות ישראלית, וביחוד כזו שמצליחה לשזור אישי ולאומי ביחד. חלפון הטיב לעשות כן. יש בספר הזה קצת היסטוריה, מעט פוליטיקה, קורטוב של ארכיאולוגיה. וסיפור חיים מלאי כאב חרטות ופגמים, של חיי יום יום במשפחה מעורבת אחת, על כל גווניה, שמצליחים להתחבר לכדי קסם ויופי אישי ולאומי.

28/09/2017


 LILI

“רבע שעה אחרי שההורים של לילי נסעו והשאירו אותה אצלנו עד שהם יחזרו מבאדן באדן, לילי נכנסה לחדר שלי ושל אחותי, שמה מזוודה ענקית על המיטה שלי, הוציאה חולצה חדשה, הורידה את הקודמת, הסתובבה אלי ושאלה, “איך הציצים שלי? יפים, נכון?”

 

ערב מלחמת ששת הימים, רגע לפני, כשכולם כבר בטוחים שהנה הסוף של מדינת ישראל הצעירה עומד לפתחה, נוחתת בבית משפחת אלפסי לילי, בת הדודה של שחר. לילי מגיעה עם מזוודה אחת ונושאת עמה רוח של חופש, ריחות של חלומות גדולים, ויופי שמצליח לסחרר את כל הגברים בסביבה.

 

אבל רוח בחופש והיופי הזה שלה יביאו גם לפתיחה סיפור כואב ואירועים אישיים על רקע אירועים ממלכתיים הרי גורל.

 

אך בטרם אמשיך את סקירתי נדרש גילוי נאות:
אני מכירה את איל חלפון אישית.

לפני למעלה מעשור, יצא לי לעבוד כעוזרת במאי שלו, לסרט שנכתב על פי תסריט לספר נפלא של חיים סבתו-’תיאום כוונות’. סרט נהדר, שסיפר את סיפורם של חברה צעירים בני ישיבות שגויסו כמו שאר הצעירים בארץ, ביום כיפור ללחום בחזית הסורית ברמת הגולן.

אבל מאז לא יצא לנו לעבוד שוב יחדיו.

 

 

הסתקרנתי לקרוא את ספרו החדש של חלפון, ומשהו בתמונת הכריכה ובכתוב בגב הספר רמז לי שיהיה זה ספר מהסוג שיש מצב ואוהב.

 

חלפון בחר להוביל את הקורא בסיפורה של לילי, דרך עיניה, ודרך עיניהם של בן דמותו-בן דודה-שחר אלפסי, ושל הדוד שלו סמי לוי. כשרצף הפרקים מקפיץ אותנו דרך מאורעות היסטוריים הרי גורל בתולדות המדינה מאז מלחמת ששת הימים ועד פינוי עזה ב 2005.

 

לילי, ציפור חופשיה. יפה וסקסית מעבר לכל דמיון לגברים בשכונה הקטנה אליה היא נוחתת לאחר שהופקרה בבית דודיה בעוד הוריה נוסעים לנפוש בחו”ל. היא מצליחה לסחרר את ראשי כולם אבל נשארת מאוהבת ונאמנה לגבר אחד-מיקו-זמר מפורסם, מנהיג להקת רוק שאוחז בגיטרה ונוסע על אופנוע מרשים.

המלחמה פורצת וכמו שהיא מתחילה ככה היא גם מסתיימת בניצחון גדול, אבל מעשה שנעשה במקלט הבניין, ישנה את חיי כל הנוגעים בדבר ויניע את מהלכי חייהם.

 

מרגע הרה גורל זה מסופרות לצד סיפורי הדמיות, גם סיפורי תולדות המדינה מנקודת מבטה של משפחה מזרחית שתמכה בדרכו של מנחם בגין ותנועת הליכוד שהנהיג:

מהניצחון סוחף החושים של ששת הימים, והאופוריה שהגיעה בעקבותיו. דרך השליטה בשטחים הכבושים, על כל הרעות החולות שהתחילו כבר אז. ומשם למלחמת יום כיפור שפצעה פיזית ונפשית בחברה הישראלית. ואז למהפך ההיסטורי ונצחונו של בגין בבחירות 77 ועליית הליכוד לשלטון, מהפך שהוביל ברבות הימים להגעת סאדאת לארץ ולחתימת הסכם השלום עם מצרים. חלפון משרטט אירועים היסטוריים משמעותיים לצד אירועים לאומיים חברתיים שיצרו כאן שימחה ואופוריה נוספים, כדוגמת ניצחונות מכבי תל אביב בכדורסל בדרכה לכיבוש היעד הנכסף של אליפות אירופה בפעם הראשונה. לצד אירועים כאובים לאומית כמו נפילת הבורסה בשנות השמונים והמשברים שיצרה. ומלחמת המפרץ שנפלה עלינו וסגרה אותנו בחדרים מצופים ניילונים, ממתינים להדי ההתפוצצויות שיעברו בחוץ. ועד לפינוי רצועת עזה.

 

40 שנה של מדינה קטנה שכל אירוע בה משמח, או כואב חרוט על גבי ההיסטוריה,

40 שנה שבחייו של ארכיאולוג (שאחד מגיבורי הספר הנו כזה) הן כלום ביחס לנצח.

40 שנה בחיי דמויותיו של חלפון שהן חיים שלמים.

 

“כמעט ארבעים שנה עברו מאז מה שקרה אצלנו לפני מלחמת ששת הימים. חיים שלמים. בארכיאולוגיה, ארבעים שנה זה ממש כלום. שכבת אדמה של חצי סנטימטר בחפירה עם אותם כלים, אותם חרסים, שום שינוי שניתן לשלוף מהעפר ולהצביע עליו בוודאות. בטח שלא בפרהיסטוריה… ובחיים עצמם? ארבעים שנה זה כמעט הכל, או הרוב. כי מה הספקנו קודם? ומה כבר נעשה בזמן שנותר?” (שחר אלפסי/2005 – עמ’ 149)

 

חיי משפחת אלפסי משפחתו של שחר בן דמותו של המספר, נעים בין הצלחות לכישלונות, בין חגיגות פוליטיות לצרות פרנסה, בין שמחות לכאב – כשמתחת לפני השטח רובץ סוד אחד גדול. סוד שהתחיל ערב מלחמת ששת הימים ומלווה את הדמיות כצל גדול ומעיב, המניע ומעקב את העלילות האישיות של הדמיות המספרות את הסיפור.

 

מביאה כאן ציטוט מגב הספר שמתאר הכי נכון את פני הדברים

 

הרומן שכתב התסריטאי והבמאי חלפון (“קרקס פלשתינה”, “מלחמת 90 הדקות”) מסופר בשלושה קולות, אבל יש בו עוד שתי גיבורות: ההיסטוריה המפותלת של מדינת ישראל, והמשפחה המזרחית ששיני הזמן לא חסות עליה. קץ התמימות הוא אפוא ההגדרה הקולעת ביותר לשני צירי העלילה, המשפחתי והלאומי.

 

 

ועכשיו לדעתי:
אז ישר לשורה התחתונה: כל כך אהבתי את הספר ואת הסיפור שמביא חלפון.

 

הדמיות הנפלאות שברא, יוצרות אמפטיה ואהבה אצל הקורא. הן אינן חפות מטעויות ושגיאות אבל על כל מכלול מעשיהם ובחירותיהם, טובות ורעות ככל שיהיו, מצליח חלפון לגרום לקורא לקבל ולאהוב את הדמיות. כמו גיבורים טרגיים בטרגדיות גדולות ששוגים ובוחרים לא נכון עדין אנחנו הקוראים רוצים בטובתם.

 

הסיפור האישי והמשפחתי שממוקם בהיסטוריה רצופת הכאבים הכישלונות מצד אחד, וההצלחות וניצחונות קטנים וגדולים, מצד שני, יצרה אצלי עוד יותר עניין. לא רק הסיפור האישי של הדמיות, גם הציבורי הביא אותי להתרגשות ולהתרפקות על זיכרונות שלי מאותן התקופות.

 

חלפון מנסה ואף מצליח לסגור חשבון עם ישראל של פעם. הוא מציב לנגד עיני הקורא משפחה מזרחית, שאמנם מרגישה פגועה מהאליטות הישנות, אבל אין היא מוצגת בנלעגות או סתם בקיטורים.

ישראל האחרת קראו לזאת פעם. אז חלפון בא ומראה לנו אותה נכוחה. והוא מאפשר הצצה והבנה שאין אחרת, שכולנו כאן. וכולנו אותו דבר. שכולנו שגינו. שכולנו טעינו. ושכולנו בסך הכל מנסים לשרוד ולהתקיים בתוך הכאוס הזה שמכתיב לנו הציבורי.

אמנם נולדתי לאחר מלחמת ששת הימים, ועל מלחמת יום כיפור אני יודעת יותר מקריאה מאשר מזיכרון אישי, אבל את מהפך 77, את הגעת סאדאת וההתרגשות סביבו לארץ, את ניצחונות מכבי ואירוויזיון, ואת כל האירועים שמוזכרים בספר מכאן והלאה, אני זוכרת מזיכרון אישי. וילדותי נעורי ובגרותי נפרשו לנגד עיניי ככל שחלפון הוביל את דמויותיו בתולדות המדינה שלנו.

 

אני אוהבת ספרות ישראלית, וביחוד כזו שמצליחה לשזור אישי ולאומי ביחד. חלפון הטיב לעשות כן.
יש בספר הזה קצת היסטוריה, מעט פוליטיקה, קורטוב של ארכיאולוגיה, וסיפור חיים מלאי כאב חרטות ופגמים, של חיי יום יום במשפחה מעורבת אחת, על כל גווניה, שמצליחים להתחבר לכדי קסם ויופי אישי ולאומי.

 

או כמו שאומר השיר:

אם זה טוב ואם זה רע,
אין כבר דרך חזרה,
אין כבר דרך, חזרה !

 

בת דודתי לילי

שם הסופר: איל חלפון

שפת מקור: עברית

ז’אנר: סיפורת. פרוזה. מקור.

הוצאה לאור: אחוזת בית ספרים

מו”ל ועורכת ראשית: שרי גוטמן

על העטיפה: ציור של אורלי מיברג מתוך הסדרה “חדר שינה”, שמן על בד 2003

עיצוב עטיפה: סטודיו פיני חמו

מס’ עמ’: 256

שנת הוצאה לאור: 9/2017

 

עוד מהבלוג של לי-את הלר

תצוגה מקדימה

לכל איש יש שם - 'איש ושמו אובה'

'איש ושמו אובה' – פרדריק בקמן בביקור ב'צומת ספרים' , גיליתי שברשימת עשירייה - ספרים ב-29.9 ₪  משתתף במבצע גם 'איש ושמו אובה' של פרדריק בקמן, שזכיתי לקרוא כספר לבן עוד...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

אלנה פרנטה והחברה הגאונה שלה

'החברה הגאונה' – אלנה פרנטה. *********************** איזה ספר מופלא. איזה סיפור מלא קסם, מלא גאונות. איך אפשר בעזרת מילים לכתוב...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

רוחות העבר וצללי המתים

'הרוחות של בלפסט' – סטיוארט נוויל.     ספר חדש מבית הוצאת תמיר||סנדיק יצא לאור. יש משהו בהוצאה העצמאית הקטנה הזו שנושא תו איכות על הספרים המופעים תחת ידה. משהו שגורם לי...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה