הבלוג של ליאת עיני

ליאת עיני

עדכונים:

פוסטים: 17

החל מפברואר 2013

הודעה קצרה, שיחת טלפון נחמדה, מפגש עם אנשים זרים והבנה שמשהו טוב קורה פה. זה לא אושר עילאי אבל המון רגעים קטנים של אושר

18/10/2014

הכול התחיל בסיבוב בוקר בפייסבוק לפני שנתיים בדיוק. נכנסתי לקבוצה של השכונה ופתאום נתקלתי במקרה (אז מה הוחלט – אין מקריות בחיים?) בהודעה קצרה – “נפתחת קבוצת ריצה, לא נדרש ידע קודם”. התקשרתי למאמנת שנשמעה נחמדה מאוד ואמרה לי להגיע ביום רביעי בשעה 20:30.

שיחה קצרה ולא מחייבת ואני התחלתי עם המחשבות. הרי ניסיתי פעם לרוץ בהליכון בחדר כושר והתחילו לי כאבי גב, אז למה? אני כנראה לא מהאנשים שיכולים לרוץ, בכלל ריצה זה לאנשים חזקים. לא כולם יכולים לרוץ. מה רע לי עם האירובי והקיקבוקסינג? ומה יהיה בחורף כשיהיה קר? ומה אעשה אם כולם יהיו יותר טובים ממני? ואולי בכלל אשתעמם?

ליאת עיני. צילום: רונית כהן ואורי טאוב

למרות כל המחשבות הלא ממש מועילות, משהו בתוכי אמר לי שאני חייבת ללכת. בדיעבד אני מבינה שכל כך רציתי את זה ששום דבר לא עצר אותי, גם לא העובדה שבאותו היום היה תאריך יום ההולדת של הבת שלי. לרגע הייתה לי התלבטות אבל גם ככה תכננו את כל החגיגות לסופ”ש אז הרגעתי את המצפון שלי. באותו הערב גם נקבע “דייט אמהות מהגן בקפה השכונתי”, מסוג הדברים שלא כדאי להבריז להם כי כל הרכילות הכי חמה מועברת שם. שעה וחצי של מידע שזורם בלי הפסקות. אבל גם על התענוג הזה ויתרתי. כנראה כשרוצים משהו כל כך שום דבר לא מפריע בדרך ומה שצריך לקרות קורה.

ואז הגעתי. קבוצה של אנשים בוחנים אחד את השני, ואני לא מכירה אף אחד אבל מחליטה לתת צ’אנס. לורנס המאמנת הגיעה והתחילה לדבר. היא מסוג האנשים שממגנטים אותך תוך דקות וגורמים לך להבין שהכול אפשרי. באותו רגע גם לרוץ מעל עשר שניות היה נראה לי בלתי אפשרי אבל כשהיא דיברה והסבירה מה הולך להיות לרגע האמנתי לה.

לרוץ. צילום: רונית כהן ואורי טאוב

וככה התחיל המסע. מסע ארוך בו למדתי לרוץ, וממש כמו שילד מבין שהוא מצליח ללכת ולא רוצה להפסיק, ככה אני – כל הזמן מנסה לתמרן בין הרצונות הבלתי פוסקים של הראש לבין הגוף שנותן את אותותיו ומבקש להרגיע. הדבר העיקרי שלומדים בריצה הוא להקשיב לגוף. מי שלא לומד את השיעור הכי חשוב, הגוף שלו מאלץ אותו להבין את זה דרך הברכיים או הגב. אין רץ שלא כואב לו כלום אף פעם, אבל כשעושים את השיקולים בעד ונגד הריצה, היתרונות עולים בגדול.

ופה חשוב להדגיש – לא מדובר באושר עילאי ואינסופי, אלא רגעים קטנים של אושר. השנייה של הזינוק במרוץ, הרגע שמסיימים ריצה, המקלחת אחרי, החברים הנהדרים (נראה כאילו כל מי שרץ הוא בנאדם טוב), המאמנת שנותנת זריקות מוטיבציה. רגעים קטנים שיוצרים שמחה גדולה ובעיקר ההבנה שעשיתי לעצמי משהו ענק למרות שלא תכננתי את זה מראש. לא חשבתי שחסר כלום בחיים המלאים והעמוסים שלי אבל רק עכשיו אני מבינה כמה הריצה הפכה לחלק גדול מהם. כמה היא משדרגת אותם ומעבר לעוד יום של עבודה, כביסה, מדיח, ילדות, בעל, אספות הורים, תשלומי ועד בית ועוד ועוד (לצערי הרשימה לעולם לא נגמרת) יש את הדבר הזה שמגיע ונותן משמעות חדשה ומאתגרת למושג “לסחוט את החיים כמו שצריך”.

ליאת במהלך ריצה. צילום: רונית כהן ואורי טאוב

ולסיום אני חייבת לכתוב ללורנס גורדון, המאמנת שלי – תודה, תודה ושוב תודה. בלעדייך אין סיכוי שזה היה קורה. גם כשאני רצה לבד אני מדמיינת אותך לידי – מחזקת, תומכת, מעודדת, מחמיאה ואומרת לא לעצור ושהכול אפשרי.

צילומים: רונית כהן ואורי טאוב

-

*****

הטיפ להפעם: אם אתם מתאמנים למרוץ, מומלץ לעשות את המסלול לפני המועד כדי להכיר אותו, גם אם זה כרוך בנסיעה וקצת השקעה. ברגע שתכירו את המסלול תדעו למה לצפות ולהיערך נכון מבחינת זמנים וחלוקת כוח. אני רצתי בשבוע שעבר את המסלול של מרוץ הלילה של תל אביב. התחלנו בכיכר רבין ורצנו על אבן גבירול (רצנו ביום שישי ב-6:30 בבוקר, כך שתל אביב עדיין הייתה שקטה ורגועה), המשכנו על רוטשילד וחזרה לכיוון רחוב דיזינגוף ולפארק הירקון. מסלול נהדר, אין עליות (טיפונת ברוטשילד אבל לא משהו רציני) ואני מחכה כבר לעשות אותו עם עוד אלפי או עשרות אלפי שותפים.

ריצה בתל אביב. צילום: אלבום משפחתי

 

רוצים להתעדכן על פוסט חדש שלי? לחצו למעלה על “עקבו אחרי” (מלבן בצבע ורוד), ונתראה כאן שוב ממש בקרוב.

עוד מהבלוג של ליאת עיני

תצוגה מקדימה

לאמא יש חיים

יש המון סיבות למה כדאי לעשות ספורט. אפשר לקרוא עליהן באינסוף מאמרים ומחקרים שמציגים עובדות על מניעת מחלות, שיפור אורח ואורך החיים ועוד כל מיני נתונים חשובים אבל לא מעניינים וכנראה גם ממש לא עובדים על אף אחד. לעולם לא...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

הדברים שאתם לא רואים

לפוסט הקודם היו כל מיני תגובות, בעיקר משמחות אבל היו גם אנשים שדאגו להגיד לי שזו לא חוכמה שאני עושה ספורט כי נראה שהכול קטן עליי ושממש קל לי....

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

הערות קטנות ומעצבנות

כשפתחתי את בלוג הריצה הייתה לי מטרה ברורה - לשתף אתכם באימונים שלי ובעיקר בחלום להצליח לרוץ חצי מרתון (21 ק"מ). היה לי גם שם לבלוג, קראתי לו "המרוץ...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה