הבלוג של ליאת ברעוז

" החיים – בין מה שתיכננתי "

פסיכותרפיסטית ועו"ס קלינית. בוגרת התכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית - אוניברסיטת חיפה. עוסקת בטיפול וייעוץ פסיכולוגי (טיפול רגשי) בקליניקה פרטית בחיפה ובעמותת "עמך"- טיפול בניצולי שואה דור שני ושלישי. מתמחה... +עוד

פסיכותרפיסטית ועו"ס קלינית. בוגרת התכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית - אוניברסיטת חיפה. עוסקת בטיפול וייעוץ פסיכולוגי (טיפול רגשי) בקליניקה פרטית בחיפה ובעמותת "עמך"- טיפול בניצולי שואה דור שני ושלישי. מתמחה בטיפול בנושאים הקשורים ל: הריון ולידה, אמהות. דיכאון לאחר לידה. מצבי חרדה ודיכאון - טיפול בדיכאון, טיפול בחרדות. נושאים הקשורים לדימוי עצמי, דימוי גוף והפרעות אכילה. טיפול רגשי במצבי משבר כגון: שכול ואובדן, התאלמנות, גירושין, התמודדות עם פרידות, פיטורין, התמודדות עם מחלה קשה, התמודדות עם סרטן. טיפול רגשי בנושאים הקשורים לקשר, זוגיות ומערכות יחסים. משבר בזוגיות, בעיות בזוגיות, פחד מזוגיות, חרדות נטישה. אתר: www.liatbaroz.co.il

עדכונים:

פוסטים: 10

החל מנובמבר 2015

סדר בבית הפנימי שלנו- הנפש. 
המטרה: להפטר מהאבק – העומס הרגשי.
הסרט הפנימי שלנו -
בתוך הנפש שלנו גר לו בנחת האחראי על רוב האבק בבית, להלן: העומס הרגשי. מכירים את ההרגשה שאתם מותשים לגמרי בסופו של יום מבלי שעשיתם בו באמת שום דבר ממש מעייף? המותשות הזו היא ביצי העומס הרגשי שמשום מה אוהב מאד להתרבות. “האוכל” שממנו הוא ניזון אלו כל הרעלים המיותרים שמייצרת לה הנפש שלנו יום יום. כוונתי היא: כל המחשבות הקשות, הרגשות המציקים, והפעולות שלנו שבמקום להרגיע אותנו הן רק “מאכילות” עוד את העומס

איך נוצר העומס הרגשי?

דרך “הסרט הפנימי” שלנו. לרוב האנשים יש מן “סרט פנימי” כזה שאותו אי אפשר לבלבל עם עובדות המציאות. יש את אלו שבסרט הפנימי שלהם תמיד בסוף לא יאהבו אותם, או לא יעריכו אותם. יש את אלו שתמיד יעזבו אותם. אלו שבטוחים שמשהו רע יקרה, אלו שיודעים שאף אחד לא יכול לעזור להם או אלו שמבחינתם אנשים תמיד מאכזבים. כל אחד מאיתנו עם “ההקרנה הפרטית” שלו.

אנחנו הבמאים של חיינו

אנחנו הבמאים והיוצרים של “הסרט הפנימי”, מה שמתעתע בנו כל כך ומקשה עלינו לראות שישנם גם “סרטים” אחרים זו העובדה שאנחנו לעיתים קרובות יוצרים במציאות את הסרט הפנימי הזה מבלי להיות מודעים לכך. למשל, מי שבטוח שאנשים תמיד מאכזבים ייצור מצבים בחיים שיאכזבו אותו. מי שבטוחה שאף אחד לא יכול להעריך אותה תמצא את עצמה עם אנשים שאכן לא מעריכים אותה. לפעמים ניצור את הסרט הפנימי גם אם אחרים בכלל לא ישתפו איתנו פעולה, אלא רק דרך מחוזות הדמיון שלנו שבו קורים כל האירועים שנדמה לנו שהם החיים בעוד שהם כלל וכלל לא.

הסרט הפנימי שלנו הוא תמיד סרט של דחייה עצמית, ברוב המקרים הסרטים הפנימיים שלנו, שמתחילים במחשבות, עוברים לרגשות ומסתיימים בפעולות, סובבים סביב נושאים שעיקרם הם דחייה עצמית. דחייה עצמית כי לא אוהבים אותנו מספיק, כי לא מקבלים אותנו מספיק, כי לא מעריכים אותנו מספיק, כי לא מגיע לנו לקבל טוב מהחיים, כי אנחנו לא מספיק טובים, יפים, מוצלחים, עשירים או חכמים. תמיד לא מספיק.

כמה קל להגיע לדחייה עצמית

למשל: מכירים את הסיטואציה הבנאלית בה אתם מנסים במשך תקופה ארוכה להשיג חבר טוב והוא לא זמין? מי שהסרט שלו הוא סרט של אשמה ירגיש שהוא בטוח עשה משהו רע, מי שהסרט שלו הוא סרט של נטישה ירגיש שאותו חבר פשוט עזב, מי שהסרט שלו הוא סרט של אכזבה ימצא בכך הוכחה שהנה, גם הקרובים תמיד מאכזבים. בסוף החבר כמובן פשוט היה בחו”ל, סתם עסוק או חולה. אבל כמה עומס רגשי ודחייה עצמית היו שם עד שהמציאות הופיעה עם העובדות? ואיך הרגענו את עצמנו עד אז?

כולנו ילדים שמחפשים נחמה

אתם מבינים…הסרטים של רובנו הם הסרטים הכי ילדיים שיש. כן, אנחנו מגיבים כמו הילדים הקטנים שלוקחים מהם צעצוע אהוב, שלא הזמינו אותם ליומולדת של המקובלים, שעושים עליהם חרם, או שהמורה נתנה להם עונש. זה קצת מביך להודות בזה, בפני עצמנו. לכן ויותר קל “לפעול”. להתנחם בדברים שלא באמת מספקים ומרגיעים. זה בכלל לא משנה שאנחנו “מבוגרים” עכשיו. בפנים אנחנו אותם ילדים שהיינו אז עם אותם תחושות רק שאז היה (אולי) גם איך להתנחם. בחיבוק של אמא, במילה טובה של אבא, ועכשיו אנחנו מתנחמים בכל מיני דברים אחרים כמו אוכל, אינטרנט, טלוויזיה, קניות, מה לא.

שיחה צפופה עם עצמכם

איך נפטרים מהסרטים הפנימיים הללו? מחליטים שלא “מאכילים” יותר את העומס הרגשי שלנו בסרטים הללו שכ”כ אהובים עליו. כדאי לנסות “לצפות” על עצמכם קצת מהצד (כן, ממש ממליצה לעשות את זה במשך יום שלם). לראות מהם המחשבות האמיתיות שנוהגות תדיר לשכון במוחכם ואלו רגשות נלווים אליהם באופן קבוע. נסו לרדת לשכבות היותר עמוקות כדי לדעת מה באמת יש שם והאם זה קשור למקום של דחייה עצמית בסופו של דבר.

כשתגיעו “לשם” למקום הפגיע, נסו לעצור. במקום הזה תדברו אל עצמכם, תזכירו לעצמכם שאתם מספיק טובים, מוצלחים, יפים וחכמים בזכות מה שאתם. שמגיע לכם רק בזכות מה שאתם. שאף אחד לא יכול לקבוע בשבילכם מי אתם, כמה אתם “שווים”, אפילו לא הקרובים ביותר בודאי שלא המרוחקים. נסו להתנחם במה שבאמת מנחם. קשר עם מישהו משמעותי, שיחה עם אדם שאיכפת לו מכם, ואם זה אינו בנמצא אז…עם החבר הכי טוב שלכם- עם עצמכם.

קבלה עצמית

התוצאה: “להיות” בקלות. זה קשה. זה לא משהו שקורה ביום. אבקו של העומס הרגשי ומזונו-”הסרטים הפנימיים” צברו שנים של שהות אצלכם בבית. הם יודעים בדיוק איך לנהל אתכם, איך לקרוא לכם, איך לשמור טוב על מקומם. חלק מהדרך להפטר מהם זה גם לסלוח לעצמכם כשאתם נכנעים להם. לא להכנס במקום הזה שוב לדחייה עצמית, אלא להמשיך לנסות להבין ולהרגיש מה באמת קורה לכם.

והתוצאה?

התוצאה היא הרגשה פשוטה של חיות, שמחה וספונטניות רגשית יחד עם פחות עייפות. כן, ככה בפשטות. כמו אז, כשהיינו ילדים שדברים קטנים שמחו אותנו ,כשלא העמסנו על עצמינו יותר מדיי פרט לרצון ל…היות.

 

עוד מהבלוג של ליאת ברעוז

איך בוחרים מטפל / ת מתאים / ה לטיפול רגשי? - כללי אצבע

בחירת מטפל / ת מתאים/ ה לטיפול רגשי היא החלטה לא פשוטה. טיפול רגשי הוא תהליך מורכב, אינטימי, לעיתים חשוף או גם כמוס ולכן אנו רוצים לדעת שהאדם שאיתו אנו עוברים תהליך זה קרי: המטפל / ת הוא האדם המתאים לנו. מספר כללים יכולים...

תצוגה מקדימה

שם הסרט: המלטות (או: הבריחה)

מי מאיתנו אינו מכיר את ההרגשה הזאת של  "לקום על צד שמאל" ? אולי למעשה כבר מזה תקופה אנחנו "קמים על צד שמאל" ?  חווים ימים של מתח ? של קושי?  אולי ימים של חרדה ? או עצב ? ימים של אכזבה או כאב ? אולי יש משהו שמציק ולא רוצים לחשוב...

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה