הבלוג של לביאה

levia_sys

טוב, אני לא באמת לביאה, שמי בשמת. מערכת לביאה היא מנעול (די גאוני אם יורשה לי לומר) ואני משווקת אותו. רגע... לא צריך לברוח, מבטיחה שיהיה מעניין. כי לביאה היא לא רק מנעול, היא גם אופי, שילוב של תעוזה ורוך. ככה לפחות אני אוהבת... +עוד

טוב, אני לא באמת לביאה, שמי בשמת. מערכת לביאה היא מנעול (די גאוני אם יורשה לי לומר) ואני משווקת אותו. רגע... לא צריך לברוח, מבטיחה שיהיה מעניין. כי לביאה היא לא רק מנעול, היא גם אופי, שילוב של תעוזה ורוך. ככה לפחות אני אוהבת לחשוב על זה. היא שומרת בגבורה על הטריטוריה ומגינה בחירוף נפש על הגורים. וחוצמזה, מי אמר שמנעולים זה רק לגברים? דלת הכניסה יכולה להיות מה שיבדיל בין חיים למוות. אז אני רוצה לדעת שהיא תגן על החיים של היקרים לי מכל, כמו שצריך, בכל מצב.

עדכונים:

פוסטים: 6

החל מאוגוסט 2013

כאמא, שמתי לב שהרגשות העיקריים שאני מסתובבת איתם, הם רגשות אשם, חששות ודאגות. זה תפס יותר ויותר מזמן החשיבה שלי והגיע למצב שאם תזרקו משהו שקשור בילדים – אני אמצא איך להרגיש אשמה לגבי זה. יום בהיר אחד… הבנתי שהאשמה הזאת עוד מעט תעשה אותי חולה. זה הוציא לי את כל הכיף מלהיות עם הילדים כי, ובכן, הרגשתי אשמה על כך שזה לא “הכי טוב” שיכול להיות, שאני יכולתי להיות “יותר טובה”, שיכולתי “להשיג יותר”. זה לא נגמר. זה אף פעם לא יכול להגמר. תמיד יהיה עוד משהו, תמיד אצליח להרגיש “חסרה” או לא מספיק טובה.

09/09/2013

שנת הלימודים התחילה (טוב בערך…) וגם אנחנו חזרנו לשיגרה, ושגרה משמעותה עבודה במשרה מלאה, לרובנו, אני מניחה.

הילדים חוזרים מבית הספר, מי לצהרון קודם ומי ישר הביתה, לחמם ארוחה שהכנו להם מראש, ואז – לעשות בעצם כל מה שבא להם…
ההתארגנות הזאת קשה, להכין אוכל במנות נוחות לחימום, לנהל אותם בשלט רחוק דרך שיחות טלפון כי השיעורים הרי לא מחכים, וצריך להתכונן גם למבחנים. ויש את החששות לגבי הדרך מבית הספר הביתה, חציית כבישים, אנשים זרים…

לאט לאט, שמתי לב שהרגשות העיקריים שאני מסתובבת איתם, הם רגשות אשם, חששות ודאגות…

אשמה על כך שאני לא נמצאת איתם מספיק, וגם כשכן אני עסוקה בעיקר ב”ניהול מטלות”.

אשמה על כך שהאוכל שהם אוכלים לא בריא מספיק, (חימום במיקור אתן יודעות… לא משנה, ירדתי מזה)

אשמה על כך שהם מבלים שעות בבית מול הטלויזיה או המחשב.

חששות מכך שהם לא מתפתחים כמו שצריך – מוטוריקה, קשב וריכוז, קשיים בחשבון, או דאגה כשהם קצת חיוורים שמא הם מפתחים משהו… לא חסר.

בקיצור, תזרקו משהו שקשור בילדים – אני אמצא איך להרגיש אשמה לגבי זה…

יום בהיר אחד… הבנתי שהאשמה הזאת עוד מעט תעשה אותי חולה. זה הוציא לי את כל הכיף מלהיות עם הילדים כי, ובכן, הרגשתי אשמה על כך ששזה לא “הכי טוב” שיכול להיות, שאני יכולתי להיות “יותר טובה”, שיכולתי “להשיג יותר”. זה לא נגמר. זה אף פעם לא יכול להגמר. תמיד יהיה עוד משהו, תמיד אצליח להרגיש “חסרה” או לא מספיק טובה.

אז החלטתי. שבכל מקום שיש משהו מדיד וברור שאפשר לעשות כדי לשפר, אני אשפר. אנקוט בפעולה.

האוכל לא מספיק בריא? יש שפע של פורומים ומתכונים באינטרנט שבהם אפשר למצוא מתכונים לארוחות בריאות יותר.

אני חוששת מהדרך הביתה מבית הספר על כל סכנותיה? אפשר לבקש מאמהות שעובדות מהבית טרמפים – ולהחזיר תמורה בצורה אחרת.

הילדים נמצאים שעות בבית ללא השגחה? אפשר שוב להתאחד כמה אמהות ולהחליט שאצל זאת שעובדת מהבית – הם יאכלו צהרים פעמיים בשבוע, וכשאחזור כולם יגיעו אלי לבילוי אחה”צ.

וזה עבד. הקמנו קבוצת תומכת ועוזרת, להקת לביאות שעוזרות אחת לשנייה…זה היה לפני מספר שנים, מאז עזבתי קריירה בהיי-טק ועברתי לעבוד מהבית, ויכולתי לתרום להסעות ולארוחות ונעזרתי בדברים אחרים. הרבה יותר קל ביחד.

ההחלטה והעשייה הזאת, ביטלו אצלי הרבה תחושות חוסר אונים ואשמה. כי דאגות ואשמה זה דבר נצחי, הדבר היחיד שיכול להם – זו עשיה, כי רק כך אני יודעת שהתמודדתי עם זה בדרך הטובה ביותר שמצאתי. קשה לתאר כמה הרבה יותר קל לקום בבוקר בלי מטען עודף של אשמה וחששות…

כמובן שלא כל החששות נעלמו, יש דברים שהשליטה שלנו בהם קטנה מאוד. כל נושא המלחמה המאיימת עם סוריה למשל, מה יקרה, ואיך יקרה… הדרך שלי להתמודד עם זה, הייתה כמובן לנקות את הממ”ד ולשלוף את ערכות המגן שיהיו בהיכון. זה משפר קצת את ההרגשה אבל כמובן שהחששות עדיין שם.

דבר אחר שהטריד אותי עד כדי שיתוק לפעמים, היה חשש משרפות. הבכור שלי אהב מאוד לשחק עם גפרורים, אני מניחה שהרבה ילדים עוברים שלב כזה. האש מרתקת אותם. אז כמובן שהרחקנו את הגפרורים וכל דבר דליק אחר. אבל סכנת השרפה תמיד תלויה ועומדת, גם עכשיו כשהם גדולים ומבינים (ויודעים להדליק את האש בכיריים…).

אני מניחה שלכל אחד יש חשש “מככב” כלשהו. אצלי זה נובע אולי מחוסר האונים שיש בשרפה, דירה בוערת, עשן, אין לאן לברוח… עוד יותר מפחיד לחשוב שזה קורה כשהילדים לבד בבית. עד היום כשאני יוצאת מהבית ומשאירה אותם שם עסוקים בענייניהם, זה עדיין מסתובב לי בראש, וזה כמובן מחמיר אחרי מקרים כאלה שמדווחים בחדשות.

אז אולי זה גורל שהביא אותי להכיר ולקחת חלק בפרסום הפטנט הזה שמאפשר מילוט מהיר מהבית בעת חירום. בדיוק כמו שיש דלתות חירום במקומות ציבוריים (מחויב על פי תקן), יש פתרון פשוט וחסכוני לשדרג את דלת הכניסה הפרטית לדלת חירום, בהחלפת מנעול בלבד, בלי להיכנס לקנייה של דלת חדשה.

כאן יש סרטון קצר (מאוד) שממחיש את זה.

וכמובן שברוח ההחלטה והעשייה לצמצום דאגות – התקנתי מיד :).

שתהיה שנה נפלאה וחסרת דאגות לכולנו.

עוד מהבלוג של לביאה

דלת שלא ניתנת לפריצה – יש דבר כזה?

תשובה הקצרה היא כמובן לא... אין דלת כזאת ולא משנה איזה מנעול מותקן בה, הרי גם כספות של בנקים ניתן לפרוץ. והנה התשובה הארוכה שבסופה גם טיפים למניעת פריצה. ונתחיל באנקדוטה מתוך הספרים של טרי פראצ'ט, סופר...

תצוגה מקדימה

יום כיפור אישי

סלחתי כבר מראש. לכולכם. בבית. במשרד. אצל ההורים. בפייסבוש וברחבי הפלנטה. כי לסלוח לאחרים זה קל. פשוט לשים בצד ולהמשיך הלאה. אבל לסלוח לעצמי... לסלוח לעצמי על כל המקרים שבהם יכולתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה