הבלוג של חסה חוסכת

חסה חוסכת

כל מה שיכול להשתבש - ישתבש. וגם אם הוא לא - זה עדיין יעצבן אותי.

עדכונים:

פוסטים: 100

החל מאפריל 2012

פוסט לא מצחיק לשמחת תורה.

26/09/2013

לפני ארבעים ואחת שנים.

אני בת ארבע וחצי, והולכת עם אחותי לבית הכנסת.

כדי שהסיטואציה תהיה ברורה – במשך כל חיי הצעירים חייתי בירושלים, בשכונה של אקדמאים שאז היו צעירים, ואחר כך הפכו פרופסורים מכובדים, ואז נמלטו ברובם מהעיר המתחרדת. משפחה חילונית, שבה מדליקים נרות שבת רק אם זוכרים ואם פמוטי הכסף צוחצחו (משימה שלי, שלא מאד אהבתי). מחזיקים כיפה בתא הכפפות, אם חלילה יוזעק אחד מגברי המשפחה לאיזו לוויה דחופה.

לבית הכנסת הלכנו עם השכן ומשפחתו. הם היו קצת יותר מקפידים מאיתנו. להם, אני די בטוחה, לא היה שינקן במקרר. בדרך ראיתי ילדים אחרים צועדים לבית הכנסת, ובידם דגלים ותפוחים נעוצים בראשם.

היית בת ארבע וחצי ורציתי גם.

אחותי, שכבר בגיל עשר, היתה גם החכמה באדם וגם עם לב ברוחב אוקינוס – חזרה איתי הביתה והודיעה לאבא שלנו שאני רוצה דגל. אני לא חושבת שאצלנו בבית היה בדרך כלל מקום לכאלו התפנקויות. בקשות שלוו בבכי, וניסמכו על מה שראינו אצל אחרים לא התקבלו ברוח טובה בדרך כלל. אבל אבא שלי נרתם למשימה והכין לי דגל גדול ויפה, שבמרכזו הוא עשה חלון, והדביק עליו בול ענקי שייראה מתחת.

אני לא בטוחה בכלל שהלכנו שוב לבית הכנסת. יכול להיות שאחותי הלכה, אבל אני לא בטוחה.

מאוחר יותר אבא שלי הקפיץ את אחי הגדול על הוספה שלו, להקפות בבית הכנסת הגדול ברחוב המלך ג’ורג’.

בדרך חזרה, מסיבה לא ברורה, התנגשה הוספה של אבא שלי באופנוע אחר ואבא שלי נהרג.

יש לי די הרבה זכרונות מאותו השבוע. אני זוכרת את אחותי מנסה להוריד לי עם צמר גפן רטוב את הטוש הכחול שצבעתי איתו את העפעפיים בנסיון להידמות לעוזרת הגננת המאופרת שהיתה לי. אמא שלי טוענת שכשהיא ניסתה לספר לי מה קרה, ראו שהרבה יותר מעסיקה אותי השאלה האם אני עומדת להענש.

אני זוכרת את החתולה הסיאמית שלנו, תילי, שחיבבה יותר מכל לאכול ראשי תרנגולות.

אנשים כבודים, פרופסורים ובוהמיינים, יושבים סביב הסלון, ובאמצע חתולה סיאמית מטורפת מטלטלת, זורקת, מטיחה ומג’נגלת ראשי תרנגולות מצהיבים.

כעבור שנים, כשרציתי לצלם סרט תיעודי על אבא שלי במסגרת לימודי הקולנוע, התברר לי שאמא שלי, הארכיבאית המשפחתית הראשית, שמרה את הדגל. הדגל הגדול והעצום עם הבול הענקי במרכזו.

עוד מהבלוג של חסה חוסכת

תצוגה מקדימה

לב מתעורר

  פחות משלושה  עמודים לפני סוף הספר, כותבת אפרת, המספרת, את המילים הבאות:"הרי גם כשמאבדים אהובים - האהבה שאוהבים אותם לא אובדת. האהבה לא אובדת, ואהבתי - רק בי תלויה". אפרת...

תצוגה מקדימה

אדונית הארונית

מכירים את זה שהתינוק שלכם צורח? שום דבר לא עוזר - הוא לא רוצה לאכול, והחיתול שלו יבש, הוא הרגע קם משינה עמוקה, הבטן שלו לא נפוחה - והוא צורח וצורח. אתם משעינים אותו על הכתף, הופכים אותו על היד, משקשקים, מערסלים, שרים שירים...

תצוגה מקדימה

הנערה שלא רזתה

שתים עשרה שעות ארכה לידת בכורתי אהובתי. שתים עשרה שעות של התרגשות ודמעות, של לחיצות ודחיפות, של כאבים וציפיה לבאות. אחרי שהפורת נולדה, וחובקה, ונשקלה ונלקחה. אחרי שנתפרתי וכוסתי והובלתי החוצה מחדר הלידה, שכבתי במסדרון...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה