הבלוג של חסה חוסכת

חסה חוסכת

כל מה שיכול להשתבש - ישתבש. וגם אם הוא לא - זה עדיין יעצבן אותי.

עדכונים:

פוסטים: 100

החל מאפריל 2012

קיבלתי החודש המון ספרים מסלונה. אולי זה קשור גם לעובדה שעבדתי בבנין הסמוך, והרשתי לעצמי לקפוץ מדי פעם ולקחת עוד משלוח. אז יצא שקראתי המון דברים, ולא על כולם אני יכולה להמליץ, לצערי….

כדי להקל על הטובעים במבול הספרים הקיים, ומתוך כמיהה להרמוניה סביבתית, להלן הספרים שנקראו בזמן האחרון ומה חשבתי עליהם.

עונת העצמות / סמנתה שאנון

“למכורי הארי פוטר / משחקי הרעב – הגיעה ה”מנה” החדשה שהשתוקקנו אליה”. ככה, טוענים בגב הספר, אומר ה”רדבוק מגזין”. אז בואו נתחיל מזה שבעיני גם בהארי פוטר יש חלקים מוצלחים יותר ופחות, שלא לדבר על משחקי הרעב, שהתחיל מצוין ונמשך שני ספרים יותר מדי.

את עונת העצמות קראתי בשלוק אחד, עם הפסקות הכרחיות להתפרנסות ובליסה. אני חייבת להודות שלא הבנתי כלום. הרבה יותר מדי ביטויים ושמות שלא ברורים לי. עולם שלם של מעלה שחוקיו אינם מובנים לי לגמרי, והוא עוד שפוי ושלו וברור לעומת עולם נוסף למטה, ששם החוקים מסובכים עוד יותר.  מה שכן הבנתי שמדובר כאן על טלטול, ניפוץ, בלימה, דריסה, מעיכה, ריסוק ועוד שעוברים על המוח שלי. משהו בקצב של הספר, בתאור המאד משובח של מערכות חיים שאני לא מכירה  של גיבורים שפועלים לפי אמות מידה מוסריות שלא נמצאות על הסקאלה שלי – שבה את ליבי. לאורך כל הספר ניחמתי את עצמי שברגע שאסיים אותו אתחיל שוב מההתחלה, והפעם אבין הכל. בינתיים נעלם לי הדחף. גם המחשבה על ששה ספרי המשך שעתידים להגיע בעקבותיו לא עושה לי את זה כרגע. ואולי כל זה נובע מהפנוק הגדול, מבחינתי, של המון ספרים חדשים שיש לי לקרוא.

הדברים שאני רוצה/ גרגואר דלקור

אל הספר נילוותה מעטפה, ועליה היה כתוב: “האם את יודעת מה היית עושה עם 18,547,301 אירו ו- 28 סנט?”

דבר ראשון – ברור. אני לגמרי יודעת מה הייתי עושה עם על סנט וסנט. יש לי כבר תכנית סדורה היטב שנקרמה בעשרים השנים האחרונות. היה עוזר אם הייתי ממלאה לוטו, אני מניחה, אבל אני לא נותנת לפרטים טפלים לשבש לי את התמונה הגדולה. דבר שברור לי הוא, שהייתי מפסיקה לעבוד. מצטערת, חברים וחברות, אני לא מיפי הנפש שאומרים שהם ימשיכו לעבוד בשביל הנפש. הו לא! לא אני.

גיבורת הספר, ג’וסלין, זוכה בסכום הזה. היא מטמינה את הצ’ק בסולית נעל ישנה בארון ומחכה להזדמנות טובה להפקיד אותו ולספר על כך לסביבתה. בינתיים היא ממשיכה להחזיק את חנות הסדקית הקטנה שלה, לטפל בבעלה השמנמן והאפרורי, ולחיות חיים קטנים ושגרתיים. ככל שעובר הזמן היא מפחדת יותר ויותר שהפקדת הצ’ק תמוטט את החיים האלה, שאולי קטנים ושגרתיים, אבל נעימים לה מאד.

העטיפה של הספר מהממת. הספר נחמד, קולח ונגמר באחר צהרים אחד. אני מבינה שהסופר הינו אדם מצליח ועתיר פרסים, וכמו כן, נאמר על גב העטיפה שהוא פרסומאי. אולי מכאן ההסבר למה התחושה עם סיום הספר היא שהחזקתי בידיים בועה – נורא יפה וקולע ואסתטי ומרגש – וכשהוא נגמר, לא נשאר איתי כלום לקחת הלאה.

בקיצור, נחמד ונעים לאחר צהרים חופשי עם מזגן. לא יותר.

בשתי שורות:

עצמי את עינייך / אמנדה אייר -וורד

לורן ישנה עם אחיה אלכס בבית העץ בחצר ביתם, בשעה אמם נרצחה בתוך הבית. החשד נפל על אביהם של שני הילדים. אלכס תמיד האמין בחפותו של האב, גם כשנסע בשליחות “רופאים ללא גבולות” לעירק. לאחר שלורן מקבלת הודעה על העדרותו של אחיה, היא מחליטה להמשיך את חקירת רצח אימה במקומו.

קריא, נעים, קולח. לא ספר שישאר אצלי בבית (מפאת חוסר מקום, אני נאלצת להיות מאד בררנית במה שנשאר אצלי בבית), אבל בהחלט יעבור למי שיהיה נחמד אלי.

המסע המוזר של מר דאלדרי/ מארק לוי

אליס היא רוקחת בשמים צעירה וריאליסטית, ששומעת ממגדת עתידות ביריד שכדי למצוא את ה”אחד”, היא צריכה לצאת למסע לתורכיה. אליה מתלווה השכן הנרגן שלה, מה דאלדרי, שמקווה שהבחור הנכסף יימצא וכך הוא יוכל להשתלט על דירתה של אליס. בדיוק הספר לקחת איתכם לטיסה לאנטליה. יחזיק מעמד כל הטיסה ואולי אפילו עוד יום ליד הבריכה במלון הכל כלול. תורכיה מעולם לא נשמעה אטרקטיבית יותר…

שם צופן סנטינל / מתיו דן

לא, לא , לא ולא. גם לא לטיסה לאילת. גם לא בתור לרופא. פשוט לא. מספרי הריגול הפחות טובים שקראתי, ותאמינו לי שקראתי אי אלו יצירות מביכות בתחום הזה.

מה שכן, הספר הזה מאפשר לי מעבר חלק ומתוחכם לספר לא חדש שאני רוצה להמליץ עליו. זה לא “מלחמה ושלום” או “אלו תולדות” או “אלוהים: הביוגרפיה”. לא מדובר כאן על קלאסיקה שבלעדיה לא תוכלו להרגיש בני תרבות, אבל בעיני זהו אחד הספרים הכי סוחפים שקראתי בז’אנר ספרי הריגול, והוא נקרא “בית הספר לקסם אישי” של נלסון דה מיל. העלילה סבוכה מכדי להתחיל לספר אותה כאן. תצטרכו לסמוך על מילתי שהיא תגרום לכם להתגעגע לספר כשממש תהיו חייבים ללכת ולהתעסק עם הדבר המיותר הזה שנקרא שגרה. תהנו! תספרו לי מה חשבתם!

עוד מהבלוג של חסה חוסכת

תצוגה מקדימה

לב מתעורר

  פחות משלושה  עמודים לפני סוף הספר, כותבת אפרת, המספרת, את המילים הבאות:"הרי גם כשמאבדים אהובים - האהבה שאוהבים אותם לא אובדת. האהבה לא אובדת, ואהבתי - רק בי תלויה". אפרת...

תצוגה מקדימה

אדונית הארונית

מכירים את זה שהתינוק שלכם צורח? שום דבר לא עוזר - הוא לא רוצה לאכול, והחיתול שלו יבש, הוא הרגע קם משינה עמוקה, הבטן שלו לא נפוחה - והוא צורח וצורח. אתם משעינים אותו על הכתף, הופכים אותו על היד, משקשקים, מערסלים, שרים שירים...

תצוגה מקדימה

הנערה שלא רזתה

שתים עשרה שעות ארכה לידת בכורתי אהובתי. שתים עשרה שעות של התרגשות ודמעות, של לחיצות ודחיפות, של כאבים וציפיה לבאות. אחרי שהפורת נולדה, וחובקה, ונשקלה ונלקחה. אחרי שנתפרתי וכוסתי והובלתי החוצה מחדר הלידה, שכבתי במסדרון...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה