הבלוג של חסה חוסכת

חסה חוסכת

כל מה שיכול להשתבש - ישתבש. וגם אם הוא לא - זה עדיין יעצבן אותי.

עדכונים:

פוסטים: 100

החל מאפריל 2012

24/08/2013

במשך חיי המשתרעים להם מימי בית שני ועד ימינו אנו, פקדתי את כורסאותיהן הלא תמיד נוחות של שלוש פסיכולוגיות. לא זה המקום לפרט למה, רק אומר שאותו משך חיים בהחלט הצדיק זאת. הראשונה דגלה בשיטה של ״ המטופלת תתחיל לדבר כשהיא תרצה״ וכך העברתי שעה בשבוע לאורך כל כתה י’ בדממה ובהיה בארון הספרים שלה. נפשי הפגועה אולי לא קיבלה מענה, אבל יש כמה עשרות שדרות של ספרים שאזהה ממרחקים עד היום.
מהשניה קצת פחדתי. במיוחד אחרי שהתברר בפגישה מקרית מחוץ לקליניקה שלה שהיא מטפלת גם בחברה לא מאד קרובה שלי. אבל גם בלי הידיעה הזאת תמיד קצת חששתי מפניה. אני לא יודעת למה, אבל אין ספק שהדבר לא תרם לחיזוק הקשר מטפלת / מטופלת, או לבנית האמון הדרוש לקשר שכזה. כל זה לא מנע ממנה לדחוק בי להמשיך את התהליך, וגם שנה אחרי שסיימתי את לימודי הגבוהים ועזבתי את עיר הולדתי, המשכתי לעבוד בנקיון כדי להחזיר לה את החובות שהיו לי. אז כבר פחות פחדתי ויותר התמלאתי שטנה כלפיה.
השלישית היתה ממש מצוינת. אני מניחה שזה שהתבגרתי עזר. גם זה שידעתי איך אני לא רוצה שהטיפול שלי יראה. אה, וגם זה שלא הייתי צריכה לשלם. בהחלט גם זה עזר…וככה חלפו השנים עד שהרגשתי שמיציתי ואפשר להמשיך הלאה לבד.
ואז הגיעו הילדים, ומשלל סיבות בירוקרטיות נאלצתי לקחת את אחד מהצאצאים לאבחון עוד בהיותו בטרום חובה. בסך הכל היינו צריכים להגיע לפסיכולוגית העירונית פעמיים. בפעם הראשונה האוטובוס שלה נתקע(???!!!) ולכן היא אחרה בשעתיים. בפעם השניה היא היתה חולה וביטלה. למזלה, בשתי הפעמים האלה עבדתי ואב הבית היה הממונה. אני נקראתי להגיע לשלב הסיכומים. לא ממש היה אכפת לי מה היא הולכת לומר, כי כל מה שרציתי ממנה היתה חתימה על איזה מסמך, ולא חשבתי שהיא באמת הצליחה לתהות על קנקנו של הצאצא. מבחינתי הגעתי לרוויה מפסיכולוגים, והדבר האחרון שרציתי באותו היום היה לשמוע מה דעתה של איזו זרה על האימהוּת שלי ואיפה זה פוגש אותי….רק רציתי לרצוֹת אותה ולעוף לעבודה.
ואז התיישבתי מולה, עוטה את הבעת ההורה המעורב, הקשוב ושאינו יודע להציב גבולות.
שמש העמים, נזר הבריאה, מיד קראה את נבכי נפשי, הבינה מי האדם העומד מולה ואמרה לי :״לפני שנתחיל, אני רוצה להמליץ לך על הספר המצוין ״הכל מתחיל בבית״ של ויניקוט״.

עוד מהבלוג של חסה חוסכת

תצוגה מקדימה

לב מתעורר

  פחות משלושה  עמודים לפני סוף הספר, כותבת אפרת, המספרת, את המילים הבאות:"הרי גם כשמאבדים אהובים - האהבה שאוהבים אותם לא אובדת. האהבה לא אובדת, ואהבתי - רק בי תלויה". אפרת...

תצוגה מקדימה

אדונית הארונית

מכירים את זה שהתינוק שלכם צורח? שום דבר לא עוזר - הוא לא רוצה לאכול, והחיתול שלו יבש, הוא הרגע קם משינה עמוקה, הבטן שלו לא נפוחה - והוא צורח וצורח. אתם משעינים אותו על הכתף, הופכים אותו על היד, משקשקים, מערסלים, שרים שירים...

תצוגה מקדימה

הנערה שלא רזתה

שתים עשרה שעות ארכה לידת בכורתי אהובתי. שתים עשרה שעות של התרגשות ודמעות, של לחיצות ודחיפות, של כאבים וציפיה לבאות. אחרי שהפורת נולדה, וחובקה, ונשקלה ונלקחה. אחרי שנתפרתי וכוסתי והובלתי החוצה מחדר הלידה, שכבתי במסדרון...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה