הבלוג של חסה חוסכת

חסה חוסכת

כל מה שיכול להשתבש - ישתבש. וגם אם הוא לא - זה עדיין יעצבן אותי.

עדכונים:

פוסטים: 100

החל מאפריל 2012

הכרתי את אב הבית על סט צילומים של סרט. הסרט יצא לא משהו. לי היה מין סוג של משהו שאני קראתי לו חבר והוא בעיקר ענה לנשים אחרות. לאב הבית היתה חברה שעבדה איתו על הסט. תוסיפו לזה את העובדה שאב הבית מבוגר ממני בשמונה עשרה שנים ונמוך ממני בעשרה סנטימטר בשביל להבין כמה הופתעתי כשראש המחלקה שבה עבדתי בא אלי כולו צוהל שהרגע הוא עשה החלפות – הוא קיבל ארון עוצר נשימה ביופיו, ואילו אב הבית קיבל אותי לסוף השבוע.

בהתחלה התייחסתי לענין בביטול, אבל אחרי כמה זמן, ומכיוון שהרעיון כבר נשתל במוחי, התחלתי לחשוב שבעצם אולי לא מדובר בדיל כל כך רע. מכיוון שהייתי תפרנית מוחלטת, התקשרתי לאב הבית “להתייעץ” איתו איפה אני יכולה לקנות מיטה. בסתר ליבי קיוותי שהוא יגיד לי “תעזבי, אני כבר אבנה לך משהו”, אלא שהוא לא התבלבל ושלח אותי לרחוב הרצל. לא אשכח את פרצופה של המוכרת בעמינח דיזינגוף סנטר, כשבאתי אליה עם סטיפה של שטרות שהוצאתי מהבנק וקניתי מזרון. אבל כמו עם ישראל – ככל שיענוני כן ארבה וכן אפרוץ, המשכתי לחזר אחריו בשקדנות עד שהצלחתי להפיל אותו ברשתי.

את בני המשפחה שלי הוא קנה בייצור מוגבר של בתי בובות, עריסות לבובות, תאטרוני בובות – הכל בייצור ייחודי ומיוחד ליוצאי (ויוצאות) חלציהם. כשהאחיינים גדלו, הם נהגו להגיע בחופשים לנגריה ולעבוד איתו.

אני מצידי, המשכתי לדאוג לו לתעסוקה מוגברת. רק הפורת קיבלה בימי חייה הלא כל כך רבים – ארבע מיטות שונות. ארונות ספרים נבנו. שולחנות אוכל שהוסבו לשולחנות עבודה שעברו איתנו דירות ואחר כך המשיכו לבתי חברים.

בתי הספר והגנים זכו לקבל חנוכיות ענק ומגני דוד. בל”ג בעומר מצאתי את עצמי מסבלת ערימות של קרשים כשמעליהם מתנדנדות באורח מסוכן הקופסאות של הנקניקיות. (נכון תמיד יש המון נקניקיות בל”ג בעומר?).

אז כמו שהבנתם, אב הבית הוא נגר מדהים. אומן של פעם. אני מצרפת כאן תמונות כדי שתבינו על מה אני מדברת.

חוץ מזה, הוא גם אחלא בנאדם…

המזרון שקניתי אי אז בתקופת בית שני בעמינח – עדיין משמש אותנו נאמנה. אולי לקראת חתונת הזהב אני אצליח לשכנע את האב לעשות לי מיטה.

וזה הדף שלו, שבו תוכלו למצוא עוד המון תמונות .

עוד מהבלוג של חסה חוסכת

תצוגה מקדימה

לב מתעורר

  פחות משלושה  עמודים לפני סוף הספר, כותבת אפרת, המספרת, את המילים הבאות:"הרי גם כשמאבדים אהובים - האהבה שאוהבים אותם לא אובדת. האהבה לא אובדת, ואהבתי - רק בי תלויה". אפרת...

תצוגה מקדימה

אדונית הארונית

מכירים את זה שהתינוק שלכם צורח? שום דבר לא עוזר - הוא לא רוצה לאכול, והחיתול שלו יבש, הוא הרגע קם משינה עמוקה, הבטן שלו לא נפוחה - והוא צורח וצורח. אתם משעינים אותו על הכתף, הופכים אותו על היד, משקשקים, מערסלים, שרים שירים...

תצוגה מקדימה

הנערה שלא רזתה

שתים עשרה שעות ארכה לידת בכורתי אהובתי. שתים עשרה שעות של התרגשות ודמעות, של לחיצות ודחיפות, של כאבים וציפיה לבאות. אחרי שהפורת נולדה, וחובקה, ונשקלה ונלקחה. אחרי שנתפרתי וכוסתי והובלתי החוצה מחדר הלידה, שכבתי במסדרון...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה