הבלוג של חסה חוסכת

חסה חוסכת

כל מה שיכול להשתבש - ישתבש. וגם אם הוא לא - זה עדיין יעצבן אותי.

עדכונים:

פוסטים: 101

החל מאפריל 2012

יום הזכרון בפתח. החסה הרוויחה ביושר את הזכות לא לכתוב עליו, ולאפשר לעצמה קצת אסקפיזם. תהיו בריאים, ושלום עכשיו.

13/04/2013

לפעמים  מתרגשות על אדם צרות. לפעמים הן ממש צרורות, משתקות, צורבות את הלב, עוצרות את החיים.

גם אני עברתי דבר או שניים. אני רק מציינת את זה כדי שלא יתקבל הרושם, חלילה, שאדם חסר פרופורציות אנוכי. ואני יודעת שאנשים עוברים, יום יום לפעמים, שבעת מדורי גהינום.

ועדיין, לעיתים, להיות מתולתלת בהחלט מרגיש כמעט ראוי להיות בצד האפל של החיים.

מכיוון שחסה מפרנסת אנוכי, בזיעת אפיים תרתי משמע, ומגדלת פורת (בת 13) ונארוטו (בן 9), ומשתדלת להעניק בית חם לאב הבית, ואוזן קשבת לאימי הטבטונית, לא תמיד אני מוצאת את הזמן להשקיע בפריזורה המקורזלת שלי את הזמן הראוי לה.

בחלוף השנים מצאתי דרך למתוח את הזמן בין חפיפה לחפיפה. כשרות לציבור, אני חולקת אותה איתכם, למען הדורות הבאים ולתפארת מורשתי הלא ויקינגית, חלקת שיער ובלונדינית

יום ראשון.

השיער בבוקר מקבל חיים משלו, או יותר נכון – מוות משלו. הדרך היחידה לביית אותו היא לחפוף, לשים מסיכה, לסרק בסבלנות אין קץ, להפסיק לנשום ולקוות שהוא יסתדר באופן משביע רצון, או לפחות כזה שמאפשר ללכת ברחוב.

יום שני.

שוב כתמיד, ברזלית לכלים על ראשי. מכיוון שהבוקר טיפה לחוץ, ובנוסף לכך אני חייבת להגיע למכולת לקנות פיתות, אסתפק בטפטפוף כמה טיפות מים קפואות והוספת קרם לחות לשיער. קצת שכנוע עצמי, ושוב אני אנג’לינה ג’ולי אם לא יותר…

יום שלישי.

הבוקר אני ממש בלחץ. הכלב חייב לצאת לפני הקפה. הנארוטו נזכר שהוא צריך להביא חטיף למשלוח מנות, הפורת מתקשה בקימה. השיער שלי נראה אפילו גרוע יותר מתמול שלשום – קרם הלחות לא מתקבל טוב אחרי יום. חיש קל אני מעבירה מברשת בפרונט של השיער. המברשת מצליחה לפלס דרך בכחמישה סנטימטר של שער מקו המצח ונתקעת. אני מסתפקת בזה, ואוספת את הבלגן שנשאר לקוקו שובבני.

יום רביעי

לא התעוררתי בזמן. הכלב השתין בבית. לפורת יש מבחן במתמטיקה – אין לה שום אינטרס להתעורר. הנארוטו לא מוצא נעל ספורט אחת. אני נמנעת בדבקות מלהסתכל על עצמי בראי. בתרגולת שאימצתי בימי הטירונות שלי במחנה שמונים, אני אוספת את שערי לצמה מתוחכמת. זר לא ידע את זה, אבל בשביל לפתוח אותה, נזדקק ללום ומסור חשמלי.

יום חמישי.

האופציות הופכות להיות קיצוניות יותר ויותר. האם תוכלו לנחש איזו אופציה היא הרצויה מכולן?

יום שישי

סוף שבוע. מחר לא צריך לשים שעון.

שתהיה לנו שבת שלום!

עוד מהבלוג של חסה חוסכת

תצוגה מקדימה

לב מתעורר

  פחות משלושה  עמודים לפני סוף הספר, כותבת אפרת, המספרת, את המילים הבאות:"הרי גם כשמאבדים אהובים - האהבה שאוהבים אותם לא אובדת. האהבה לא אובדת, ואהבתי - רק בי תלויה". אפרת...

תצוגה מקדימה

אדונית הארונית

מכירים את זה שהתינוק שלכם צורח? שום דבר לא עוזר - הוא לא רוצה לאכול, והחיתול שלו יבש, הוא הרגע קם משינה עמוקה, הבטן שלו לא נפוחה - והוא צורח וצורח. אתם משעינים אותו על הכתף, הופכים אותו על היד, משקשקים, מערסלים, שרים שירים...

תצוגה מקדימה

הנערה שלא רזתה

שתים עשרה שעות ארכה לידת בכורתי אהובתי. שתים עשרה שעות של התרגשות ודמעות, של לחיצות ודחיפות, של כאבים וציפיה לבאות. אחרי שהפורת נולדה, וחובקה, ונשקלה ונלקחה. אחרי שנתפרתי וכוסתי והובלתי החוצה מחדר הלידה, שכבתי במסדרון...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה