הבלוג של חסה חוסכת

חסה חוסכת

כל מה שיכול להשתבש - ישתבש. וגם אם הוא לא - זה עדיין יעצבן אותי.

עדכונים:

פוסטים: 100

החל מאפריל 2012

אני הקדמתי את המחאה החברתית בטח בעשרים שנה. כשכל הדפניות זחלו להן בחיתוליהן הרב פעמיים ויללו , אני כבר יללתי על יוקר המחיה הבלתי אפשרי. מיום שעמדתי על דעתי העצמאית, זאת אומרת, מיום שנפרדתי מחשבון הבנק של אמא שלי, זאת אומרת מאז ימי בית שני, בערך, אני נתונה במצב קבוע של חסכון. חסכון ומינוס בבנק. לפעמים אני חושבת שנולדתי בתקופה הלא נכונה – כמה עשרות שנים אחורה, והייתי מהפקחיות המצטיינות של דב יוסף בתקופת הצנע. ואז היתה לי קריירה. ואז גם אולי כסף? מסופקתני…

30/04/2012

מוכרת לך התחושה של לקום בבוקר, רון בלב ואת ביד, וכל כולך אהבה ופיוס עם העולם, ותחושה חזקה ואסרטיבית שהיום “נעשה משהו בלתי נשכח”, אני אעשה משהו רק בשביל עצמי. אני אעשה כל יום עשר כפיפות בטן, וכל יום אוסיף אחת! וככה תהיה לי בטן שטוחה ומראה נערי שכל כך הלם אותי לפני שלושים שנה. או – מהיום אני צמחונית. הסוף לסטייקים וההמבורגרים המדממים. אני אהיה כל כך צמחונית שאפילו סרדינים מקופסה אני לא אוכל. או – היום אני לא אכנס לפייסבוק. כמה זמן איכותי יכולים כל אותם אנשים חלשים לבזבז בבהייה האינסופית הזאת במעשיהם של אחרים. או – היום אני אנקה את הפילטר של המזגן. אני לא צריכה לחכות לאב הבית בשביל לעשות כאלה דברים. ככלות הכל, התפנה לי כל כך הרבה זמן כי אני לא נכנסת לפייסבוק…

אז אחת מאותן החלטות חיוביות חסרות בסיס שאני מאד מחבבת היא ההחלטה לקנות כל יום רק את האוכל שאכין באותו היום. זה גם חסכוני וגם טרי וגם נותן לי תחושה שאני צרפתיה מדוגמת עם כובע קש רחב. זה מדויק. ונגיד שהחלטתי לעשות באותו היום המבורגר בתוך פיתה (בטח זה היה יום שבו גם החלטתי על הימנעות ממוצרי חלב), מאכל החביב למדי על אלו מבני ביתי שאוכלים. אני פוסעת בצעד קל לחינאווי, הקצביה שנותנת לי להרגיש שאני חיה בדו קיום שיוויוני (חוץ מהפעם שברכתי אותם בחג שמח לפני יום העצמאות. לא בטוחה שזה היה מדויק…). שלושה המבורגרים נעטפים בזריזות. ואז אני אומרת לעצמי – אם אני כבר כאן, אולי אני אתייעל ואקנה גם שניצלים למחר? ככה לא אצטרך לבוא לכאן פעמיים. גם השניצלים נעטפים, לידם קופסאות רסק העגבניות שנמכרות בזול במיוחד, סכינים לסטייקים, כי שלנו כבר לא חותכים אפילו ג’לי, חוואיג’ למרק בשר שבטח אכין בהמשך השבוע וזהו. רק זה. בתחושת צדיקות אין קץ אני מושיטה לקופאית את כרטיס החבר שלי. הנחת החבר שלי ממלאה את ליבי באושר שמאפיל על החריגה של מאתיים השקלים מהתכנון המקורי.

משם אני פונה לויקטורי, הרשת הזולה במדינה.

בואו נפתח את זה רגע – אני לא סובלת את ויקטורי. לא יודעת למה. אני דווקא מאד מחבבת סופרים בדרך כלל, אבל יש משהו במקום הזה שמשרה אוירת עליבות וורשאית. נראה שהם בוחרים את הקופאיות לפי מידת השעמום והאדישות שהן מקרינות (לא מאשימה אותן, גם אני הייתי סובלת שם), שמתחרה רק באנטיפטיות של מנהל הסניף, ובחשדנות של השומר בכניסה. אבל מה לא עושים בשביל חסכון… אז אני נגשת קוממיות לאגף הפיתות, ומגלה שאין לויקטורי שום בעיה שאקנה בזול, ובתנאי שזה יהיה במארזים של עשרים פיתות. עשרים פיתות??? הם צוחקים עלי??? יש להם מושג כמה זה עולה ומה גדולים הסכויים שלא אשתמש בשבע עשרה פיתות מתוך המארז הזה??? אני לא נכנעת לתרבות הצריכה המערבית הקלוקלת, ובקוקטיות צרפתית חסרת כובע פונה לסניף ה AM:PM הקרוב. נכון שיותר יקר שם, אבל בהחלט מעיד על בגרות צרכנית, אני טופחת על שכמי מטפורית…

לא אלאה אתכם בהמשך הפיאסקו של אותה ארוחת ערב אומללה. אציין רק שאותה קניה בAM:PM הסתכמה בהרבה יותר מחמש פיתות. וגם, שזו לא היתה הפעם האחרונה שפקדתי את המקום באותו יום. כי מה הוא המבורגר בפיתה ללא חרדל וקצת מלפפונים חמוצים ליד? ואחרי שהבאנו את כל זה הביתה, אולי נזכר שכדאי שיהיה קצת שמן לטיגון בבית, כי מחבת הפסים של איקאה מעפנה כמו שרק מחבת פסים מאיקאה יכולה להיות (שלא לדבר על הניג’וס בלרחוץ אותה אחר כך, אבל זה כבר ענין אחר…). לא אלאה אתכם, כי הקניות הן רק קצה קרחון העצבנות. מתחת לפני המים הקפואים הסתתרה אחת בת פורת יוסף, שמאד הופתעה לשמוע שאני לא יודעת שהיא כבר ממש, אבל ממש לא אוהבת את ההמבורגרים של חינאווי, אלא רק את אלה שאבוש עושה (מענין מה היא מנסה להוציא ממנו…). בסיכומו של ערב נותרתי ושלוש פיתות מיותמות על השיש.

ברור שפיתות לא מחזיקות מעמד יותר מרבע שעה במצב אכיל, והפתרון היחיד שנותר הוא להכניס אותן לפריזר, שם יצטרפו לרבבות אחיותיהן, שנידונו לא לצאת עד שיבואו ילדים של חברים שעוד לא היו אצלנו, ויזכו לספציאליטה של הבית – חצאי פיתות על מחבת פסים מעפנה של איקאה, עם שמן זית וזעתר. שתי ציפורים במכה אחת – גם נפטרתי מהפיתות, וגם הבטחתי אי הגעה נוספת של אותה משפחה. ולזה אני קוראת חיסכון!!!

מקרר פורת יוסף – קוים לדמותו

עוד מהבלוג של חסה חוסכת

תצוגה מקדימה

לב מתעורר

  פחות משלושה  עמודים לפני סוף הספר, כותבת אפרת, המספרת, את המילים הבאות:"הרי גם כשמאבדים אהובים - האהבה שאוהבים אותם לא אובדת. האהבה לא אובדת, ואהבתי - רק בי תלויה". אפרת...

תצוגה מקדימה

אדונית הארונית

מכירים את זה שהתינוק שלכם צורח? שום דבר לא עוזר - הוא לא רוצה לאכול, והחיתול שלו יבש, הוא הרגע קם משינה עמוקה, הבטן שלו לא נפוחה - והוא צורח וצורח. אתם משעינים אותו על הכתף, הופכים אותו על היד, משקשקים, מערסלים, שרים שירים...

תצוגה מקדימה

הנערה שלא רזתה

שתים עשרה שעות ארכה לידת בכורתי אהובתי. שתים עשרה שעות של התרגשות ודמעות, של לחיצות ודחיפות, של כאבים וציפיה לבאות. אחרי שהפורת נולדה, וחובקה, ונשקלה ונלקחה. אחרי שנתפרתי וכוסתי והובלתי החוצה מחדר הלידה, שכבתי במסדרון...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה