הבלוג של חסה חוסכת

חסה חוסכת

כל מה שיכול להשתבש - ישתבש. וגם אם הוא לא - זה עדיין יעצבן אותי.

עדכונים:

פוסטים: 101

החל מאפריל 2012

בפתח דברי, ארצה לצטט את אחותי, החכמה מכל אדם, שלשאלתי החיישנית האם היא ממיינת כביסה ענתה :”בוודאי, אני ממיינת בין נקי למלוכלך”, ובכך סיפקה לי שנים ארוכות של פטור מאשמה אחת לפחות. נזכרתי בזה כי בדיוק הוצאתי בגדים מהמייבש, וגיליתי לחרדתי שהפורת יוסף שאלה מספר פריטי לבוש מחברות עלומות. ברור לי שבכל הבתים האחרים ממיינים (ואני אשתמש פה בלשון זכר לכבוד הגבר היחידי שאני מכירה שעושה את הכביסה בבית, ולא, הוא לא גר בבית שלי…) את הכביסה לתת גוונים של תכול, לתת צפיפויות של טקסטיל, ומיד לאחר כל התהליך הזה, ממהרים לכבס את הכל ביד. אז אני רוצה לומר לכל האמהות של אלו המשאילות לפורת בגדים – אצלי בבית – לא. לפעמים אני אפילו מפנטזת על שלוש פיילות ענקיות ליד מכונת הכביסה, לתוכן אזרוק בנון שלנטיות את הבגדים של בני הבית, והם יבואו ויקחו משם מה שהם רוצים. ממילא ככה בדיוק נראים הארונות שלהם.

אז נגיד שגמדון הבית אינו כשיר עדיין להתעסק עם הכביסה. נגיד, למרות שיש לי הרגשה שאם זה היה קשור במסך, הוא גם היה יודע לתפעל גם את זה. אבל הפורת יוסף, שיכולה לרבוץ במיטה כשמסביבה לא פחות משלושה מחשבים ולנהל שיחות “פחחחחח” ו”חחחח” סימולטנית בלי להתבלבל? ואב הבית, זה שיודע לחתוך קרש שממש ממש יתאים בדיוק לאן שהוא התכוון שיתאים? אז להפעיל מכונת כביסה זה פתאם מסובך? וזה לא שנושא הכביסה אינו מענין אותם. אם הוא לא היה מענין אותם, הפורת יוסף לא היתה מעירה אותי שלשום בלילה לברר אם יצאו בגדים מהכביסה, כי רק, אבל רק עם הטייטס השחור היא יכולה ללכת מחר לבית הספר…

אז אני מנסה להיות חכמה מראש. אין אצלנו, וכל עוד זה תלוי בי גם לא יהיו, שום פריטים שצריך לגהץ. שום פריטים שמצריכים כביסה ביד או נקוי יבש. שום דבר עם פייטים או כל דבר אחר שעלול לקרות לו משהו. חולצות לבנות מקבלות אצלנו התייחסות של חולצה חד פעמית, ואם הצלחתי להעביר את גמדון הבית דרך טקסי יום השואה ויום הזכרון עם אותה חולצה – אני בהחלט טופחת לעצמי על השכם.

אפרופו יום השואה, תסלחו לי אם אשתף אתכם רגע בהברקה של גמדון הבית. כששאלתי אותו איך היה בבית הספר, והאם דיברו איתם על יום השואה הוא ענה “דיברו, אבל תמיד הם צריכים להגזים עם כל דבר ולומר  שרצחו ילדים וכל מני דברים כאלה…”.



אבל אם לחזור לענין לשמו התכבסנו – אין ספור דרכים ניסיתי כדי לחפות על התוצרים האפרוריים של מערכת הכביסה שלי, והנה מקבץ קטן של מטרות, דרכים ותוצאות של הענין:

ציור חינני בצבעי בד.

למצוא את צבעי הבד בארון היצירה (נושא לפוסט בפני עצמו)

לגלות שהוא מתקלף כמובן תוך כביסה אחת, כי אין לי מושג באיזו טמפרטורה זה עומד.

להכניס את הבגד לשקית הסמרטוטים שהולכת לנגריה.

צביעת הבגד בצבע טקסטיל.

ללכת לקינג ג’ורג’ לקנות את הצבע.

על הדרך – 2 גופיות מבוטיק אתי, שבבית יתגלו כקטנות מדי.

לקנות את הצבע בחנות, ולהכניס אותו לשקית שמלאה כבר במייבש כלים חדש, מברשת קשה שאיתו תנקה העוזרת שמעולם לא הוזמנה את השטיח שמעולם לא נוקה, ועוד מני סדקית.

להגיע הביתה. לעקוב בקפדנות אחר הוראות הצביעה, שבסופן מתקבל פריט לבוש בדוגמת באטיק מקייטנת גורדון, ומכונת כביסה שממשיכה לצבוע את הבגדים גם שבועות אחרי.

להכניס את הבגד לשקית הסמרטוטים שהולכת לנגריה.

ריקמה אומנותית על מקום הכתם.

לחפש חוטי רקמה בחדרה של הפורת. לשחרר קיטור על הבלגן שיש לה, משם לעבור להטחת האשמות על שעורי הבית, על הנוער של היום, ועל איזו צדיקה אני הייתי בגילה.

לתכנן לרקום פרח, לראות שבעצם הוא דומה יותר לכבשה. לנסות לרקום כבשה. לגלות בסוף העבודה שהרקמה עיוותה את הבד.

להכניס לשקית הסמרטוטים שהולכת לנגריה.

השריה במשחה מיוחדת להורדת כתמים.

לקנות את המשחה. (תשלימו כאן את כל הדברים שהגיוני שרכשתי יחד איתה, או אולי נכון יותר לומר – לא הגיוני אבל בכל זאת רכשתי איתה).

להשרות את הבגד.

למצוא הבגד אחרי שבוע, כשהוא מוקשה כאילו טבל בגבס.

לשמוע את אב הבית אומר שהוא כבר לא צריך יותר סמרטוטים לנגריה. הוא כן צריך, יחד עם זאת, חולצות טריקו חדשות, כי הוא לא מוצא אף אחת בארון…

עוד מהבלוג של חסה חוסכת

תצוגה מקדימה

לב מתעורר

  פחות משלושה  עמודים לפני סוף הספר, כותבת אפרת, המספרת, את המילים הבאות:"הרי גם כשמאבדים אהובים - האהבה שאוהבים אותם לא אובדת. האהבה לא אובדת, ואהבתי - רק בי תלויה". אפרת...

תצוגה מקדימה

אדונית הארונית

מכירים את זה שהתינוק שלכם צורח? שום דבר לא עוזר - הוא לא רוצה לאכול, והחיתול שלו יבש, הוא הרגע קם משינה עמוקה, הבטן שלו לא נפוחה - והוא צורח וצורח. אתם משעינים אותו על הכתף, הופכים אותו על היד, משקשקים, מערסלים, שרים שירים...

תצוגה מקדימה

הנערה שלא רזתה

שתים עשרה שעות ארכה לידת בכורתי אהובתי. שתים עשרה שעות של התרגשות ודמעות, של לחיצות ודחיפות, של כאבים וציפיה לבאות. אחרי שהפורת נולדה, וחובקה, ונשקלה ונלקחה. אחרי שנתפרתי וכוסתי והובלתי החוצה מחדר הלידה, שכבתי במסדרון...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה