הבלוג של חסה חוסכת

חסה חוסכת

כל מה שיכול להשתבש - ישתבש. וגם אם הוא לא - זה עדיין יעצבן אותי.

עדכונים:

פוסטים: 100

החל מאפריל 2012

פעם, לפני שנים רבות רבות, אי שם בתקופת בית ראשון, עת הייתי עוזרת במאי שניה, צעירה ופישרית – הכרתי את אב הבית.

כמו כל זוג טרי ונלהב, עשינו כל מני דברים דביקים ומביכים, וזו הדרך היחידה לתרץ את עובדת הצטרפותי לבחור בעבודתו על סרט אמריקאי שצולם באותה התקופה בארץ ושנקרא “התן”.

אחד מכוכבי אותו סרט עתיר תקציב היה דונלד סאתרלנד, שבחוזהו ביקש (בין עוד כל מני דברים, כמו המון כסף, כך אני מניחה) להוסיף סעיף בו נאמר שאין לעשן על הסט, גם לא בזמן הפסקות או ארוחות, וכי לדונלד ידידנו יש את הסמכות לפטר את מי שיראה מעשן. עוד אזהרה שקיבל הצוות היא להימנע מלעמוד בקו המבט של דוני בעודו מצטלם. הסבר קטן – בדרך כלל משתדלים תמיד לא לעמוד בקו הראיה של שחקן בעודו מצטלם, כדי לאפשר לו להתרכז ולא לייצר הפרעות, ככה שהבקשה התקבלה בטבעיות גמורה.

נסענו לים המלח, למישור עמיעז. בזמן שהצוות התאסף כדי לקבל הוראות מפקח רשות הטבע והגנים לגבי הזהירות המתבקשת בדריכה על החרסיות הנדירות שנמצאות שם, אני לא ביבזתי זמן ונסעתי לחוף הים.

כחלוף השעות, עמד לו דונלד קשישא והצטלם מול נוף הקדומים המהמם. כל הצוות התגודד מחוץ לשדה הראיה שלו, שזה אמר עמידה פחות או יותר בטור מאחורי משאית הציוד, והתעצבנות כי אסור לעשן… בעוד השחקן מצטלם בקלוזאפ, צצה לה מכונית נהוגה בידי סייחה דבילית ומאוהבת, ושעטה לה על פני החרסיות יקרות הערך, ולאורך כל שדה הראיה של השחקן. לקח לי, אותה סייחה דבילית אם לא הבנתם, כמה שניות להבין שהידים המונפות לעברי לא מסמלות את האהבה והשמחה על בואי אלא ניסיונות של המפיקים לעצור אותי.

אז קצת נבחו עלי ומיד שכחו ממני כי בכלל לא הייתי חלק מהצוות וביום צילום יש אלפי דברים יותר חשובים מאיזו פושטקית קטנה שכמותי..

אחר הצהרים היה חצי יום חופשי, אני כבר לא זוכרת למה. לבשתי את בגדי הים המהמם שלי, ועם סיגריה דולקת ביד, כמו הפרחה הקטנה והטיפשית שהייתי, פסעתי לתוך ים המוות כשאני קוראת בקולי קולות לחברי אשר היו בתוך המים. גם בירדן, לדעתי, לא פיספסו את נוכחותי. ואז, לבהלתי, ראיתי לוויתן לבנבן צף לו בתוך המים, ופניו – פני כוכב הוליוודי מפורסם. בהלתי חלפה לה תוך הרף, כי אם אני לא חלק מהצוות הוא לא יכול לפטר אותי. ככה שהצטרפתי לחברי וצפיתי בלוויתן מושה את עצמו מתוך המים, תוך שהוא מפטיר משהו לאחת מהצוות שישבה שם על כיסא נוח.

כשיצאנו מהמים היא סיפרה לי שדונלד לא אהב את ההתנהגות שלי.

ככה שמהיום אתם יכולים לומר שאתם מכירים מישהי שדונלד סאתרלנד בכבודו ובעצמו אמר עליה:”יש אנשים שאין להם טיפת כבוד”. ריספקט.

עוד מהבלוג של חסה חוסכת

תצוגה מקדימה

לב מתעורר

  פחות משלושה  עמודים לפני סוף הספר, כותבת אפרת, המספרת, את המילים הבאות:"הרי גם כשמאבדים אהובים - האהבה שאוהבים אותם לא אובדת. האהבה לא אובדת, ואהבתי - רק בי תלויה". אפרת...

תצוגה מקדימה

אדונית הארונית

מכירים את זה שהתינוק שלכם צורח? שום דבר לא עוזר - הוא לא רוצה לאכול, והחיתול שלו יבש, הוא הרגע קם משינה עמוקה, הבטן שלו לא נפוחה - והוא צורח וצורח. אתם משעינים אותו על הכתף, הופכים אותו על היד, משקשקים, מערסלים, שרים שירים...

תצוגה מקדימה

הנערה שלא רזתה

שתים עשרה שעות ארכה לידת בכורתי אהובתי. שתים עשרה שעות של התרגשות ודמעות, של לחיצות ודחיפות, של כאבים וציפיה לבאות. אחרי שהפורת נולדה, וחובקה, ונשקלה ונלקחה. אחרי שנתפרתי וכוסתי והובלתי החוצה מחדר הלידה, שכבתי במסדרון...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה