הבלוג של חסה חוסכת

חסה חוסכת

כל מה שיכול להשתבש - ישתבש. וגם אם הוא לא - זה עדיין יעצבן אותי.

עדכונים:

פוסטים: 100

החל מאפריל 2012

לצד עוד כמה דברים כמו אי היכולת לאחר, נטיה קלה לחסכנות יתרה, הקפדה על נימוסי שולחן מחצרו של הקיסר וילהלם השני ועוד, אפשר להכליל ולומר שאבותי הייקים לא נהגו להקפיד במצוות פרו ורבו. אז איך קרה שנהיינו רבים כל כך?

25/04/2017

היו היו שלושה אחים ברלינאים שעלו לישראל ברוב תבונתם כבר בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת. כל אחד מהאחים הוליד, בצורה מתוכננת ומסודרת כיאה לצור מחצבתם, שני ילדים – בן ובת. אחת מהבנות הללו היא אמא שלי. אחד מהבנים – בן הדוד שלה גדעון.

הורי היו טיפוסים אורבניים שהקימו את נחלתם בדירת 80 מטר בירושלים. גדעון ואשתו, מנגד, בחרו בחיי מושב אי שם בדרום השפלה.

הורי הלכו באומץ על ארבעה ילדים. גם אחותו של גדעון. גדעון השווה והעלה לחמישה.

בעודנו ילדים היינו נוהגים בערך אחת לשנה לבקר אותם בביתם. אנחנו, בני הדודים מדרגה שניה, היינו מתביישים בהתחלה, אבל עד סוף היום כבר השתוללנו יחד ועשינו דברים שלפחות לחלקנו, החננות מהעיר, נראו ממש מסעירים.

כמובן שהיו עוד כל מני בני דודים אבל איכשהו, עם השנים, שמרתי על קשר בעיקר עם הילדים של גדעון. המפגשים המשפחתיים פחתו עם הזמן, ונערכו רק כאשר היו ארועים יוצאי דופן כמו בריתות וחתונות. דווקא הדודים מהמושב ניסו כמה פעמים לארגן מפגש בביתם, והיה נחמד, אבל המון הילדים שלנו, בני הדודים מהדרגה השלישית, לא אפשרו לנו לדבר כי הם עוד היו קטנים ודרשו תשומת לב, ובינם לבין עצמם לא נוצרו חיבורים שהחזיקו מעמד מפגישה לפגישה.

ואז, באחד מאימוני הMMA של הנארוטו, גיליתי שהוא נלחם מול בת דודה מדרגה שלישית שלו. ואחרי שנמלטנו מאירוע יום העצמאות המבאס שאליו הוזמנו, והגענו בספונטניות למושב, התברר שההכרות הזו שינתה את הכל. הילדים שלנו, ניניהם של אותם שלושה אחים ברלינאים, ארבעה עשר במספר, הגדול בהם בן 26והקטן בן 4 מצאו שפה משותפת.

מאז אותו יום עצמאות אנחנו מוזמנים לעיתים תכופות למושב, כי כמעט בכל חודש יש מצבור רציני של ימי הולדת שמהווים תרוץ למפגש. יש טרמפולינה ובריכה וארנבות ושדה ירקות ונחשים שדודתי מחסלת ברובה אויר וריצות ושיחות על המחצלת והדשא. אני ובני דודי תמיד מופתעים שפתאום, בצורה ממש לא הגיונית, הפכנו להיות דור המבוגרים. וכמובן שיש אוכל בכמויות מסחריות.

אחד המאכלים שעולים על השולחן לעיתים מזומנות הוא הפאייה של גדעון. אחרי שהפורת שלי הביעה התלהבות, פניתי לגדעון בזהירות מתבקשת (בילדותי פחדתי ממנו, בנעורי זה הפך לסוג של אימה וגם עכשיו – אני משתדלת לא למתוח את החבל…) וביקשתי את המתכון.

והריהו לפניכם ולפניכן ככתבו וכלשונו:

פאייה

1. משרים אורז עגול לחצי שעה לפחות במים קרים. מסננים ונותנים להתייבש.

2. קונים חזה אווז קפוא. מפשירים. מפרידים את השומן מהבשר וחותכים את שניהם לחתיכות של כ 2 ס”מ.

3. קוצצים בצל לבן לחתיכות לא קטנות במיוחד. לא לקמץ בבצל.

4. מטגנים את השומן עד שהוא הופך לשמן. ישארו בסוף חתיכות צלויות קטנות. הטיגון דורש סבלנות.

5. מטגנים את הבשר בתוך השמן כדי “לסגור” אותו. מוציאים לצלחת בצד.

6. מכינים בסיר נפרד ציר מרק עוף. בערך בכמות של 2.5 כוסות לכוס אורז.

7.מטגנים בשומן את הבצל עד שיהיה שקוף וקצת יותר. זה הזמן לתבל בקצת כורכום.

8.מוסיפים את האורז השטוף ונותנים לו להיטגן 2-3 דקות תוך ערבוב מהיר שלא יישרף.

9. שופכים את הציר לאורז בזהירות ומוסיפים את הבשר.

10. משלב זה זה כמו אורז רגיל. את האפונה אני מוסיף לקראת הסוף.

11. נשמע מסובך? מבחן ההצלחה: אם אכלו את האורז וגם את השכבה השרופה התחתית הסיר.

12. יש גם קיצור דרך: לבוא לאכול אצלנו.

33

עוד מהבלוג של חסה חוסכת

תצוגה מקדימה

לב מתעורר

  פחות משלושה  עמודים לפני סוף הספר, כותבת אפרת, המספרת, את המילים הבאות:"הרי גם כשמאבדים אהובים - האהבה שאוהבים אותם לא אובדת. האהבה לא אובדת, ואהבתי - רק בי תלויה". אפרת...

תצוגה מקדימה

אדונית הארונית

מכירים את זה שהתינוק שלכם צורח? שום דבר לא עוזר - הוא לא רוצה לאכול, והחיתול שלו יבש, הוא הרגע קם משינה עמוקה, הבטן שלו לא נפוחה - והוא צורח וצורח. אתם משעינים אותו על הכתף, הופכים אותו על היד, משקשקים, מערסלים, שרים שירים...

תצוגה מקדימה

הנערה שלא רזתה

שתים עשרה שעות ארכה לידת בכורתי אהובתי. שתים עשרה שעות של התרגשות ודמעות, של לחיצות ודחיפות, של כאבים וציפיה לבאות. אחרי שהפורת נולדה, וחובקה, ונשקלה ונלקחה. אחרי שנתפרתי וכוסתי והובלתי החוצה מחדר הלידה, שכבתי במסדרון...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה