הבלוג של חסה חוסכת

חסה חוסכת

כל מה שיכול להשתבש - ישתבש. וגם אם הוא לא - זה עדיין יעצבן אותי.

עדכונים:

פוסטים: 100

החל מאפריל 2012

בעקבות גל ההתנגדות ליום האישה הבינלאומי חשבתי על מנהגי פורים, ומדוע אנחנו מייחדים להם יום בשנה.

10/03/2017

מעשה שהיה כך היה:

פעם היינו חבורה של בנות. נפגשנו בכל שבוע בבית קפה, חגגנו ימי הולדת, תמכנו ביולדות טריות ובאופן כללי. עם השנים התפרקה החבילה מכל מני סיבות, אבל לא על זה הסיפור.

אחת מהחבורה סיפרה לנו פעם שרכשה לביתה האהובה חצאית מהממת ב”ילדותי”, ואז קבלה על כך שאין חצאיות יפות כאלו גם לנשים בגילנו. אני שמעתי וחשבתי לעצמי כמה קל יהיה לשמח אותה. דיברתי עם אתי, הבעלים והמעצבת של “ילדותי” דאז, שבנותינו חברות עוד מהגן. היא ישר הסכימה למכור לי את הבד. דיברתי עם בעלה של החברה שתלה מבעוד מועד את החצאית של הילדה על החבל כדי שאוכל לקחת אותה ולוודא שמדובר באותו הבד. פסעתי למתפרה של “ילדותי” שהיתה ממוקמת מעבר לכביש. אתי ואודי המקסימים סרבו בתחילה לקבל תשלום, עד שהבהרתי להם שאין כאן ענין לויכוח. הם אפילו הגדילו עשות וביקשו לגזור את החצאית לגזרה הנכונה. גם כאן סרבתי, ואצתי לתלות את החצאית של הילדה ואת השקית עם הבד בחזרה על חבל הכביסה. כל הענין לקח לי בערך חצי שעה ועלה לי בערך 20 שקל. זה מה שהיה דרוש כדי לשמח מישהי שאני רוצה לשמח.

חשבתי על הסיפור הזה בעקבות גל ההתנגדות ליום האשה הבינלאומי שנשמע כאן, בעיקר בסלונה, אבל גם אצל נשים אחרות. הטענה המרכזית היתה שאין סיבה להנציח יום ספציפי כיום האשה, בשעה שכל יום אמור להיות יום האשה והגבר והילד וכו’. אני, שמעולם לא ייחסתי ליום הזה חשיבות מרובה, לא הצלחתי להתמלא כלפיו באמוציות כלשהן.

אבל אז חשבתי לעצמי, שבאותה המידה לא צריך להקדיש יום אחד בשנה למתן מתנות לאביונים. וכשאני אומרת אביונים אני מתכוונת לאו דווקא למי שידו אינה משגת כלכלית, אלא אלו שאין להם יכולת הפקתית, שמפחדים, שפחות יצירתיים, שנמצאים בסיטואציה שמאיימת להטביע אותם ורק צריכים יד מושטת שתחזיר אותם לשווי המשקל. ולא צריך את יום המעשים הטובים. פשוט צריך להיות טובים. ככל יכולתנו. כל הזמן. בלי לשכוח את עצמנו, בלי לבטל את הצרכים והרצונות שלנו. לפעמים כל מה שצריך זה לשים לב למאווי לב של מישהו, חצי שעה פנויה ו20 ש”ח.

מיקה2

הפורת שלי בצילומים לקטלוג “ילדותי” אי שם מזמן. צילום: אתי צאיג

עוד מהבלוג של חסה חוסכת

תצוגה מקדימה

לב מתעורר

  פחות משלושה  עמודים לפני סוף הספר, כותבת אפרת, המספרת, את המילים הבאות:"הרי גם כשמאבדים אהובים - האהבה שאוהבים אותם לא אובדת. האהבה לא אובדת, ואהבתי - רק בי תלויה". אפרת...

תצוגה מקדימה

אדונית הארונית

מכירים את זה שהתינוק שלכם צורח? שום דבר לא עוזר - הוא לא רוצה לאכול, והחיתול שלו יבש, הוא הרגע קם משינה עמוקה, הבטן שלו לא נפוחה - והוא צורח וצורח. אתם משעינים אותו על הכתף, הופכים אותו על היד, משקשקים, מערסלים, שרים שירים...

תצוגה מקדימה

הנערה שלא רזתה

שתים עשרה שעות ארכה לידת בכורתי אהובתי. שתים עשרה שעות של התרגשות ודמעות, של לחיצות ודחיפות, של כאבים וציפיה לבאות. אחרי שהפורת נולדה, וחובקה, ונשקלה ונלקחה. אחרי שנתפרתי וכוסתי והובלתי החוצה מחדר הלידה, שכבתי במסדרון...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה