הבלוג של חסה חוסכת

חסה חוסכת

כל מה שיכול להשתבש - ישתבש. וגם אם הוא לא - זה עדיין יעצבן אותי.

עדכונים:

פוסטים: 100

החל מאפריל 2012

לא תעצור לסגור השרוך. אני רצה אליכם…

04/06/2016

ממרום גילי, הנה כמה תובנות שהצטברו אצלי בתקופה האחרונה:

אני לא אוהבת לרוץ. אין סיכוי שאתמכר לזה, ואנדורפינים זאת סתם המצאה של כאלה שפשוט אוהבים ספורט.

לא הייתי צריכה להפסיק לעשן. אפשר לומר שלא הייתי צריכה להתחיל, אבל מכיוון שהתחלתי – לא הייתי צריכה להפסיק. בטח לא אם המחיר של ההפסקה הוא 15-20 קילו שנדבקו לי לאיברים שונים. קשה להרים את שתי הרגלים בבת אחת עם משקל כזה.

אני לא ארזה מהריצה.

אני לא אוהבת לרוץ בנמל. סואן שם כמו בשאנז אליזה. וגם כל הבחורות הקטנטנות שרצות עם חזיות ושרירי הבטן שלהן משתרגים עם כל תנועה גורמות לי רגשי נחיתות. ואין חניה.

אני אוהבת לרוץ באבן גבירול, שבבוקר הוא עדיין מוצל, ויש בו הרבה חלונות ראווה להסתכל עליהם, והוא מישורי ומלא ציוני דרך שמאפשרים לי לעשות עיסקאות עם עצמי עד לאן ארוץ.

מנגד, כדי להגיע לאבן גבירול אני צריכה לעבור בקרליבך, שבשבת בשש בבוקר משפריץ ממועדוניו המפוקפקים אנשים שאני פחות מתחברת אליהם.

כנראה שאף פעם לא אצליח ממש להרים את הרגלים כשאני רצה.

עדיף לא להסתכל על הבבואה של עצמי בזמן ריצה. גם בזמן רגיעה אני לא עפה על מה שאני רואה, לא כל שכן…

יש דעות סותרות בקשר לריצה עם מוזיקה, וכמו כל דבר שקשור לעולם הריצה, בעלי הדעה הם מאד פסקניים ודעתניים ומגובים במחקרים. אני אדע את התשובה אחרי שאצליח סוף סוף להתארגן על נגן מוסיקה שעובד, שיש לו אוזניות ומטען ואפשרות נשיאה הולמת. משום מה אני מתקשה במשימה הזאת, ככה שאני צריכה לשיר לעצמי שירים בלב. זה נחמד אבל בואו נגיד שבטונים הגבוהים – פרדי מרקיורי טוב ממני.

שום מחשבה אינטליגנטית לא עולה בי בזמן ריצה.

אני רצה כבר חודשיים וחצי. זה שאני קמה בשבת בבוקר ורצה שלושה או חמישה קילומטר – זה מפתיע, מרעיש ובהחלט לא ענין של מה בכך.

נחמד למצוא בדרך חזרה שיח של פיטנגו, ואת החתול מחכה לי על המזגן.

חתול1 קטן פיטנגו קטן

 

עוד מהבלוג של חסה חוסכת

תצוגה מקדימה

לב מתעורר

  פחות משלושה  עמודים לפני סוף הספר, כותבת אפרת, המספרת, את המילים הבאות:"הרי גם כשמאבדים אהובים - האהבה שאוהבים אותם לא אובדת. האהבה לא אובדת, ואהבתי - רק בי תלויה". אפרת...

תצוגה מקדימה

אדונית הארונית

מכירים את זה שהתינוק שלכם צורח? שום דבר לא עוזר - הוא לא רוצה לאכול, והחיתול שלו יבש, הוא הרגע קם משינה עמוקה, הבטן שלו לא נפוחה - והוא צורח וצורח. אתם משעינים אותו על הכתף, הופכים אותו על היד, משקשקים, מערסלים, שרים שירים...

תצוגה מקדימה

הנערה שלא רזתה

שתים עשרה שעות ארכה לידת בכורתי אהובתי. שתים עשרה שעות של התרגשות ודמעות, של לחיצות ודחיפות, של כאבים וציפיה לבאות. אחרי שהפורת נולדה, וחובקה, ונשקלה ונלקחה. אחרי שנתפרתי וכוסתי והובלתי החוצה מחדר הלידה, שכבתי במסדרון...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה