הבלוג של ליה די-נור

LeelaHeart

עדכונים:

פוסטים: 8

החל ממרץ 2013

“אָצִידוֹפִילוּס הִתְהַלֵּךְ בִּדְאָגָה עַל הַסִּיסִים בַּגָּדָה

וְהִשְׁקִיף עַל בֵּיתוֹ וְעַל גִּנָּתוֹ הַחֲרֵבָה.

 בִּיפִידוּס יְדִידִי, אָצִידוֹפִילוּס קָרָא,

חַיָּבִים לְכַנֵּס אֶת כָּל הַפְּרוֹבָּיוֹטִיִּים בִּמְהֵרָה!

דָּרוּשׁ מִתְנַדֵּב אַמִּיץ וְנָבוֹן

שֶׁיִּמְצָא דֶּרֶךְ לְהָבִיא לָנוּ מָזוֹן.

 אָצִידוֹפִילוּס, אֵין לָנוּ זְמַן,

מַצַּב הַפְּסֹלֶת לֹא יְאֻמַּן

הַחֶבְרֶ’ה בַּשֶּׁטַח מַמָּשׁ מוּתָשִׁים,

הֵם לֹא עוֹמְדִים בְּקֶצֶב הַפּוֹלְשִׁים…

אִם כָּךְ, בִּיפִידוּס, קַח פִּקּוּד עַל הָאֵזוֹר.

עָלַי לָצֵאת לְמַסָּע וְלִמְצֹא אֶת הַמָּקוֹר”.

פגשתי בטקסט המקסים הזה ברשת, כחלק מפרויקט הד-סטארט, טקסט שנכתב בידי שתי אימהות לבתים שוקקי חיים וילדים, אחת מגדלת שלושה ילדים, אחת ארבעה ילדים (וכמובן גם חיות מחמד) רק על העובדה הזו אני נמלאת הערכה לנשים האלו, מאמות אמיתיות, חוץ מזה שתיהן מחזיקות ומתחזקות קליניקות פרטיות לתזונה הוליסטית, ונטורופטיה, שתיהן יועצות תזונה מוסמכות, ותיקות בתחום עם הרבה נסיון ובעיקר בעלות לב נבון, אינטואיציה נשית מפותחת שלדעתי האישית זה אולי אחת התכונות הכי חשובות אצל מטפלים.

לי בתור אמא יש מערכה לא פשוטה בנושא הזה, בתור מי שבחרה בדרך היוגה לפני שנים רבות, לאט לאט עם הזמן הגוף בעצמו אמר את בחירותיו והוא זה שהנחה אותי מה הוא רוצה שאכניס לתוכו ומה לא, לא תמיד השקעתי בזה מחשבה זה באמת הגיע באופן מאד טבעי, על כל בחירה לא מדויקת הגוף הגיב בהתאם במגוון תופעות כמו חולשה, עייפות, שינה לא טובה, יציאות לא סדירות ועוד ובאותה המטבע על כל דבר טוב הגוף הפיסי פרח, הגוף חווה אנרגטיות וקלילות, תאי העור נשמו לרווחה ומתוך זה העור זהר, מערכת עצבית נינוחה, שינה טובה ועוד ועוד… הגוף שלנו הוא המקדש של הנשמה, כשאנחנו צעירים אנחנו לא חושבים על זה הרבה, הכל ורוד ועכשווי, הגוף חסון ויכול להתמודד עם הכל, מסיבות עד אור בוקר, כמויות של אלכוהול, אכילה לא סדירה, כניסה למסעדות שפתוחות בשעות הקטנות וזלילות של מכל הבא ליד, עם השנים הגוף מתקשה לעמוד באותם העומסים ודברים שנראו לנו ב”קטנה” ושטויות בצעירותינו נהיים מעמסה על הגוף המתבגר, והוא מגיב בהתאם. הבסיס הוא חשוב ביותר, תזונה נכונה בשנים הצעירות נותנת קרקע פוריה לגוף לגדול ולהתפתח בה, נותנת לגוף את הנדרש לו כדי להתפתח כראוי ואם אחד מצליח להשריש הרגלי תזונה טובים ומודעות לגוף לילד שלו בגיל צעיר זה דבר גדול, זו מתנה לחיים.

הבן שלי ינק עד גיל שלוש ואת כל התוספות כמו פירות, דייסות וכל החברים החמודים האלו הוא לקח בשמחה. אבל אז הוא גדל. ממש גדל. בעיניי לפחות. והתחילו ארוחות צהריים אצל חברים ובמסגרות שונות. התחילה הבררנות, התגלה הסוכר הלבן, התגלו הפחמימות הריקות שנותנות ב”בום” פתאום מלא כח לשחק עוד שעתיים בלי להתעייף, בקיצור נכנסו לנו לחיים כל מיני חברים שלא כל כך הכרנו בבית. ובאיזשהו שלב מצאתי את עצמי אובדת עצות. לא אל מול מניעת השוקולדים או הממתקים, דוקא בגזרה השנייה אל מול השכנוע, אם לא לאכול, לפחות לטעום ירקות חיים שלמים, סלט, לנסות ולגרום לו להבין שכל הפרסומות וכל החטיפי גרנולה, קורנפלקסים למיניהם, מעדני חלב ה”בריאים” שיש עליהם תמונות של ילדים חזקים ומאושרים לא באמת מזינים במקרה הטוב ומחלישי מערכת חיסונית במקרה שיותר קרוב לאמת. אני מאמינה שאין מה לחנך ילדים, כל הנדרש זה לתת להם דוגמא, אני רואה את זה גם אצלי בבית וגם אצל אחרים, אתה יכול לנאום לילדים נאומים חוצבי להבות, להסביר, לדבר ולדבר, בסופו של יום הילד יעשה ויחקה את מה שהוא יראה בבית. אז תמיד הסתובבתי עם פינה שקטה בלב, אין מצב שהילד שלי לא יאכל אבוקדו, לא יאכל אורז מלא, לא יהנה מסלט טרי ועשיר.. ואני עדיין מחכה, לא אוכל כלום מהנ”ל… ואני עדיין בשאלה בכל הנושא הזה. במקרה הפרטי שלי הילד שלי גדל בשני בתים, שני בתי גידול שונים במהותם לחלוטין אחד מהשנייה, ועדיין לכל אחד מהבתים יש את המלחמה הפרטית שלו, בכלים שלו ובדרכים המוכרות לו מול נושא התזונה.

 ממש שמחתי להיתקל ב”אצידופילוס”. אבל ממש. שנתיים לקח לנשים הטובות האלו לכתוב את הספר ולהגיע איתו למקום שהן שלמות איתו. מעבר לתוכן הכל כך חשוב, זה סיפור שובה לב! הכי אמיתי, הכי סיפור ילדים! יש בו  טובים ורעים, פולשים ומגינים, קיימת הרפתקאה (מסע הצלה),  מפגש (בין אצידופילוס לילדה שבתוכה הוא מתגורר) , חברות ויחסי גומלין.., איזו דרך נפלאה וחדשה ללמד את הילדים שלנו על הגוף שלנו ועל הקשר בין מה שאנחנו אוכלים לבריאות, איזו דרך לגייס אותם לרצות לאכול יותר בריא, תענוג!

אני אוהבת ספרים, וואוו. יש מילים שהן כמו תרופה הומאופתית עבורי. מילים צרופות לטקסט שיש בו את תמצית היופי, תמצית הטוב, כל קריאה מחזקת, כל קריאה מרוממת, כל קריאה דוחפת להתקדמות. לי יש את הטקסטים שהם הומאופתיים עבורי, ככה אני מרגישה שהספר הזה יכול להיות לילדים. דחיפה לעבר הבחירה הנכונה. הספר מלווה בדיסק שמשה איבגי בחר לקריין בו בהתנדבות מתוך אהבה ואמונה לטקסט ולמה שהוא מציע. אוהבת את הקול שלו. הוא משחק נהדר בין קולות הדמויות.

אז ישר קניתי ספר. שמגיע עם דיסק. וכל זה במחיר מבצע לפני שהספר יוצא לאור.

ככה זה הפרויקטים של הד-סטארט, למי שלא יודע, כל מי שתומך בפרויקט רוכש את המוצר לפני שהוא יצא לשוק, כך נאסף הכסף לייצור ובמחזור הייצור הראשון התומכים מקבלים את המוצר בהנחה לפני היציאה שלו אל השווקים.

 ”אצידופילוס” נמצא כמה דקות לפני קו הגמר. גייס כבר את רוב הכסף ונותר חלקון לא גדול כדי לשלוח את המתנה הנהדרת הזו אל בית הדפוס. לפעמים כשמגיעים עדכונים ממנהלות הפרויקט באי-מייל וככה אני מעיינת ומפשפשת לי בין החומרים עולה בי הרגשה חזקה שהספר הזה יכול לייצר מהפך. לא פחות. מהפך תודעתי אצל הילדים לגבי התזונה שלהם. מהפך אצל ההורים בגישה שלהם אל הנושא ואל הילדים. מהפך. פשוט ככה. וכמה שהוא נדרש, המהפך הזה, זה באמת מעבר למילים. האוכל התעשייתי שמגיע לרוב פיות הילדים ברחבי הארץ והמוסדות החינוכיים הציבוריים הוא פשוט בזיון. נזק מערכתי.

אז החלטתי לפנות אליכן. הנשים. אני מאמינה שרצון האישה הוא הרצון המוביל. אז אני מצרפת פה לינק לתמיכה בספר, ואם יש פה במקרה גבר שנכנס למחשב זוגתו גם מוזמן לתמוך:-)

http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=10243

גילוי נאות. לא, אני לא מרוויחה אחוזים מהספר, הוא לא קשור בהוצאת הספרים שלי, אני כן מכירה אישית את כותבות הספר, שמעתי לאורך השנתיים פה ושם על התקדמות הרעיון, המוצר המוגמר שמוכן ללידה פתאום הגיע ואותי אישית הפתיע מאד לטובה ושימח אותי מאד. אוהבת ילדים ורוצה שיהיה להם טוב, כולם רוצים שהילדים שלהם יהיו מאושרים, תזונה נכונה היא משבצת חשובה בפאזל. יש לי תקווה קטנה שכל בית בארץ יחזיק ספר כזה, יוכל לקבל את התמורות הטובות שהוא מציע ושביחד, מקטן עד גדול, נגדיל את מעגלי הטוב והאור.  חג אורים שמח !!

עוד מהבלוג של ליה די-נור

תצוגה מקדימה

בודהה לפני השינה; משהו חדש וטוב

כשהייתי קטנה ורציתי לשמוע סיפור הייתי בוחרת את הספר לפי הציורים והסיפור שנשזר מתוכם. בזמן ההקראה המילים היו משייטות מסביבי כמו מנגינה נעימה שהטון הוביל אותה, את חלק מהמילים זיהיתי (הבנתי) אבל החוויה הסיפורית, והזכרון...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

אריק איינשטיין בריפוי האישי שלי

את הסרט מציצים ראיתי פעם ראשונה אני חושבת בגיל 10 או אולי קודם לא זוכרת, אלה היו החבר׳ה של אבא שלי. צבי שיסל, מונה זילברשטיין.. והסרט תמיד היה בבית אלו היו הזכרונות הנוסטלגיים של אמא שלי (שנפרדה מאבי עוד בינקותי) שהיתה...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

אישה אומרת חאלאס

החלטה מספר 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם, מצהירה על מחויבות מועצת הביטחון של האו"ם להגן על נשים ולהבטיח את ייצוגן בתהליכי שלום ובפוליטיקה הבינלאומית. בעקבות החלטה זו, גיבשו 23 מדינות ברחבי העולם תכניות פעולה לאומיות להטמעת...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה