אירועי הקדם אירוויזיון

כמו שלכל שבת יש מוצאי שבת, כך לכל אירוויזיון, יש קדם אירויזיון, הפעם אספר על ה"קדם" מזווית הראיה המיוחדת שלי, איך נחווה הקדם בארץ במהלך השבוע הקודם שקדם לקדם, על ההכנות לקראתו גם בתחום ההערכות לשלל התיירים שאמורים היו להגיע, ו"על הדרך" על החלופה הנהללית שקמה לכבודו.כמו תמיד, מוזמנים!

השבוע ללא כל ספק, האירוע המרכזי שאי אפשר לעקוף אותו מהצד, או לעבור על ידו בנונשלנטיות של:  "הא, זה השבוע?" זה כמובן האירוויזיון.  ככותבת שמשתדלת מאוד להתאים את כתיבתה למציאות, וזה לא תמיד פשוט כמו שזה נראה במציאות המתעתעת שלנו, אכתוב גם אכתוב על המאורע. אבל ברשותכם, מנקודת המבט שלי, ואתם יודעים, קבלת רשות, זה חשוב. תתארו לכם מה היה קורה לו יושב ראש הכנסת באקט של עצמאות יתרה, היה מחליט לא לתת רשות ומסרב לתת לטקס המשואות להמשיך. אבל אני אינני עוכרת שמחות חלילה, וגם לא מתנגדת לפריטי לבוש מיוחדים ונועזים, ככל שיהיו, כל עוד הם בהקשר ובטעם הנכון, למשל באירוויזיון. אבל אם חשבתם שאני הולכת לדבר על מצעד התלבושות הצפוי לנו, טעיתם, אם כי אני מאוד מתעניינת בתחום.

IMG_20190504_160804_768x1024

את התמונה הפותחת פוסט זה צילמתי בשבת לפני כעשרה ימים (4.5.19) ,כשעברנו בכפר בית-זרזיר, בעוד ברדיו נשמע ב"גלי צה"ל" "הגל הפתוח" המשדר ומתאר את אירועי המתח והמלחמה בדרום. אנחנו בדרך לקנות חומוס לארוחת הצהרים, ורוכל זריז מהשטחים, ואולי מעזה בכלל (אני לא חזקה בדיאלקטים) , עומד ומוכר בובות לבנות, צחורות וטהורות בשמונים ₪ האחת. בטח שעצרנו על ידו, ובטח שהוא הסכים שאצלם אותו ואותם. הוא שמח להראות לי שאחרי שמורידים להן את האבן הכבדה והשחורה מהשמלה הלבנה, שלא יעופו בעצמן, או על עצמן, רק לוחצים על הכפתור, והן גם מאירות ומנגנות אני לא יודעת אם זה קשור לנושא, או לא, או אם היתה כאן כוונת מכוון, אבל ליד אותם בובות ענוגות הוא גם מכר בובות פלסטיק מתנפחות, ומלאות אויר של "סופרמן". היו בינינו כאלו שכינו בהומור עצוב את כל אותו שבוע ומה שהתרחש בו "אירועי הקדם אירוויזיון", אבל לא באתי חלילה להעכיר שמחות, להפך באתי להרים.

IMG_20190504_160827_768x1024

אני בחגיגה, אתם יודעים, העיר תל אביב עשויה להתמלא בתיירים רבים מאוד שיבואו לראות את יופייה של הארץ וטובה. רבים מהם יחפשו וגם ימצאו מקומות לינה. מרגע שדובר על קיומו של המופע בתל אביב, אנשים החלו להיערך, כל אחד ברמתו לאותו אירוע.

היו רבים שחשבו, ואולי עדיין אפילו חושבים לסבלט את דירותיהם. הזדמנות פז חד פעמית להגיע לכמה ימים להורים בפריפריה הקרובה או הרחוקה, למלא להם את מכסת הגעגוע והטענות, ובמקביל לצמצם את רגשות האשם ולשוב הביתה לעיר הגדולה עם קופסאות הגלידה עם השניצלים. ובאותה עת ממש להרוויח סכום נאה על הדירה בעיר, סכום שאולי יכסה את שכר הלימוד או דמי המחיה לשנת הלימודים הבאה, ולא חלילה במקום זול או פשוט ערך, אלא במקום של "הביוקר" ואולי אפילו ב"בין תחומי".

אם מישהו מקוראי טרם נחשף למושג לסבלט על הטיותיו השונות-לסבלט, סבלט, מסבלט, מסבלטת, מסבלטים, או סבלט כשם גוף, המתייחס למסבלט עצמו.אתן הסבר קצר. במושגים הישנים והמובנים שלנו, זה אומר "שכירות משנה".לא שאני שולטת בכל המושגים בעצמי, אלא מרגע שביתי הבכורה החלה להיות סטודנטית, ונסעה בחופשות הקיץ להרוויח את לחמה למהלך שנת הלימודים מעבר לים, ואני חלמתי על אופציה לחופשה קצרה בעיר הגדולה, הבנתי שכללי המשחק השתנו, ובדירת החלומות יהיה הסבלט. ובואו נודה על האמת הכלכלית הפשוטה, הרבה פעמים הסבלט שילם יותר ממה שעלתה השכירות החודשית עצמה כך שנוסף עוד סכום על ההכנסות. אז מה יכול להיות רע?

לאותם רבים וטובים באזור המרכז שחשבו, ואולי עדיין חושבים לממש את האופציה הזו, כי "אחרי הכל, מה כבר יכול לקרות?" ,אז בדיוק בשביל זה אני כאן, לספר לכם מה קרה לנו. ולמה אני אומרת "לנו" שהרי ידוע לכל שאנחנו חיים בבית שקט צנוע ורגוע בכפר שאין לו ערך סבלטני? גם את זה לא אחסוך מכם.

IMG_20190504_160844_1024x768

באחת השנים, החל הזוג הצעיר (להלן: בתי ובן-זוגה) לתכנן את חופשת הקיץ, ואף השיג אישור מבעל הדירה אותה שכרו להכניס "סבלט". עד כאן, הכל תקין. פרסמו ב"פייסבוק" ובין חברים, והגיעו מועמדים רבים. אחד מהמועמדים שהגיעו היה בחור חביב מאין כמוהו, שמיד כבש את ליבם. הבחור חי בחו"ל רוב השנה, מתפרנס יפה ממכירה בעגלות קוסמטיקה, כמו שהם נהגו לעשות. יש לו הורים המתגוררים בגוש- דן, והוא בא להיות איתם בתקופת החגים. הוא ישמח שתהיה לו גם פינה משלו למהלך התקופה, כי באמת, כמה אפשר שההורים ישבו על הראש. הוא שכר-סיבלט לכל שלושת החודשים, ושילם מראש, במזומן ובדולרים בערך הגבוה. נקבעה חברה שגרה בסמוך כאשת קשר, והיא באה מידי פעם לראות שהכל טוב, ישבה איתו לקפה במרפסת,ואכן הכל היה טוב. הילדים חזרו במועד לדירה נקיה ומסודרת. אמרתי לכם…אין כמו סבלט.

חלפה שנה, שוב החלו התוכניות לקיץ, ושוב פורסמה הדירה. יום אחת אומרת לי בתי בשיחת טלפון: "את זוכרת את הבחור הנחמד משנה שעברה שסיבלט את הדירה?" "בטח" אני אומרת, "החביב הזה ששילם הכל מראש ובנדיבות והשאיר במצב נהדר ?"כן" היא אומרת: "הוא רוצה לסבלט שוב". ה"ילדים" כבר לא ילדים, הם קיבלו את החלטתם לבד. אחרי הכל, הם אלו שמשלמים את שכר הדירה. ואני מהרהרת ביני לבין עצמי שרק טיפש לא היה קופץ שוב על ההזדמנות המבטיחה.

מה אגיד לכם, נסעו, גם חזרו ואפילו מאוד נהנו. מסיבות טכניות הם לא חזרו באותה טיסה. הבת חזרה אלינו הביתה בחמישי אחה"צ, לשבת ארוכה של מנוחה ואיסוף כוחות לקראת החזרה לשגרת החיים והעבודה. ביום ראשון בבוקר נסעה ישר לעבודה, בידיעה ברורה שלאחריה תשוב לדירה בתל אביב, ותחכה לשובו של בן זוגה למחרת.

לקראת צהרים הגיע ממנה טלפון. "אמא" אמרה לי, "טלפן אלי כרגע אביו של הסבלט שלנו, מסתבר שיש בעיה". איזו בעיה כבר יכולה להיות אני שואלת את עצמי. והבת ממשיכה: "האב אמר שהבחור החביב ביקש למסור שהוא נמצא במעצר, היתה פשיטה של המשטרה בלילה על הדירה, הוא לא הספיק לסדר אותה, אז יש קצת בלגן, והוא ממש מתנצל". אמרתי לכם, אחלה סבלט.

הבת אמרה שבערב לאחר סיום העבודה היא תפגוש את אחותה בדירה, והם יתמודדו יחד עם הבלגן. אנחנו אמרנו שנבוא גם כן, ליתר ביטחון.

נו…מה אגיד לכם, כדי שלא תאשימו אותי חלילה בגוזמאות? אני לא יודעת אם יצא למישהו מכם לראות פעם דירה אחרי פשיטה של המשטרה, לי מסתבר, יצא.

ארבע שעות תמימות, מבלי לעצור לרגע, טרחנו ארבעתנו כדי להביא את הדירה הקטנה למצב שנראה שיש לה גם רצפה. עוד ארבעה ימים אחר- כך כיבסתי את כל תכולת הארונות שהיתה מושלכת ומפוזרת על הרצפה. הריח שדבק בכל מה שהיה בדירה, לא חלף גם אחרי ארבעה שבועות. כל תכולת המדפים, הארונות והמקרר נזרקו לפח, ורק ארבעה חודשים לאחר מכן, סיכמנו שהדירה שבה להיות נעימה כשהיתה לפני אותו סיבלוט-סיוט.

אינני יודעת אם הדירה התמימה שימשה כ"תחנת לחלוקת סמים", "מעבדה לייצור סמים, או כל וריאציה אחרת בתחום. מסתבר שיש תחומים שהידע שלי בהם מוגבל מאוד. למרות שניסיתי ללמוד ולהבין מתוך כל מה שבכל זאת נשאר בדירה או ליתר דיוק על רצפתה, אחרי שהמשטרה לקחה את מה שהיה נחוץ לה.

כשהגיע לבסוף בן זוגה של בתי חזרה לדירה המשתקמת מתאושש מהיעפת, ועושה תיקוני צבע בתקרתה המוכתמת והמפויחת, דיבר איתו בטלפון "הסבלטן הסטלן" מבית המעצר, והציע בחביבותו הרבה לשלם ולפצות על הכל. לא אספר לכם מה החליט הזוג לעשות, רק אספר לכם שנזכרנו איך כל כך התרשמנו כאשר לפני הנסיעה, שב וביקש ממנו הסבלט, שיתלה לו את הערסל תחת העץ בגינה, כמו בשנה שעברה, כי אין כמו להסתבלט ולתפוס ראש בשקט של הדירה הזו.

אני לא יודעת אם זה קשור או לא, מאז, למרות שנסעו לחו"ל מספר פעמים לתקופות לא קצרות, שבהן בהחלט ניתן היה "לסבלט", הדירה לא סובלטה.

IMG-20190513-WA0003_1024x648

למרות שאני תמיד אוהבת שהם באים הביתה, בטח לאחר שנולדה להם התוספת הנחמדה, ואפילו שיש חדר שמחכה להם כאן תמיד, אני מאוד אשמח שיראו, אם ירצו, את האירוויזיון על מסך הטלוויזיה מדירתם,  ויישבו וייספרו בשקט את הנקודות שיתנו או לא יתנו לנו כל האנטישמים, כולל ה"דוז פואה" ולא את הדולרים.

IMG-20190513-WA0004_1024x682

_______________________________________-

בעוד תמונות 1-3 צולמו במכשיר הנייד שלי, ותיעדו את הבובות. הרי שתמונות 4 ו-5 צולמו בנהלל על ידי עמליה אשכול במהלך חגיגת העצמאות המקומית ש"עשתה כבוד" לארוויזיון. רבים וטובים עלו על הבמה, אבל אירוע השיא לטעמי היה ללא ספק הופעתם הבלתי נשכחת של הצמד הידוע, שהוא חלק מהרביעייה המיתולוגית "אחפצי מניצקי", שאחד מלהיטיה העיקריים הוא "ג'וני איס א-בוי פור מי" ,דרור בנימיני וטוטי (ישראל) בלוך. השניים גילמו את דמותם הבלתי נשכחת של צמד "הבטלנים" למרות שהם עצמם, אינם בטלנים כלל, כל בוקר וכל ערב הם חולבים פרות רבות. אינני יודעת מה היה הסכום ששולם להם, ואם עמד במגבלות שחלו על הרשויות המקומיות, אבל היות שאנחנו קהילה מסודרת, אני מניחה שהעניין הוסדר. אני לא בטוחה, שמארגני האירוויזיון לא טעו ומקווה שאולי עוד לא מאוחר לתקן. אחרי ה"קדם" שנתנו בנהלל אני בקלות הייתי מעלה אותם כאטרקציית האירוע המרכזי לצד "מדונה" או במקומה.

(בתודה להם ולכל אלו שזרמו איתי לפרסום התמונות בפוסט) ולתפארת מדינת ישראל!

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.