גל הוא לא מטאטא – אלא מתת אל, ואמא שלו היא לא מכשפה; אולי פייה. האם זה ברור? תלוי למי. זה התעתוע של התפקוד הגבוה ברצף האוטיסטי.

גל הוא לא מטאטא – אלא מתת אל, ואמא שלו היא לא מכשפה; אולי היא פייה. האם זה ברור? תלוי למי.

זה התעתוע של התפקוד הגבוה ברצף האוטיסטי.

אל תקראי לי מטאטא

ספר שמדבר על התפקוד הגבוה ברצף האוטיסטי, נראה כמבטיח סיפור בנוסחה של גילוי קושי, תיאורים של התמודדות לאורך תקופה במסלול מסויים, עם רמז להקלה ו- הצלחה!

אז מסתבר שהחיים זו לא נוסחה, ומה שכתוב -הוא לא מה שנראה, ובוודאי שאינו מכין אותנו למארג המורכב של יצירת המופת של אמא של גל (שם בדוי), רויטל אברהם, שבוחרת במסלול של צמיחה.

אל תתבלבלו! הדרך אינה קלה ובוודאי שאינה רצופה.

השילוב והסביבה – חשובים ביותר, אולם, שלא כמו בספר “הנשיקה שהלכה לאיבוד”  של דבורה עומר, הנשיקה – וגם הסביבה – אינם “תרופה לכל מכה”. במיוחד לא כשהסביבה משתנה.

הספר משתף אותנו במשברים, בקשיים של גל, של אמו ושל כל המשפחה; מוליך אותנו דרך הדילמות והחיים היום-יומיים לפסגות חדשות – עד הדף הבא. מגלה לנו שוב שאי-וודאות, תהייה ואי-ידיעה קשים לעתים מבשורה רעה. אבל, תמיד מוליך אותנו לשלב הבא.

פותח בפנינו צוהר למעמקי הקשיים, התהומות, השמחות של החיים, היחסים במשפחה, הצלחות וגם אוויר הפסגות, וגם – נפילות לא צפויות לתהומות, תסכולים ודילמות שמחייבות למצוא, ולעתים להמציא פתרונות.

 הספר מרתק מהמילה הראשונה ועד לסופו.

במישור הסיפורי – הספר עושה כמעט את הבלתי אפשרי – מתאר לנו רצף של חיים שלכאורה “נדונו למסלול קבוע” – אולם מדי פרק – או פיסקה – משנים מסלול ומובילים אותנו באמפתיה גדולה ובציפיה ל”דבר הבא”.

 מפרק לפרק אנו “נכנסים יותר למשפחה ולעלילה”, מפני שרויטל אברהם, האמא המספרת, משתמשת בכלים המקצועיים שרכשה עקב השינויים בחייה כאם לילד מיוחד הנמצא בתפקוד הגבוה – והמבלבל – על הרצף האוטיסטי – כמנוע לצמיחה אישית – לה ולמשפחה, ופתחה בקריירה חדשה. זה עוד עניין של החלטה שמודגש בספר, כדרכה.

 לכן, המישור השני לו אנו זוכים לאורך הספר, הוא המישור המקצועי, בו המורה שהפכה למרצה בנושאים המיוחדים והקרובים לליבה, פותחת גם בפנינו צוהר לנושא הרחב – בכלים אקדמיים ומעניינים, המעניקים לנו זווית רחבה ושונה הן לנושא, הן לסיפור הפרטי.

 כבקיאה במגוון דעות, רקעים, הבנות ותחומי ענין שונים ומשונים, מוסיפה רויטל נדבך הגדרתי “כמעט מילון”  מושגים, מוסברים מדעית, מקצועית ואובייקטיבית, כדי להקל על הקורא/ת את ההתמצאות בחומר מצד אחד – ואת ההתמודדות עם החיים המיוחדים ובהחלט לא פשוטים של המשפחה, מהצד השני.

 וזה מחזיר אותנו לשאלת הפתיחה:

גל הוא לא מטאטא – אלא מתת אל, ואמא שלו היא לא מכשפה; אולי היא פייה. האם זה ברור? האם תלוי למי?

מה שברור אפילו לקוסמת כרויטל אברהם, האמא והסופרת, המשתפת אותנו בפתיחות מדהימה וקולחת בסיפור הפרטי של המשפחה, ובוחרת כחלק מניהול ההתמודדות וההחלטה בצמיחה, מאפשרת להורים, מטפלים וכל מי שמתעניין בנושא ללמוד, להתמודד ולהעזר במידע הרב שצברה בכל התחומים כאמא לילד על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה  -   

זה התעתוע של התפקוד הגבוה ברצף האוטיסטי.

בהצלחה!

ספר מומלץ באהבה.

@Leah Litani #בלוגריות_ובלוגרים_בסלונה #מועדון_הקוראות_של_סלונה #דיגיטליות_בעסקים