הבלוג של מסעות הבלוג של לאה

מסעות – הבלוג של לאה

נולדתי במרכז תל אביב, אמא לשלושה (בן17, בת 13 ובן 7) מתחזקת מערכת יחסים ארוכת טווח עם אותו בן זוג כבר למעלה מ20 שנה. בגיל חודשיים טיילתי את הטיול הראשון בחיי ומאז הורי דאגו לטפח אהבה זו בכל סוף שבוע כמעט. בצבא שירתתי כמשקי"ת... +עוד

נולדתי במרכז תל אביב, אמא לשלושה (בן17, בת 13 ובן 7) מתחזקת מערכת יחסים ארוכת טווח עם אותו בן זוג כבר למעלה מ20 שנה. בגיל חודשיים טיילתי את הטיול הראשון בחיי ומאז הורי דאגו לטפח אהבה זו בכל סוף שבוע כמעט. בצבא שירתתי כמשקי"ת חינוך וידיעת הארץ בחיל הים בחיפה. התחביב הפך למקצוע ולמעלה מעשור הדרכתי טיולים בארץ. לפני 17 שנה חליתי במחלת הקרהון זו דלקת אוטואימונית כרונית הפוגעת במערכת העיכול. מנגנון המחלה פוגע גם באברים אחרים בגוף וכך גם "זכיתי" בדלקת פרקים כרונית, דבר שגרם לנטוש את אהבתי לטיולים. אך אני מטיילת בנשמתי ואם אני לא יכולה לצאת למסעות פיזים החלטתי לצאת למסעות במרחבים רוחניים. היום אני גרה ברמת השרון ועובדת ב"מגוונים" רשת המתנסים בעיר כמנהלת תחום תרבות וזהות יהודית ישראלית .

עדכונים:

פוסטים: 14

החל מאוקטובר 2014

פוסט שמוקדש לסריגה, ריצה והשראה

14/11/2014

סריגה 1311

המסע שלי הפעם מתחיל בפולין כשסבתא שלי עלתה לבדה או יותר נכון אמרה להוריה, שהיא הולכת לישון אצל חברה  אבל בעצם עלתה על אוניה והיגעה לארץ ישראל. המסע ממשיך בישראל ומשם אל פסגת האוורסט עם גיא איש צעיר עם חלום ויוזמה.

התחלתי לסרוג ! ולמה אני מספרת את זה, כי זה לוקח אותי למסע זכרונות וגעגועים לסבתא שלי. לסבתא יפה ז”ל ולי היו יחסים מאד מיוחדים וגם מורכבים, כמעט כמו כל דבר אצל פולנים. אבל אני קרויה על שם הבת השניה  שלה – לאה’לה.

לפי הסיפורים לאה’לה היתה ילדה מלאת חיים, מאד מקובלת ואהובה. היא נפטרה שהיתה בת 19 בלבד ממחלת הסרטן ואמי היתה בהריון בחודש השביעי איתי. כאשר נולדתי, אבא שלי ביקש לקרוא לי ע”ש אחותה אהובה של אמי, סבתא יפה לא כל כך רצתה אך לבסוף הסכימה.

סבתא יפה טיפלה בי ובמשך השנתיים הראשונות של חיי היתה דמות חשובה ומרכזית, היא היתה מגיעה חמישה ימים בשבוע מחולון למרכז תל אביב לטפל ולפנק אותי, היום כאישה בוגרת אני מבינה, שאני הייתי גלגל ההצלה שלה, במקום לשקוע בעצב ובכאב נתנו לה להתעסק עם יצור מתוק וקטן (יודעי דבר אומרים שכך הייתי בשנים הראשונות לחיי).

 לסבתא היו  גם ידי זהב, כשעלתה מפולין בגיל 16 לבד, התפרנסה מתפירה וריקמה. את כל התחפושות שלנו היתה תופרת לבד ומה שהיה מלכת אסתר בשנה אחת הפך להיות רקדנית בשנה שלאחריה. היא גם היתה סורגת מדופלמת וכל חורף היינו מקבלים אפודה או פונצ’ו או סוודר חדש.

כשלמדתי בבית ספר יסודי, עוד לימדו כלכלת בית ומלאכה. אם היו מלמדים זאת היום בבתי הספר, בטח היו קוראים לזה  מאסטר שף למתחילים ושיעורי יצירה או עשה זאת בעצמך. בכיתה ה’ לימדו אותנו לסרוג. התבקשנו לסרוג גרבים במסרגה אחת, ובתור אחת שהיתה מלאת תירוצים  ובעיקר חסרת סבלנות, ביקשתי מסבתא שתסרוג עבורי ושלא תשכח לפספס בכוונה כמה עיניים כדי שהמורה לא תבחין בתרמית. האמת זה עבד וקיבלתי ציון 85 על מטלה זו. אני הייתי מאושרת וסבתא מאד נעלבה מהציון.

שבוע שעבר שהתחלתי לסרוג  פונצ’ו נזכרתי בסבתא יפה, שחייתה חיים ארוכים ונפטרה לפני יותר  מ4 שנים בגיל 98. לא היו לה חיים קלים, משפחתה נהרגה בפולין, היא התאלמנה בגיל מאד צעיר, נפרדה במהלך השנים מאחותה ואחיה שנפטרו בארץ. ואיבדה שתי בנות את לאה’לה ואמא שלי.

 אבל היא היתה אישה חזקה וככל שאני מתבגרת אני יותר ויותר מבינה כמה למדתי ממנה, למדתי ממנה על יחסים בין אנשים לטוב ולרע, למדתי ממנה על אופטימיות ועל התמודדות עם מצבים קשים ואיך ממשיכים הלאה – ממשיכים לחיות  וככל הנראה למדתי ממנה גם לסרוג.

לכל אחד יש את הסיפור המשפחתי שלו ואם הולכים אחורה אחורה בזמן, יש לנו סיפור משפחתי משותף,   שלושה אבות וארבע אמהות, יש לנו סיפורים מקסימים בספר בראשית, על משפחות, על יחסים בין אחים ועל זוגיות. אלו שקוראים את פרשת השבוע (חיי שרה) קוראים את סיפורה של שרה והמסע של עבד אברהם לחפש אישה ליצחק, משפחות ומסעות כבר אמרנו לא?

אני זכיתי להיקרא גם על שם אחת מארבע האמהות. אני לא בטוחה שהן חשבו שיום אחד הן יהיו מודל או דוגמא לדורות העתיד אבל הן חלק חשוב בשרשרת הסיפורים המשפחתיים. היום אני מודעת לחשיבות הסיפורים המשפחתיים כמלכדים ומחברים לא רק בין אנשים אלא גם בין הדורות.                            איזה סיפור בא לכם לספר?

והנה עוד סיפור, אל האוורסט כנראה אני לא אגיע, אבל גיא בן דור היה שם, את גיא הכרתי במסגרת העבודה שלי ברשת מגוונים , רשת המרכזים הקהילתיים ברמת השרון, בכנס מקסים ומרגש  ”כנס יוזמים עתיד”, היה לי הכבוד והעונג להיות חלק מהצוות המארגן של כנס זה שערכנו השבוע.

היה זה כנס בו 8 יזמים צעירים הציגו את הפרויקטים המרגשים שלהם, שכל מטרתם היא לעשות טוב בחברה ולהעניק תקווה לאחר, כל סיפור היה מדהים ומרגש ועם כאלה צעירים בהחלט יש לנו עתיד.

גיא בן דור 21311

הסיפור של  גיא ריגש אותי מאד ומיד התחברתי אליו שכן הוא עסק במסע, במסע אל מחוזות שנראים קשים להשגה, מסע של התגברות על קשיים, שנתן לי השראה שהכל כמעט אפשרי גם במקום שנראה שלא ושלצעד קטן יש משמעות גדולה.

גיא סיפר לנו על אהבתו לריצה ואתלטיקה ועל החלום שלו להשתתף באולימפיאדה, את החלום הזה הוא הגשים ביחד עם אבא שלו ועם בזה נבבה , בחור עיוור ממוצא אתיופי. גיא ואביו ענו למודעה שקראו באינטרנט “דרוש רץ עם נשמה”  והתחילו להתאמן בריצה ביחד עם בזה, לאט לאט גדל המרחק אותו הצליחו לרוץ  ואף השיגו השיג מרשים בריצת מרתון, דבר שאיפשר להם להתקבל לאולימפיאדת הנכים. גיא סיפר על כל המכשולים אותם עברו עד לרגע שהגיעו לבייג’ין, ברגישות והתרגשות תיאר את הרגע בו בזה סיים את ריצת המרתון כשהוא משוחרר מצמיד היד שמחבר אותו לרץ שמלווה אותו.

כאשר הם התחילו את הרפתקת האולימפיאדה שלהם הבטיחו שאם זה יקרה הם יקחו את בזה לאוורסט. מספר שבועות לאחר ריצת המרתון בבייג’ין, יצאו גיא, אביו ובזה למסע בן שבועיים לפסגת האוורסט . ואם היה לכם צל של ספק, כן הם גם הגיעו לפסגה.

לגיא יש עוד סיפורים מדהימים על אנשים בעלי מוגבלויות, אבל עם רצון אדיר לעשות עוד צעד, לרוץ  עוד מרוץ והוא עושה את זה ביחד עם חבורה מדהימה של מתנדבים. מי שרוצה לשמוע את גיא, תזמינו אותו להרצות לא תוכלו להישאר אדישים.

http://www.gaibendor.com/

לכל אחד יש את ה”אוורסט” שלו, נכון שיש מכשולים ולפעמים זה נראה בלתי אפשרי אבל עם השראה, נחישות וביחד עם עוד אנשים הכל כמעט אפשרי. כשאני חושבת על ה”אוורסט” הפרטי שלי עולה לי בראש שיר מקסים שכתב הרב קוק

“בן אדם עלה למעלה עלה/ עלה למעלה עלה בן אדם/ עלה למעלה עלה

כי כח עז לך/ יש לך כנפי רוח

כנפי נשרים אבירים

אל תכחש בם פן יכחשו בך

דרוש אותם בן אדם וימצאו לך”

 שיתפתי אתכם מי נתן לי  השראה השבוע, מי נתן לכם?

עוד מהבלוג של מסעות הבלוג של לאה

תצוגה מקדימה

המסע על החיים ועל המוות

  פוסט שמוקדש לאמהות  ובנות,במיוחד לאמא שלי ולבת שלי, לבחירה  ולירח המסע שלי מתחיל הפעם בנקודת הסיום, ביום שהפכתי להיות אמא ללא אם. עובר דרך הירח שנעלם ונולד כל חודש מחדש ומסתיים בנס גדול לקראת חנוכה - לידת הבת...

תצוגה מקדימה

מסע אל יום המשפחה/ יום האם

מסע של  האימהות פוסט זה מוקדש לכל האמהות ולאחותי הצעירה שחוגגת יום הולדת ביום המשפחה/האם.  זה לא מסע מחאה , אבל אני מוחה, כבר 17 שנה אני מוחה כי לקחו לי את יום האם. איך זה התחיל תוכלו לקרוא בפוסט. אחותי הקטנה נולדה ביום האם....

תצוגה מקדימה

מתחילה את המסע...

אחרי החגים כבר כאן וכמו כל שנה יש לי רשימת תובנות והחלטות אחת מהן היא לפתוח בלוג לכתוב ולשתף ולהיות  פתוחה לחוויות חדשות. דר' סוס כבר כתב כשיוצאים מגיעים למקומות רחוקים....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה