הבלוג של מסעות הבלוג של לאה

מסעות – הבלוג של לאה

נולדתי במרכז תל אביב, אמא לשלושה (בן17, בת 13 ובן 7) מתחזקת מערכת יחסים ארוכת טווח עם אותו בן זוג כבר למעלה מ20 שנה. בגיל חודשיים טיילתי את הטיול הראשון בחיי ומאז הורי דאגו לטפח אהבה זו בכל סוף שבוע כמעט. בצבא שירתתי כמשקי"ת... +עוד

נולדתי במרכז תל אביב, אמא לשלושה (בן17, בת 13 ובן 7) מתחזקת מערכת יחסים ארוכת טווח עם אותו בן זוג כבר למעלה מ20 שנה. בגיל חודשיים טיילתי את הטיול הראשון בחיי ומאז הורי דאגו לטפח אהבה זו בכל סוף שבוע כמעט. בצבא שירתתי כמשקי"ת חינוך וידיעת הארץ בחיל הים בחיפה. התחביב הפך למקצוע ולמעלה מעשור הדרכתי טיולים בארץ. לפני 17 שנה חליתי במחלת הקרהון זו דלקת אוטואימונית כרונית הפוגעת במערכת העיכול. מנגנון המחלה פוגע גם באברים אחרים בגוף וכך גם "זכיתי" בדלקת פרקים כרונית, דבר שגרם לנטוש את אהבתי לטיולים. אך אני מטיילת בנשמתי ואם אני לא יכולה לצאת למסעות פיזים החלטתי לצאת למסעות במרחבים רוחניים. היום אני גרה ברמת השרון ועובדת ב"מגוונים" רשת המתנסים בעיר כמנהלת תחום תרבות וזהות יהודית ישראלית .

עדכונים:

פוסטים: 14

החל מאוקטובר 2014

מ א ו ה ב ת, לא מרבה להשתמש במילה הזו אבל כל מה שקשור בעיר המופלאה הזו מתחיל ונגמר באהבה.

אהבה שהחלה במאה שעברה, טוב גם במלניום הקודם וממשיכה עד היום.

יש כאלה שישר מתאהבים בה ויש כאלו שהולכים בה לאיבוד ולא מוצאים את עצמם,

 כל כך קל ללכת בה לאיבוד במובנים פיזים אבל גם במובנים אחרים.

ניו יורק העיר הגדולה

ניו יורק העיר הגדולה

למה אני אוהבת את העיר הזו?

אפשר להסתנוור מהאורות של אזור  Times square , אפשר להשתאות לנוכח המגדלים הגבוהים, המסה של הדברים. הכל גדול .

אבל מה שעושה מקום זה האנשים ואת זה יש מלא בעיר הזו. אז בעיר הזו אני הולכת  לאיבוד אבל גם מוצאת את עצמי.

מה עשיתי שם?

התמזל מזלי והייתי 3.5 שבועות בניו יורק, השתתפתי בתוכנית למנהיגים ומנהלי ארגונים חברתיים ללא מטרות רווח Ford Fellowship

 http://www.92y.org/ford   תוכנית בינלאומית משותפת לאחד המתנסים היהודים הגדולים בצפון ארצות הברית שנמצא במנהטן 92Y https://www.92y.org/ והקרן של חברת Ford  https://corporate.ford.com/company/community/ford-fund.html

ועל זה מבטיחה לכתוב בנפרד.

הרומן שלי עם ניו יורק התחיל ב1995, גרנו שם כזוג צעיר. “האיש שאיתי” עשה התמחות במנהטן ואני בתור “זוגתו שתחיה” הצטרפתי. למרות שגרנו בעיר הרשינו לעצמנו להתנהג כתיירים, במיוחד בסופי שבוע.

וכך חרשנו את העיר בעיקר ברגל. יצרנו לעצמינו את הטקסים הקטנים לשבת ב”טל בייגלס”’ שהיה מתחת  לדירה שלנו, לא להתלהב זו היתה דירת סטודיו שברגע שפתחנו את הספה למיטה אי אפשר היה להיכנס לשירותים מבלי להתגלגל על המיטה כי היא חסמה את המעבר לשירותים.

בשעות בהן ביליתי לבד בעיר, למדתי להתבונן בה גם בפרטים הקטנים בבניינים ולא אלו שכולם זכוכית, התבוננתי באנשים שעולים ויורדים מהרכבת והאוטובוסים או סתם ממהרים ,כי הכל מאד מהיר בעיר הזו.  ואני כאילו התהלכתי בקצב אחר.

וכך אני נוהגת עד היום כאשר אני מגיעה לבקר בבניו יורק. מצד אחד נסחפת ונטענת באנרגיות מהירות והגודל ומצד שני עוצרת ומתהלכת בקצב שלי שנותן לי לספוג ולהנות ממנה.

רחובות ניו יורק

רחובות ניו יורק

המקומות המועדפים עלי לעשות “פסק זמן” הם בריאנט פארק (Bryant Park) והסנטרל פארק.

בריאנט פארק נמצא ברחוב  40 – 42 בין השדרה החמישית לשישית.  מאחורי הספריה הציבורית בשדרה החמישית.

תוכלו למצוא שם  תערובת של תיירים שנחים לרגע מה”שגעת” של  החנויות, סטודנטים שלומדים בקמפוס של NYU שנמצא מעבר לכביש

ושל עובדים שיורדים לשאוף אוויר נטול מזגן או חימום תלוי בעונה, בהפסקת הצהרים וקצת לשחק פינג פונג בשולחנות הנמצאים בקצה הצפוני של הפארק.

בריאנט פארק

בריאנט פארק

במהלך התוכנית ערכנו שני סיורים מודרכים ע”י ג’ין מרקס. אישה צבעונית בעלת ידע מדהים בכל מה שקשור בעיר הזו.

אם בא לכם לפנק את עצמכם ולהכיר את העיר הזו טוב יותר  סיור מודרך עם ג’ין היא חוויה מומלצת ביותר.

 ויש לה גם בלוג ששווה הצצה http://www.nytourgoddess.com/

בזכות ג’ין גיליתי את הארלם, במיוחד החלק המערבי שלה, קפצנו לדמיין  ב”שדות התותים” בסנטרל פארק ליד בנין “דקוטה” היכן שג’ון לנון גר ונרצח.

וגם לhigh line  שיקום מסילת רכבת ישנה שלא היתה פעילה בחלק הדרומי של מנהטן.

כך נראית ניו יורק דרך העיניים של ג'ין מרקס

אלת ניו יורק ג’ין מרקס NY goddess

אז אולי כשהם רצים ממקום למקום ואתה נמצא בחופשה זה לא תמיד מסתדר אבל העיר הזו פועמת בזכות האנשים שחיים בה.

ולשמחתי בתוכנית שהשתתפתי בה יצא להכיר את האנשים שגרים בה, אלו שאורח החיים שלהם מאפשר להם לחיות את החלום האמריקאי ובגדול big time. ואלו שחיים ב”מיץ של הזבל”. הפער הכלכלי הוא אחד מהאתגרים שהעיר הזו מתמודדת איתם.

את החוויות בתוכנית בה השתתפתי לא הייתי חווה ונהנית בלי חברת האנשים איתם חייתי במשך 3 וחצי שבועות.

היינו 24  חבר’ה, מ 9 מדינות מרחבי העולם (קניה, גאנה, ברזיל, הודו, סין, מלזיה, דיטריוט, פולין וישראל)

המכנה המשותף של כולנו – לעשות את העולם למקום טוב יותר,

לראות איך מצמצמים את הפערים שהם חלק בלתי נפרד מהמציאות של כל מדינה ומדינה ממנה אנו באים.

אז “הלכתי לאיבוד” במהלך התוכנית בניו יורק, אבל גם מצאתי את עצמי.

בכל שבוע ביום שישי ככה בין שתים לארבע אחרי הצהרים  כשהתגנבה התחושה של יום שישי והגעגוע  לאווירה של שבת לזמן שהכל עובר למקצב רגוע יותר, לזמן משפחה לזמן מנוחה.

הגוף וגם הנשמה “חיפשו” את התחושה הזו.  ההבנה שזה חסר לי  גרמה לי צביטה בלב והפכה את המשמעות של הטקס הקטן של הדלקת נרות בו אני מברכת כל אחד מבני המשפחה לסוג של עוגן.

עוגן לרגשות הסוערות ועוגן להבנה מה באמת חשוב בחיים שלי.

ביום שישי הראשון בתוכנית, מנהל מרכז ברונפמן שעוסק בחיים יהודיים Jewish life   , הרב פיטר רובינשטיין, הסביר  לחברי הקבוצה, שרובם בכלל לא יהודים על משמעות השבת וערך קידוש. דבריו מאד נגעו באנשים ובערך האוניברסלי של השבת.  וכך גם שכבר סיימנו את התוכנית וכל אחד  חזר אל ביתו ואל שיגרת יומו,

עדין בקבוצת הווטצאפ שלנו לקראת יום שישי מישהו מתחיל בלברך “שבת שלום” . ומה שמופלא בעיני זה מי שמתחיל את זה הוא לא בהכרח יהודי, אבל “שבת שלום” הפכה להיות מעין מילת קוד שפותחת שירשור של הודעות  מכל קצוות תבל.

קבלת שבת בניו יורק עם הרב פיטר רובנשטין

אז הפוסט הזה מוקדש  קודם כל ל”איש שאיתי” שאמר לי: “יאללה מה את חושבת בכלל תסעי”, לילדים המקסימים שלי שתפקידו והתגעגעו לאמא שלהם, לאליסון גארדי מנהלת התוכנית  מה”Y  92″ והצוות המדהים שלה. “קרן פורד” במיוחד לפמלה אלכסנדר והחבר’ה שהיו איתי בתוכנית.

ושאר הסיפורים בפוסטים הבאים.

עוד מהבלוג של מסעות הבלוג של לאה

תצוגה מקדימה

המסע על החיים ועל המוות

  פוסט שמוקדש לאמהות  ובנות,במיוחד לאמא שלי ולבת שלי, לבחירה  ולירח המסע שלי מתחיל הפעם בנקודת הסיום, ביום שהפכתי להיות אמא ללא אם. עובר דרך הירח שנעלם ונולד כל חודש מחדש ומסתיים בנס גדול לקראת חנוכה - לידת הבת...

תצוגה מקדימה

מסע אל יום המשפחה/ יום האם

מסע של  האימהות פוסט זה מוקדש לכל האמהות ולאחותי הצעירה שחוגגת יום הולדת ביום המשפחה/האם.  זה לא מסע מחאה , אבל אני מוחה, כבר 17 שנה אני מוחה כי לקחו לי את יום האם. איך זה התחיל תוכלו לקרוא בפוסט. אחותי הקטנה נולדה ביום האם....

תצוגה מקדימה

מתחילה את המסע...

אחרי החגים כבר כאן וכמו כל שנה יש לי רשימת תובנות והחלטות אחת מהן היא לפתוח בלוג לכתוב ולשתף ולהיות  פתוחה לחוויות חדשות. דר' סוס כבר כתב כשיוצאים מגיעים למקומות רחוקים....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה