הבלוג של מסעות הבלוג של לאה

מסעות – הבלוג של לאה

נולדתי במרכז תל אביב, אמא לשלושה (בן17, בת 13 ובן 7) מתחזקת מערכת יחסים ארוכת טווח עם אותו בן זוג כבר למעלה מ20 שנה. בגיל חודשיים טיילתי את הטיול הראשון בחיי ומאז הורי דאגו לטפח אהבה זו בכל סוף שבוע כמעט. בצבא שירתתי כמשקי"ת... +עוד

נולדתי במרכז תל אביב, אמא לשלושה (בן17, בת 13 ובן 7) מתחזקת מערכת יחסים ארוכת טווח עם אותו בן זוג כבר למעלה מ20 שנה. בגיל חודשיים טיילתי את הטיול הראשון בחיי ומאז הורי דאגו לטפח אהבה זו בכל סוף שבוע כמעט. בצבא שירתתי כמשקי"ת חינוך וידיעת הארץ בחיל הים בחיפה. התחביב הפך למקצוע ולמעלה מעשור הדרכתי טיולים בארץ. לפני 17 שנה חליתי במחלת הקרהון זו דלקת אוטואימונית כרונית הפוגעת במערכת העיכול. מנגנון המחלה פוגע גם באברים אחרים בגוף וכך גם "זכיתי" בדלקת פרקים כרונית, דבר שגרם לנטוש את אהבתי לטיולים. אך אני מטיילת בנשמתי ואם אני לא יכולה לצאת למסעות פיזים החלטתי לצאת למסעות במרחבים רוחניים. היום אני גרה ברמת השרון ועובדת ב"מגוונים" רשת המתנסים בעיר כמנהלת תחום תרבות וזהות יהודית ישראלית .

עדכונים:

פוסטים: 14

החל מאוקטובר 2014

 

השבוע השני, בספירת העומר מוקדש לגבורה, אני רוצה להתייחס למושג גבורה לאו דווקא במשמעות הקבלית שלו אלא להתייחס אליו במשמעות של גבורה וזיכרון  כי היום אנחנו מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

 אני לא דור של ניצולי שואה, ההורים שלי נולדו כאן, הסבתות והסבים שלי התחתנו כאן בארץ. הם הצליחו לצאת מאירופה לפני המלחמה. אבל המשפחות שלהם ניספו שם, ביחד עם המורשת של העיירות הפולניות שגם הן נמחו מהעולם צ’יצב וראדון.

מהמשפחה של סבתא שושנה (זו מהמרק שמספיק לכולם, תוכלו לקרוא בפוסט http://saloona.co.il/leah85/?p=43?ref=blog_main) לא שרד אף אחד. וכל פעם שאחת מהנשים של הבנים שלה היו בהריון, סבתא ביקשה שיקראו לתינוקת אם זו תהיה תינוקת  – מלכה, ע”ש אמא שלה. סבתא שושנה גם הבטיחה סכום כסף נאה למי שיקרא לבת שלו בשם זה. אז אנחנו 10 בנות דודות ולאף אחת מאיתנו לא קוראים מלכה. זה הסיפור והזיכרון היחיד שהיה לי שקשור בשואה.

מה שאני כן זוכרת זה את יום השואה מהתיכון, אילצו אותנו לראות את הסרט “שואה” של קלוד לנצמן, שהוא סרט חשוב ממדרגה ראשונה, אבל אצלי הוא גרם לאטימות בכל מה שקשור בנושא הזה.

כל זמן שהייתי במסגרת בית הספר ובצבא, נכחתי בטקסי יום הזיכרון, אבל  בפנים לא הרגיש מחובר.

בטקסים בכלל וטקסים ממלכתיים בפרט, על הבמה עומדת קבוצת אנשים, שמדקלמים ושרים וזה לא עושה לי את זה. בטלוויזיה “טוחנים” את אותם הסרטים ורק מידי פעם מחדשים עם סרט חדש.

איך  זה קשור לספירת העומר?

בשנים האחרונות אני עסוקה בנושא עיצוב הזיכרון, עיצוב הזיכרון הקולקטיבי שלנו כעם, כקבוצה ועיצוב הזיכרון האישי שלי. מה הסיפור שלי או יותר נכון מה הסיפורים שלי.

כשאני בוחנת את הדברים, אני רואה את אבני הדרך שחלקן הן  אירועים של  שמחות, לידות מפגשים עם אנשים, ביקורים במקומות שונים, חלקן הן זיכרונות של קשיים וזמנים לא פשוטים וחלקן הן אבני דרך של זיכרונות מצמתים של התגברות על קשיים וקבלת החלטות  שהובילו לזמנים טובים. ורק שאני מתבוננת לאחור ודולה את הזכרונות אני יכולה למקם את עצמי על הרצף ולהבין מה אני היום. התובנה הכי גדולה היא שההתגברות/גבורה הן חלק בלתי נפרד מהזיכרונות שלי והתפתחות שלי.

הזיכרון מורכב מהרבה סיפורים קטנים וככה גם הסיפור של העם היהודי בתקופת השואה.  את הגבורה אפשר להבין  מתוך הזיכרון ואת הזיכרון אפשר לעצב מתוך האותנטיקה של סיפורי הגבורה. הסיפור האותנטי נוגע במיתרים הנכונים ומאפשרים לנו להתחבר לדברים אפילו הקשים ביותר והבלתי נתפסים כמו אלו שקרו במהלך השואה.

 בעיני כל יהודי שחי בתקופת השואה הוא גיבור ולא משנה אם הוא שרד אותה או לא. וחשוב שסיפורו של כל אחת ואחד מהםן יסופר, כדי לעצב את הזיכרון שלנו. ואת הסיפורים הללו לא נשמע בטקסים, לא בכיכר העיר ולא בבית הספר.

לשמחתי יש עוד אנשים שהרגישו כי צריך לעשות עוד משהו כדי שניזכור. אני רוצה לספר לכם על שני פרויקטים חשובים שעוסקים בעיצוב זיכרון השואה.

” נרות זוכרים”  https://www.youtube.com/watch?v=IOhupWh2wsc

לפרויקט הזה נחשפתי בעקבות הבת שלי, שלומדת בחטיבת ביניים “קלמן” ברמת השרון, אחת המורות שלה, אופירה מורד, סיפרה לי על הרעיון שמיד הדליק אותי. הרעיון כל כך פשוט במובן היפה של המילה. זהו פרויקט שבו מחלקים נר זיכרון ועליו מדבקה עם שם של אדם שניספה בשואה,  במדבקה יש גם ברקוד, כאשר סורקים אותו מופיע מידע נוסף על אותו אדם. הבת שלי ובבני כיתתה  (במסגרת כיתה המנהיגות בה היא לומדת) ישבו והקלידו עשרות שמות של אנשים שניספו  ומידע על החיים שלהם שניגדעו בעקבות השואה. אפשר להוסיף למאגר שמות נוספים ולהדפיס באופן אישי מדבקה ולהדליק ביום השואה נר זיכרון לא רק לזכר 6 מיליוני הניספים אלא נר שמוקדש לאדם אחד שהוא עולם ומלואו, חיים שלמים.

“צריך שכל איש ידע ויבין, שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין, שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו.”     

הרב קוק

אז כמובן לא רק הבת שלי מעורבת, גם אני בעניין והשנה יש לי הזכות לקחת חלק בהנחית ערב “זיכרון בסלון” http://www.zikaronbasalon.com/

זהו פרויקט ארצי ואצלנו ברמת השרון   ”מרכז ההתנדבות” ברשת מגוונים מוביל. http://migvanim.com/Info.aspx?txtContentTypeID=9&txtContentID=972

אנחנו ניפגש היום בערב בסלון  של  שירלי ובועז וביחד עם אורחים נשמע את סיפורו של פרדי לוי שהיה ילד בצרפת בתקופת השואה. ברחבי העיר יתקימו עוד 13 מפגשים כאלה.

זיכרון בסלון התחיל בסלון אחד בו התאספו כמה חברים בשנת 2010, ועברו ביחד ערב חווייתי יוצא דופן. הרעיון נולד מתוך ההבנה שהחיבור שלנו, בני הדור השלישי, לשואה- הולך ונחלש. בערב יום השואה מתכנסים למפגש המחבר בין הזיכרונות משם לחיים שלנו עכשיו..

לא חייבים לבוא בחולצות לבנות, הממלכתיות נשארת בטקס ויש פה אותנטיות ואלטרנטיבה לחיבור אחר.

שנה שעברה השתתפתי בערב כזה אצל חברה שלי, אליו הגיעו אנשים שלא מכירים אחד את השני, שכנים וחברים כדי לשמוע את סיפורה של הני, ניצולת שואה. ישבנו שם על כוס תה/קפה ועוגיות לשמוע את הסיפור של הני שנולדה בהולנד עברה דרך ברגן בלזן ועלתה לארץ לאחר המלחמה. לאחר שסיפרה לנו את סיפורה מזגנו עוד כוס קפה ותה וישבנו עוד כשעתיים לשיחה פתוחה על עצמינו ועל השואה. היה שיח מרתק וכולנו יצאנו בתחושה שמשהו טוב ונכון קרה במהלך הערב.

אין לי מספיק מילים לתאר את הרטט והחיבור שהרגיש מאד נכון. ואחרי הרבה שנים הרגשתי מחוברת למקום ולסיפור שקושר אותי לשורשים היהודיים שלי, איך המושג גבורה מקבל משמעות עמוקה יותר. ואיך השואה מקבלת את ההקשר אותו היא אמורה לקבל בסיפור שלי ושל  העם שלי.

“אנחנו עם אשר האנדרטאות שהקים לא היו אף פעם אנדרטאות נצחון. על האנדרטאות שלנו חקוקים שמות הנופלים. אצל עמים אחרים תמצאו שערי נצחון, ואילו סמלי הגבורה שלנו הם דווקא; מצדה, תל-חי וגטו ורשה – מקומות שבהם אמנם הפסדנו בקרב, אבל ניצחנו במלחמת הקיום של העם היהודי.”

דדו – דוד אלעזר

תבחרו להדליק נר, תבחרו לשיר, תבחרו להיפגש עם חברים ,תבחרו ללכת לטקס או לראות טלויזה לא משנה מה תבחרו, העיקר שתזכרו!

כרזה של יד ושם

כרזה של יד ושם

עוד מהבלוג של מסעות הבלוג של לאה

תצוגה מקדימה

המסע על החיים ועל המוות

  פוסט שמוקדש לאמהות  ובנות,במיוחד לאמא שלי ולבת שלי, לבחירה  ולירח המסע שלי מתחיל הפעם בנקודת הסיום, ביום שהפכתי להיות אמא ללא אם. עובר דרך הירח שנעלם ונולד כל חודש מחדש ומסתיים בנס גדול לקראת חנוכה - לידת הבת...

תצוגה מקדימה

מסע אל יום המשפחה/ יום האם

מסע של  האימהות פוסט זה מוקדש לכל האמהות ולאחותי הצעירה שחוגגת יום הולדת ביום המשפחה/האם.  זה לא מסע מחאה , אבל אני מוחה, כבר 17 שנה אני מוחה כי לקחו לי את יום האם. איך זה התחיל תוכלו לקרוא בפוסט. אחותי הקטנה נולדה ביום האם....

תצוגה מקדימה

מתחילה את המסע...

אחרי החגים כבר כאן וכמו כל שנה יש לי רשימת תובנות והחלטות אחת מהן היא לפתוח בלוג לכתוב ולשתף ולהיות  פתוחה לחוויות חדשות. דר' סוס כבר כתב כשיוצאים מגיעים למקומות רחוקים....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה