הבלוג של ליטל יעקובוביץ דראי

lawlital79

ליטל יעקובוביץ דראי היא גם וגם וגם. גם אמא לחמישה, גם עורכת דין עצמאית בעלת משרד, גם אופה וגם עייפה. עורכת דין, נוטריונית, מגשרת ומרצה במקצועי. קמה כל בוקר לעבוד בשליחות של חיי, ללוות מגירושין לדרך חדשה את לקוחותיי.... +עוד

ליטל יעקובוביץ דראי היא גם וגם וגם. גם אמא לחמישה, גם עורכת דין עצמאית בעלת משרד, גם אופה וגם עייפה. עורכת דין, נוטריונית, מגשרת ומרצה במקצועי. קמה כל בוקר לעבוד בשליחות של חיי, ללוות מגירושין לדרך חדשה את לקוחותיי. אוהבת את מה שאני עושה ועושה את מה שאני אוהבת. נשואה לרועי קצין משטרה ואמא לחמישה ותאמינו לי, שכל זה רק נשמע מלחיץ נורא. המשפחה שלי הם האור והחמצן, ובזכותם למדתי שאין דבר כזה אין לי זמן. באופיי אני בלבוסטה, כך אומרים, חולה על רשימות, מתקתקת משימות, חברת ועדות בלשכה, חברת ועדים בבתי ספר ובגנים ולסיום גם חברת הנהגת הורים. אוהבת לכתוב, אוהבת לבשל וגם לאפות אוהבת חברים חברות דיגיטל ורשתות חברתיות. ואמנם אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל בעלי תמיד מעיד על אישתו, ואם תשאלו אותו, זה הכל בזכותו.

עדכונים:

פוסטים: 8

החל מפברואר 2013

יש דברים שאתם אומרים “לי זה בחיים לא יקרה?” גם אני אמרתי, ואז זה קרה והחיים שלי כמעט ונגמרו כפי שהכרתי אותם

12/03/2019

זה היה יום סטנדרטי למדיי,  לקחתי את חמשת ילדיי לביה”ס ולגנים, הלכתי לעבודה, פגישות במשרד ומחוצה לו.

מי שמכיר אותי יודע שאני בסה”כ אדם רציני, עורכת דין, בעלת משרד, בוועדי כיתה, הורים,
מי שמכיר אותי יגדיר אותי בקלות “משימתית, מתקתקת, אחראית”, פועל יוצא ומחוייב המציאות כשצריך לתפעל בית עם חמישה ילדים.
באותו יום חזרתי הביתה, בעלי הודיע שהוא נשאר להשלים קצת שעות כך שאני צריכה לדאוג לאסוף את כולם.
עשיתי את הסיבוב הרגיל, אספתי את הבת שלי מהצהרון ואז את 2 הקטנים בן 4.5 ובן 10 חודשים ונסעתי לאסוף את התאומים שלי בני ה 10 מסבתא שלהם.
הם כל כך רצו כבר שנקנה תחפושת לפורים.
מהצהריים הייתי עסוקה בחיפוש מקום שמחזיק תחפושת של דדפול שאחד מהם ביקש וכשמצאתי חנות אמרו לי שצריך להגיע למדוד עם הילד.
אז אחרי שכולם ברכב,  התקשרה אמא של חבר מהגן והזמינה את הבן 4.5 שלי אליהם והורדתי אותו אצלו ויצאנו לעבר החנות תחפושות.
בגלל שלבנים שלי היה קבוע חוג בשעה 17:45, הבהרתי להם שיש לנו בדיוק חצי שעה להיות חזרה. הולכים קונים חוזרים.

איזה מזל שהיה חוג. איזה מזל שהייתי בלחץ של זמן. איזה מזל שזה הציל את התינוק שלי.

Image by Ulrike Mai from Pixabay

Image by Ulrike Mai from Pixabay

הגענו סמוך לחנות, ברכב 2 מהגדולים ישבו מאחור, הם שיגעו אותי על תחפושות והבת שלי רצתה שאקנה גם לה משהו ולא הפסיקה לבקש אותו.
שוב ושוב ושוב. מכירים את זה שהם לפעמים חופרים עד שאנחנו מתרצים? ומאבדים סבלנות? כזה.

וגם בדיוק סגרו את הכביש והייתי צריכה לעשות סיבוב רציני כדי למצוא חנייה בצד השני של הרחוב כשבינינו לחנות מפרידים שני כבישים די עמוסים.
מיד כשחניתי את הרכב הם יצאו במהירות של ילדים שמתרגשים לקנות תחפושת, אבל אני ראיתי בעיניים שלי אותם רצים לכביש וחוצים אותו בלעדיי,
אז יצאתי במהירות נעלתי את הרכב ורצתי להחזיק להם את היד.
עברנו כביש אחד וגם את השני.
נכנסו לחנות וכאמור בגלל קוצר הזמן תיקתקתי והלחצתי.
קח, תבחר, תמדוד, קדימה גם אתה, קח תבחר תמדוד ואז הגענו לקופה במהירות והייתה שם אישה לפניי שהתעכבה בחשבון כמה דקות עד שסיימנו גם אנחנו
ובעצם אחרי 15 דקות היינו מחוץ לחנות עם שקית תחפושות, חוצים בזהירות שני כבישים וצועדים לרכב.

בעודנו צועדים לרכב, ניסיתי ללחוץ על השלט של הרכב שוב ושוב ושוב, לא ברור למה החלטתי לבדוק מאיזה מרחק הרכב יפתח, ואז הוא עבד והאור ברכב נדלק.

וכשהרכב נדלק, עם האור, האסימון נפל והתחלתי לרוץ ולצרוח לילדים שלי “תפתחו את האוטו! “  “תפתחו את האוטו!”
צרחתי ובראש שלי מחשבה אחת “אלוהים אדירים תעשה שאביעד בסדר, תעשה שאביעד בסדר אם לא נגמרו לי החיים. אלוהים תשמור לי עליו שהתינוק שלי בסדר!”

Image by Gerd Altmann from Pixabay

Image by Gerd Altmann from Pixabay

כן. שכחתי את התינוק שלי בן 10 חודשים ברכב.
ילד מתוק ומקסים רגוע ואהבת חיי.
אני שכחתי את הבן שלי באוטו.
אני שכחתי את הבן שלי באוטו.
לא אף אחד אחר.

לא הילדים אחראים. אין תירוצים. אין.

ברגע אחד של עומס, לחץ סטרס, שכחתי את הבן שלי ברכב.
הגעתי בריצת אמוק לרכב וכשפתחתי אותו אביעד שלי בכה והזיע למרות שאמצע פברואר אחה”צ וקר יחסית.
הוא הזיע. ובכה.

שלפתי אותו מהכיסא החוצה, חיבקתי חזק ניסיתי להרגיע ולתת לו לשתות ולאכול
בעודי מנסה לעצור את הרעד שתפס אותי ברגליים בידיים ובגוף ואת הבכי הבלתי נשלט שאליו הצטרפו מילמולים חוזרים
“תודה אלוהים, תודה אבא שלי ששמרת עליו, תודה, סליחה אהוב שלי, תודה אבא, סליחה מלאך של אמא, מצטערת” וכך במשך כמעט 20 דקות עד שנרגענו.

הילדים שלי נכחו וראו, גם אותם תפס בכי, לחץ והבנה שהסיטואציה הזו יכלה להסתיים לגמרי אחרת.
בלי מילים רק מלראות אותי ואת אביעד גם הם הבינו הכל.
אחרי שכולנו נרגענו ואביעד פשוט אכל נרגע וחזר לחייך, התקשרתי לבעלי והדבר הראשון שאמרתי לו
“אלוהים אוהב אותנו ואבא שלי השגיח על אביעד השגחה פרטית, היום הזה יכל להיגמר אחרת”
חזרנו הביתה ובעלי התחיל בביקורת לגיטימית וכעס מעצם המחשבה מה יכל להיות
ואז אמרה לו חברה את הדבר הכי נכון “כל מה שתגיד לה קשה ככל שיהיה, לא יהיה יותר קשה מאיך שהיא מלקה את עצמה”.

Image by StockSnap from Pixabay

Image by StockSnap from Pixabay

אז אלוהים אהב אותי ובעיקר אהב את אביעד,
ואין לי ספק שאבא שלי ז”ל, שעל שמו הוא קרוי שומר על הגוזל המהמם שלי בהשגחה פרטית צמודה ואין לי ספק כמה מזל נפל בחיקי.

אבל זה לא נגמר שם.
לא משתחררים מזה, לא שוכחים את זה ואסור לשכוח את זה.
הרבה לילות התהפכתי וקמתי ובדקתי אותו, שהוא כאן ונושם והוא בסדר. מלא שאלות מה היה קורה אילו:
אילו החוג היה קצת מאוחר יותר, אילו לא מיהרנו , אילו היה יותר חם, אילו היה קיץ או בוקר ועוד הרבה מה אם, והכל יכל להיראות אחרת.
החיים שלי, היו אחרים לחלוטין. אין תירוץ לזה. אין. אסור שיהיה.

קרדיט: הגר רפאלי אוסף פרטי

קרדיט: הגר רפאלי אוסף פרטי

על פי דוח בטרם, בין השנים 2008 – 2017 דווח בכלי התקשורת השונים על 445 מקרים של השארת ילדים ברכב 24 מהם הסתיימו במוות.
כששאלו את פרופ’ דיאמונד חוקר מוח מאוניברסיטה בפלורידה, מי הם האנשים המסוגלים לשכוח את ילדם במכונית?
הוא השיב בפשטות : “כולנו, כל מי שאי פעם שכח משהו, מתישהו”
כולנו, הנורמטיבים ביותר וגם אלו שלא, לא מאמינים שזה יכול לקרות לנו.
אבל זה יכול לקרות לכל אחד ולכל אחת. ואם זה קרה לי זה יכול לקרות גם לך וגם לך!
אז בבקשה, אני מתחננת, עשו משהו שזה לא יקרה יותר. לקראת הקיץ ובכלל תנקטו אמצעי זהירות
שימו את נעל שמאל מאחור
שימו את התינוק שלכם בכסא בטיחות מלפנים אם ניתן מבחינה בטיחותית
תשאירו את הנייד מאחור
שימו קפיץ שמחובר ביניכם לתינוק או בין המפתח לתינוק/ ילד מאחור
תתקינו אפליקציות
תרשמו תזכורות
תעשו הכל ! הכל! רק שלא נשכח את הילדים שלנו ברכב.

קרדיט pixabay

קרדיט pixabay

לקח לי כמעט חודש להעז לכתוב את הדברים האלה. הפחד, האשמה, ההכרה במה שקרה
אבל הבנתי גם שאני חייבת לעשות משהו שאולי יעזור לאחרים.
הנס לתינוק שלי יכל להיגמר אחרת וב”ה על ההשגחה הפרטית שזכינו בה ושהוא בסדר.
תעזרו לי שאחרים יקראו את זה ויהיו במודעות

אם זה קרה לי, זה יכול לקרות לכולם.

קישור לכתבה בתוכנית העולם הבוקר בערוץ 13 בעקבות הפוסט

 

 

 

עוד מהבלוג של ליטל יעקובוביץ דראי

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 months
תצוגה מקדימה

ככה זה כשיש שניים?

פחות מ-6 חודשים אחרי שעמדתי מתחת לחופה זה קרה. סטיק עם שני פסים. אז עשיתי מה שכל אישה הגיונית ונורמלית עושה- הלכתי לקנות עוד 5 ערכות. 4 בדיקות אני עשיתי, ואת החמישית נתתי לבעלי שיעשה. כשהבנו שרק אני בהריון (גילוי מרעיש),...

תגובות

פורסם לפני 2 months
תצוגה מקדימה

הכללים של ילד להורים גרושים

היי ילדים,  מה שלומכם? אנחנו לא ממש מכירים, אבל בחיים המקצועיים שלי, אני מכירה רבים מבני גילכם. נעים לי מאד, שמי ליטל יעקובוביץ דראי ואני עורכת דין שעוסקת בדיני משפחה. זה אומר שלפעמים כשאבא ואמא שלכם כבר לא כל כך מסתדרים,...

תגובות

פורסם לפני 4 weeks

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה