הבלוג של מירי נחמן

כותבת במחשבות

מנחת קבוצות "אמצע החיים והגיל השלישי" ואחות במקצועי. נשואה ואם לבן ובת בוגרים. קוראת הרבה ,תולעת ספרים מגיל צעיר. אוהבת לבשל,להאזין למוזיקה,לטייל, לאסוף גמדים ומגנטים מכל העולם. מזמינה אתכם להפליג איתי למרחקים... +עוד

מנחת קבוצות "אמצע החיים והגיל השלישי" ואחות במקצועי. נשואה ואם לבן ובת בוגרים. קוראת הרבה ,תולעת ספרים מגיל צעיר. אוהבת לבשל,להאזין למוזיקה,לטייל, לאסוף גמדים ומגנטים מכל העולם. מזמינה אתכם להפליג איתי למרחקים בעולם המחשבות אותן אני כותבת בלילות.

עדכונים:

פוסטים: 29

החל מנובמבר 2014

את חווית הקריאה שלי בספר אני רוצה לפתוח בסיפור בו אני משתמשת כאשר אני מנחה קבוצות דוקא בנושא הקשור לאושר ושמחה.

איני יודעת את מקור הסיפור המספר כי :

ביום היוולדו של האדם אלוהים מפקיד בידיו שתי קופסאות. האחת לאחסן את רגעי האושר והשנייה לאחסן את רגעי הצער והכאב. בבוא יומו של האדם הוא מתייצב בפני בוראו המבקש ממנו לפתוח את קופסת האושר וברגע אחד מתמלא החדר בכל רגעי האושר והשמחה שחווה האדם. כאשר מתבקש האדם לפתוח את הקופסא השנייה הוא מתכווץ כי אינו רוצה להיזכר בבדידות ובייסורים, במועקה ובכאבים. כשהאדם פותח את הקופסא הוא מגלה בתחתיה חור ומתחיל להתנצל ואלוהים עונה לו “הקופסא שלך אינה פגומה. ככה נתתי לך אותה – עם החור”. כששואל האדם אם כך מדוע נתנה לו הקופסא, תשובתו של אלוהים היא  . “לאדם קשה להתנתק מהרגעים של חייו, בין אם אלה רגעים של אושר או רגעים של עצב …. לא רציתי שתישא את משא הכאב לאורך כל החיים, מספיק שחווית את הצער פעם אחת, אינך צריך לשוב לחוות אותו שנית… אין האדם יכול להימנע מהזיכרונות”, אמר האלוהים, “הזיכרון הוא חלק ממהות האדם. בעוד שאני רוצה שאדם יזכור כל רגע משמח בחייו, אינני רוצה שיזכור בכל פרט ופרט של הכאב – לכן קופסת האושר נועדה לאגור וקופסת הצער נועדה לשחרר את הכאב”

הסיפור הזה הדהד בי מהרגע בו נתקלתי במשפט המופיע בעמודים הראשונים של הספר “אנחנו רוצים לשכוח את מה שקורע אותנו מבפנים”…

משפט אותו אומרת אלמה בת ה- 20 ,25  שלדעתה הגיל אינו חשוב, נכדתו של סב יהודי שהצליח להינצל מצפורני הנאצים ומהמחנות כיוון  שברח מפולין  לארגנטינה בזמן. המחשבות על השואה לא עוזבות את אלמה, היא לא מצליחה לישון בלילות ומשוטטת ברחובות פריז מנסה להילחם במחשבות על השמדת היהודים ועמים אחרים לשכוח את המספרים של המתים, הג

ופות, מחנות ההשמדה, תאי הגזים ושאר זוועות השואה. אלמה רוצה רק לשכוח, וכדי לשכוח היא בורחת אל מסכי העולם הוירטואלי כי המסכים מנקים את הזיכרון והמחשב בורר את מה שמתאים לזיכרון שלה ברגעים הקשים אלמה גם מקשיבה למוזיקה במיוחד לשיר one more time.

העלילה היא בעצם המחשבות המתרוצצות בראשה של אלמה, המחשבות על השואה והמחשבות על העולם המודרני בו אנחנו חיים כיום. אותן מחשבות בהן היא נלחמת. והתחושה שלי במהלך הקריאה היתה כאילו נכנסתי לראשה של אלמה וכל שבריר של מחשבה שעובר במוחה עובר גם אלי ובמקביל גם מתועד שחור על גבי לבן בין דפי הספר.

היו משפטים שקראתי וחשבתי לעצמי שלא פעם אני ובטח גם אחרים חושבים אותם ולא מעיזים לבטא. משפטים שמעוררים את הקורא לחשוב ולא עוזבים.

חוסר היכולת של אלמה לשכוח  התחבר לי לסיפור שהבאתי בתחילת הסקירה שלי. התחושה כאילו אלמה קבלה מאלוהים את קופסת הצער ללא חור וכל רגעי הכאב, הצער והזוועות נאגרים בראשה ומחכים שמישהו ישחרר אותם. ” אני לא פוחדת מלשכוח את השמדת היהודים. ליתר דיוק אני משתוקקת שכבר יעזבו אותי בשקט עם הסיפור הזה, שמישהו ימחק אותו מהחיים שלי פעם אחת ולתמיד, כי זה הסיכוי שלי לשרוד “.

היו קטעים בהם אלמה מתארת פחדים חששות ורגשות שהזדהיתי איתם ומוכרים לי מעצם היותי בת הדור שני לניצול שואה, במיוחד עם התחושה שאסור לנו לשכוח את מה שקרה שם,  וכדי להמשיך לחיות ולשרוד צריך לזכור אבל גם לשכוח ולשחרר את הכאב.

הספר אינו קל לקריאה ונאלצתי לעשות הפסקות במהלך הקריאה ארוכות של יום ויומים כדי לנשום, לעכל ולעבד מה שקראתי. יחד עם זאת אני ממליצה לקרוא את הספר ולו רק כדי לעורר את המודעות והזיכרון על מה שהיה.

לזכור את אלו שהיו ואינם עוד איתנו ואת אלו שהיו שם ועדיין חיים בקרבנו וככל שהם מתבגרים ומזדקנים הזכרונות שלהם מתעוררים ביתר שאת כמו המחשבות של אלמה והם נלחמים באותם זכרונות כדי להמשיך לחיות ולשרוד למרות מה שעברו.

w2y7q6wd1nd3stc6rvva

עוד מהבלוג של מירי נחמן

הגולם והג'ני / הלן ווקר - חוויה מעולם הפנטסיה

  את הספר קראתי לפני כשנה ומאז אני לא מפסיקה להמליץ עליו .   קיבלתי  את הספר מחברה בקהילת הקוראים המשפיעים בעקבות רעיון חדש של מנהלי הקהילה כל אחד מחברי קהילת הקוראים קיבל בחבילה את הספר הלבן פעמיים כשעל אחד העותקים...

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 5 years

האיש בחליפת עור הכריש הלבנה - לוסט לניאדו

בספרה של לוסט לניאדו נתקלתי בכמה הזדמנויות בחנויות הספרים ובספריה . בכל פעם לקחתי אותו לידי הסתכלתי על הכריכה דפדפתי בו והחזרתי למדף הספרים. לפני כשבועיים הצליחה קוראת אלמונית בספרייה לשכנע אותי לקרוא את הספר ועל כך...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה