הבלוג של מורן מישל

למה רצה נשמה

אחרי שנים שבהן סירבתי לרוץ, אלא אם רדף אחרי אריה, נהייתי רצה. בכל אופן, כמעט תמיד כשהשעון מצלצל אני קמה ויוצאת לרוץ. גם ביום של המרתון הראשון קמתי ורצתי. עכשיו מתכוננת למרתון הבא. החיים בנעלי ריצה

עדכונים:

פוסטים: 33

עוקבים: 9

החל מדצמבר 2016

שבוע לפני יומולדת 38 אני חוגגת שנה להיותי רצה. זה זמן יפה לספר על המרתון הראשון שעשיתי בהריון ועל יריית הפתיחה לקראת המרתון הבא שלי

20/12/2016

 tlv_half_15

בסקירה היסטורית של עצמי ברור שאני הרבה יותר שנים לא רצה מאשר כן רצה. כלומר, כבר סיפרתי תחת כל שיח רענן שעד לפני 4 שנים לא רצתי – כולל בתיכון, בטירונות ובקורס קצינות, אלא אם כן רדף אחרי אריה, והיות שמעולם לא רדף אחרי אריה הרי שעד לפני 4 שנים פשוט לא רצתי מעולם.

בהריון השני הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו עם עצמי. אמנם אף פעם לא הייתי שמנה, אבל בטטה הייתי גם הייתי, אז החלטתי שמרתון זה הפתרון. פיניתי זמן, חיפשתי מאמן, ודי מהר מצאתי אחד שזמין יום ולילה – טוני. סופרנו. רצתי איתו לפעמים 3 פרקים ביום. ככה את כל העונות בחודש וחצי. לאור ההצלחה, בהריונות הבאים עשיתי גם את מרתון דקסטר, האנטומיה של גריי ושובר שורות – שבהם הצגתי יכולות מרשימות של עד חמישה פרקים ביום, מה שנטע בי את התחושה שכל אחת יכולה.

אבל אחרי ההיריון הרביעי משהו השתנה – כבר לא הייתי בת 25, על שעות שינה יכולתי רק לחלום, ואפילו שחזרתי לג׳ינס מהר מאוד, הייתי זקוקה לסיבה טובה לצאת מהבית. אז התחלתי ללכת עם אמא שלי ואחותי, ומהר מאוד הבנתי שבבינג׳ שרפתי יותר קלוריות וחיזקתי יותר את שריר הזרוע שנשענתי עליה. וכך יום אחד, שנייה לפני שהתמוטטתי משעמום לא הרחק מתחילת המסלול, התחלתי לרוץ. מה אתם יודעים – זה היה בדיוק כמו ללכת, רק קצת יותר מהיר והרגיש כמו פעילות גופנית.

תוך שלושה חודשים רצתי 10 ק״מ, ואז, כמו פורסט גאמפ, פשוט רצתי ורצתי רק כי יכולתי. זה היה סוג של שחרור מכבלים שכבלתי בהם את עצמי, כנראה כדי לא להתאכזב או כי בבית-הספר היו לי מורים על הפנים שגרמו לי לחשוב שריצה זה סיוט. תוך פחות משנה, דפקתי לעצמי את הגב, גילחתי את זקן הפורסט גאמפ והפסקתי לרוץ, וגם הפסקתי לקשור לבד את שרוכי הנעליים. יש מחיר לניסויים בבני אדם, כך למדתי.

לפני שנה וחודשיים פנתה אלי חברה והציעה לי להצטרף לקבוצת ריצה אמיתית. עם מאמן והכל – עוד בנות שרצות, נעליים, בגדים, מטרה משותפת לרוץ 10 ק״מ במרתון תל אביב וגיבוי מהפייסבוק ניישן שתצפה בנו כדי לוודא שאם אמרנו שאנחנו רצות אכן נרוץ. קראו לזה #find your more. הסכמתי. למרות שבלב פנימה לא ידעתי איך אצליח לרוץ שוב 10 ק״מ ושגם די איבדתי את תחושת ה-more שלי אחרי מלחמת צוק איתן והלידה החמישית.

צילום: רון קדמי

השבוע מלאה שנה להיותי רצה. וזה לא שאני רצה אולימפית או משהו, בקושי רצה בינונית. מתמידה מינוס. אבל ביני לבין עצמי, בחודשים האחרונים אני מוכנה להודות שאני רצה. רצנית. הריצה הפכה לחלק מהחיים שלי. לפני שבועיים יצאתי לרוץ עם קבוצת ״רצים ללא גבולות״ רק כדי לעזור להם לגייס תומכים בפרוייקט כדי שיותר בני נוער יוכלו לרוץ ביחד, בלי גבולות, כי אני יודעת כמה טוב זה עושה.
בשבוע שעבר כתבה לי האישה ה-50 במספר שבעקבות הסטטוסים והתמונות שלי התעורר בה החשק והיא מתחילה לרוץ. 50 אישה ואיש שכתבו לי במשך השנה שהתחילו לרוץ, ללכת, לרכוב על אופניים או לשחות בזכות הרגע ההוא הפזיז שבו הסכמתי לקפוץ לפרויקט הזה בקלות דעת.

רק לפני שנה חשבתי ש-10 ק״מ זה בלתי אפשרי. כשזה נהיה אפשרי חשבתי ש-21 ק״מ זה בלתי אפשרי. כעבור3 חודשים, כשסיימתי חצי מרתון ראשון בת״א, חשבתי שבלתי אפשרי לרוץ עוד מטר מעבר לזה, והתחלתי להתאמן ל-33 ק״מ בסובב עמק, שאם עשית את זה- הכל אפשרי.

קיצר, עברה שנה, אני רצה, או רצנית, ואני מתחילה להתאמן למרתון ראשון. טוני סופרנו – תאכל את זה!


אם אהבתם – לייק שווה איזה קילומטר, לפחות. תגובה = אימון אינטרוולים. 
אם בא לכם לעקוב אחרי הדרך שלי ואולי לקבל השראה לנוע בכיוון- סמנו פה למעלה ״עקוב אחרי״, זה שורף מלא קלוריות ונורא מחזק את שרירי האצבעות

 

עוד מהבלוג של מורן מישל

תצוגה מקדימה

עם הגב לים, עם הראש בקיר

כבר כמה וכמה שבועות שאני על הנתיב החדש והמוצלח למדי של חיי. זה שלא ממהרים בו ושלאורכו פחות זה יותר. הרי החלטתי שאני רוצה להפחית עומס, להיות יותר פנויה לילדות, לנקות את רשימות המשימות והאתגרים שמיותרים מחיי ולהשאיר יותר...

תגובות

פורסם לפני 1 week
תצוגה מקדימה

מסדר השבורים של עונת המרוצים

׳את חייבת לראות משהו׳, אריק אומר לי כשיד אחת שלו מפרקת לי את הברך והשניה גוללת את הוואטסאפ. כשהוא מוצא את מה שחיפש הוא מגיש לי את הטלפון שלו כדי שאוכל לראות מקרוב את ההתרסקות של רוכב האופניים שהשאירה את הכתף שלו בצד אחד של...

תצוגה מקדימה

סקס לפני מרוץ ואיפה אתם בחג?

הלו, יש שם מישהו? פתאום השתררה דממת אלחוט. אחרי הצונאמי של תמונות המכנסיים וחולצה השכובים על מיטות עם מספרי חזה, פלוס סטטוסים ׳התרגשותתתתתת׳ ארבעה סימני קריאה, פלוס טלפונים, וואטסאפים ומברקי איחולים כמו לכלה ביום...

תגובות

פורסם לפני 7 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה