הבלוג של Lola

זרם התודעה

עדכונים:

פוסטים: 26

עוקבים: 16

החל מינואר 2012

אני מרגישה ריקנות וחוסר מיצוי מכל דבר שאני עושה. אולי זה בגלל שאני עדיין מנסה להתגבר על הידיעה שלא נהיה ביחד. בסופו של דבר אני מתגעגעת לעצמי ולשמחת החיים שאבדה לי.

13/07/2013

נראה לי שאיבדתי את היכולת ליהנות מהדברים הקטנים בחיים. פעם מפגש על בירה עם חברים, טיול בפארק, יום שבת בים או סתם רביצה מול הטלוויזיה היו דברים שהיו עושים לי כיף. אני מוצאת שהיום אני לא ממש מצליחה ליהנות משום דבר יותר.

אני מרגישה שאני הולכת ונרקבת, אם פעם הייתי מוצאת הנאה בדברי הקטנים בחיים היום הכל נראה לי משעמם, נטול אפיל וריקני להחריד. אני יכולה לגמרי להבין למה אנשים מרגישים מוכנים להביא ילדים רק בשנות השלושים לחייהם. עד גיל שלושים יכולתי לחיות חיי רווקה וליהנות מהם, כלומר תמיד רציתי בן זוג, אך לפחות הייתי נהנית גם מבילוי סתמי עם חברים או קצת זמן איכות עם עצמי. היום הכל נראה נטול משמעות ואני מרגישה שהדבר היחיד שיביא משמעות לחיי הוא בן זוג וילד.

גם כשאני כבר עושה דברים שאמורים להביא לי סיפוק, כמו עוד הצלחה מקצועית שכה חשקתי בה בעבר, או קבלת הערכה מסביבתי או סתם דברים שפעם הייתי נהנית מהם, אני מוצאת את עצמי מרוקנת לחלוטין. איכשהו הדברים איבדו מזוהרם ואני מרגישה כבויה. אני יודעת שאני יכולה לנסות ללכת לכל מני חוגי העשרה ולנסות להרחיב ולהעשיר את עולמי, אך אני כל כך נטולת אנרגיות או חשק שנראה לי שלא משנה מה אנסה לעשות, שום דבר לא באמת ימלא אותי וייתן לי רגע של סיפוק, או שלווה.

אולי אני בדיכאון, אולי נכנסתי לתרדמת אחרי כל מה שעברתי עם ההוא ששבר את לבי. אני באמת מקווה שאולי אני ככה בגללו ושזה מצב זמני בלבד עד שאהיה שוב מוכנה לצאת לחיים, אבל מה אם לא? אני לא זוכרת שאי פעם הייתי אדם מאושר, מרוצה בחלקו, רגוע או שלו. תמיד הייתי סקפטית, צינית, מעט שלילית (בכל מה שנוגע לחיי הפרטיים), אך הייתה לי שמחת חיים, לא כל הזמן ולא בכל סיטואציה, אבל היא הייתה שם ועכשיו היא נעלמה. לפעמים אני מתגעגעת לעצמי, לרגעים שבהם חוויתי את הרגע והייתי מאושרת, אפילו אם זה היה רק לקצת. עכשיו כשאני חושבת על זה רוב הזמן  זה היה בגללו. הוא היה הסיבה לאושר או לדיכאון שלי בשנים האחרונות. עכשיו אני מנסה להכריח את עצמו להתחיל לחשוב על החיים שלי בלעדיו, כי ברור לי שהוא לא רואה את החיים שלו איתי. אני יודעת שזה עוד לא נגמר לחלוטין כי הוא אמור להגיע לכאן עוד חודש ושיהיו לי שבועיים של חסד, אך לאחר מכן אחזור בדיוק לאותו מצב. לכן אני מנסה כבר מעכשיו להכריח את עצמי, עם כל הכאב והצער, בכל זאת להבין שלצערי מקומי לא איתו. וזה כואב. מאוד.

אני חושבת שעברתי את השלב של הכאב הנוראי הבלתי נסבל שגרם לי לבכות כל הזמן ולהרגיש כמו האדם העצוב בעולם. עכשיו עברתי לשלב האפאתיות. לא אכפת לי מכלום, שום דבר לא גורם לי אושר או שמחה, גם לא דברים קטנים. אני עדיין לא מצליחה לישון כמו שצריך ואני כל הזמן מרגישה שיש לי חור עצום באמצע הגוף שאני פשוט לא מצליחה למלא.

אני רוצה לחזור ליהנות מהדברים הקטנים, רוצה להחזיר לעצמי מעט משמחת החיים שלי. אני כל כך רוצה שזה יהיה בגלל שטוב לי עם עצמי ולא בגלל מישהו אחר.

עוד מהבלוג של Lola

מתגעגעת אלייך, אוהבת אותך, תניח לי לנפשי

אין לי מה לומר לך. אני רק יושבת ומחכה ליום שבו לא תפלוש עוד לחלומותי ולא תגור בתוככי נפשי. אתה רע לי. אני לא רוצה מישהו כמוך. אני צריכה להזכיר לעצמי השכם וערב שאתה לא מספיק טוב בשבילי. שאתה לא רצית אותי. ובמקום אני רק...

תגובות

פורסם לפני 4 years

מכורה לסכנה - סקס סמים וגברים נשואים

כשהיינו צעירות תמיד הסתכלנו על הנשים בסרטים, בסדרות ובספרים, שנמצאות במערכות יחסים נצלניות, או לא בריאות ולא הבנו למה הן מביאות את עצמן למקום הזה. איך הן לא רואות שהן שוות יותר? היום, ממרומי גיל 30+, אני יכולה להבין אותן, כי...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

למה אני מי שאני?

זה אולי הטקסט האישי ביותר שאני הולכת לחשוף. אני חושבת שאני צריכה לגמור איתו. אני חושבת שככל שאני נשארת שם יותר, כך אני מאבדת יותר ויותר את ההערכה שלי כלפי עצמי. אני מרגישה שבכך שהפכתי את עצמי לכל כך זמינה עבורו, לא משנה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה