הבלוג של Lola

זרם התודעה

עדכונים:

פוסטים: 26

עוקבים: 16

החל מינואר 2012

אנחנו, ילדי שנות השמונים, הם דור הניסוי של האנושות החדשה.  נולדנו בדיוק כשהטלוויזיה כבר שידרה בצבע ועד שנות ההתבגרות לרובנו כבר הייתה אחת בחדר, כשורוב הזמן היא הייתה על MTV. הטכנולוגיה התפתחה לנו לתוך החיים ואנחנו אימצנו את החידושים בשמחה ובששון. לא ידענו מה זה לא להיות מעודכנים, הרגשנו שאנחנו הדור הראשון שכל האפשרויות פתוחות לפניו. עם  האפשרויות האלה הגיע גם הבלבול, חוסר הסיפוק התמידי וההתעסוקת הבלתי פוסקת בעצמנו.

הדור שלי כל הזמן בוחן, מתאייש, מנסה שוב, משנה כיוון ומחשב מסלול מחדש – פשוט כי אנחנו יכולים. זה גרם להרבה מהאנשים שאני מכירה (ואני בינם) לומר פעם אחר פעם, גם ממרומי אמצע שנות השלושים לחיינו, “אבל אני לא יודע מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי”. רוב החברים שלי כבר נשואים וכבר יש להם ילדים, ולכן הם כבר נכנעו למגעל החיים הבורגני, שכולל עבודה יציבה ושכר סביר. אני ועוד כמה עדיין מחפשים. מחפשים את המשמעות, את הסיפוק, את הסיבה הזו לקום כל בוקר ולא לרצות שהשבוע הזה רק ייגמר כבר. חלק מהחלומות שהיו לי בגיל 15 או עשרים, כבר ממושו. הגעתי לתפקידים משמעותיים בקריירה שלי, אך עדיין הסיפוק המיוחל לא נמצא. העבודה אמנם נשמעת זוהרת, אך היא לא יציבה ולראייה פיטרו אותי כבר פעמיים השנה. הסיבה אינה בגלל שעשיתי עבודה לא טובה, אלא בגלל קיצוצים או שינוי תכנית עסקית וזה מבאס. כרגע אני שוב מובטלת ומחפשת עבודה וגם עם הרקורד העשיר שלי, לא חוזרים אלי. או שאני אובר קווליפייד או אנדר קווליפייד. אין כמעט עבודה אחת שאני ממש מתאימה לה, כשאם אני מוצאת אחת כזאת יש לי עשרות מתחרים על התפקיד הבודד.

SAD

חיי הזוגיות גם לא מאירי פנים במיוחד. עד לפני שנה וחצי הייתי בזוגיות לא בריאה או טובה, והיא נגמרה כי הוא הפסיק אותה. מאז שהסיפור הזה נגמר אני נמצאת במדבר של בדידות ואני לא רואה איך אני יוצאת ממנו. כן, יצאתי לדייט, שניים ואפילו שכבתי עם מישהו, אבל זה טיפה בים של לבד, שמטביע לי את הנשמה יום אחרי יום. ולמרות הכל אני לא נכנסתי לדיכאון. כן, הייתי עצובה ובכיתי המון, אבל לא נתתי למצב הזה לשבור לי את הרוח. עם כל זאת, אני רואה שכרגע אני לא מציחה לעשות את זה לבד וזה מפחיד אותי יותר מכל דבר אחר. הילדות הבעייתית, דימוי הגוף השלילי והתחושה שתמיד אצטרך לעבוד קשה יותר מאחרים כדי להשיג את הדברים הפשוטים ביותר, החלו לגבות את מחירם. אחרי שנתיים של טיפול פסיכולוגי, המטפלת שלי אבחנה: “את סובלת מחרדה ביצירת קשר אינטימי ולכן את מעדיפה להימנע מאשר לנסות. אני חושבת שכדאי שתתחילי לקחת ציפרלקס”.

אני? ציפרלקס? הרי יש לי את הנפש הכי בריאה שאני מכירה. ואני בכלל לא בדיכאון, סתם אין לי מצב רוח כי אין לי עבודה או בן זוג. התפישה שלי על אנשים שלוקחים נוגדי דיכאון וחרדה הייתה לא ברורה, אך דבר אחד ידעתי בוודאת – אני לא אחת מהם. איך קרה שעכשיו אני צריכה את עזרת הכדור הזה כדי לתפקד כמו שצריך? אין ספק שהחיים זה לא מה שהבטיחו לנו, אבל מה לי ולזה? ונכון, אני יודעת שיש מלא אנשים שלוקחים ציפרלקס ודומיו ושיש כאלה שזה גם ממש עזר להם ועל אחרים זה בכלל לא השפיע ושהיום זה נפוץ כמעט כמו אדוויל, אבל עדיין, אף פעם לא האמנתי שזו תהיה אני.

אז היום לקחתי את חצי הכדור הראשון ואני מקווה שזה יעזור. אני קצת תולה בזה תקווה כמו בכדור קסם, שיתן לי אומץ לעשות דברים שלא האמנתי שאצליח לעשות עד כה. שאחזור להיות הילדה עם ה-MTV בחדר, שהאמינה ששום דבר לא מחוץ להישג ידיה. הלוואי והכדור הזה יעשה למוח שלי נפלאות ויגרום לי שוב לראות למה כן שווה לי לקום בבוקר.

עוד מהבלוג של Lola

מתגעגעת אלייך, אוהבת אותך, תניח לי לנפשי

אין לי מה לומר לך. אני רק יושבת ומחכה ליום שבו לא תפלוש עוד לחלומותי ולא תגור בתוככי נפשי. אתה רע לי. אני לא רוצה מישהו כמוך. אני צריכה להזכיר לעצמי השכם וערב שאתה לא מספיק טוב בשבילי. שאתה לא רצית אותי. ובמקום אני רק...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מישהו ראה את שמחת החיים שלי?

נראה לי שאיבדתי את היכולת ליהנות מהדברים הקטנים בחיים. פעם מפגש על בירה עם חברים, טיול בפארק, יום שבת בים או סתם רביצה מול הטלוויזיה היו דברים שהיו עושים לי כיף. אני מוצאת שהיום אני לא ממש מצליחה ליהנות משום דבר יותר. אני...

מכורה לסכנה - סקס סמים וגברים נשואים

כשהיינו צעירות תמיד הסתכלנו על הנשים בסרטים, בסדרות ובספרים, שנמצאות במערכות יחסים נצלניות, או לא בריאות ולא הבנו למה הן מביאות את עצמן למקום הזה. איך הן לא רואות שהן שוות יותר? היום, ממרומי גיל 30+, אני יכולה להבין אותן, כי...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה