הבלוג של Rona Soffer- Fraulein in Ging

ללחוש בקול רם

כשהייתי קטנה נפגעתי בתאונת דרכים ומאז אני לוחשת. כשנהייתי גדולה החלטתי שזו ממש לא סיבה שאחיה פחות או שאפסיק לצעוק. אז אני עושה קולנוע. עושה אמנות. עושה היסטוריה. עושה באהבה. כרגע, עושה את ברלין לסמסטר אביב. והכל- בלחישה.

עדכונים:

פוסטים: 10

החל מאפריל 2013

השבוע סוף סוף התחלתי ללמוד. ביום הראשון שהלכנו לאוניברסיטה, הסתבכנו קצת בדרך. סטודנט גבוה שעבר שם הצביע לכיוון בו עלינו ללכת והסביר: JUST FOLLOW THE PINK TUBE ואני הכי הרגשתי כמו עליזה בארץ הפלאות, וחשבתי שזו הכוונה מקסימה למצוא את דרכי בעיר זרה. הוא התכוון לצינורות מים ארוכים ממתכת שבנויים לגובה שישה מטרים בחלקים מהעיר, וצבועים בורוד או בכחול. תפקידם הוא לפתור בעיה שיש לברלין עם מים, וסכירה של אדמה בזמן בנייה. אני, כאמור, מצאתי להם תפקיד אחר.

במזכירות טיפלה בי אישה שבכל מקום נורמלי אחר וודאי היו קוראים לה אתי, אישה קצת מנפופה מבולבלת, עם ג’ינס ישן כחול כהה כזה, משקפיים וכתם על החולצה. אבל כשהמזכירה הצעירה והבלונדינית ניגשה לבקש ממנה משהו היא הקפידה לפנות אליה בשם התואר “פראו…”, ומסתבר שנימוסים והיררכיות עושים לי תחושה נעימה בגב. חכו, זה בטח יעבור מהר.

התכנית שאני לוקחת היא באנגלית ונקראת “ברלין פרספקטיב”, כלומר קולנוע, אמנות, היסטוריה, ארכיטקטורה שכולם קשורים לעיר ברלין. ברלין עם אג’נדה, שזה אך מתבקש לעיר כזאת פוליטית. בגלל שצר עולמי ואני גאה בזה, לקחתי שני שיעורים על קולנוע בברלין כי אני קולנוע, שיעור על עקבות השואה בברלין של היום כי אני יהודיה, ושיעור על ברלין כעיר מחולקת בשנים 45-90 כי אני טקסט פוליטי.

בכיתה יש מגוון מאד מדליק של תלמידים: למשל אחד מארה”ב, שתיים מסין, אחד מדנמרק, אחד טורקי, אחת מצרפת וג’ינג’ית אחת קטנה מישראל. הם כולם חמודים, בייביז כאלה, אבל אני מקווה שיש להם מה להגיד. כמובן שאני היחידה שם שמנסה להוכיח כל הזמן שזה בסדר להיות ישראלית ואמנם אני מייצגת אומה, אבל אני אפילו די חמודה.
בהתחלה כל אחד הציג את עצמו, וכשהגיע תורי הסברתי למה אני לוחשת. פעם הייתי מתנצלת לפני שדיברתי, עכשיו כבר לא. כשסיימתי את דבריי הכוללים את יחסי לקולנוע אירופאי בכלל וקולנוע גרמני בפרט, המורה אמרה זה מדהים, את לוחשת וכולם שומעים אותך. צחקתי והסברתי לה שאני לוחשת מאד גבוה. זה לא רק הווליום, זה הטון.

כשסיפרתי שאני מתל אביב הקרואטי השתעל והצרפתיה נעלמה משם. הבנות נאנחו מקנאה כשסיפרתי כמה חם בבית. וחוץ מזה נראה לי שהבחור הטורקי עשה לי עיניים. יש כבר שלום איתם, נכון?

עוד מהבלוג של Rona Soffer- Fraulein in Ging

תצוגה מקדימה

את הסבון הבאתי מהבית

הגענו אתמול מותשות לברלין שנראתה עצובה ואפורה, אולי זה השקט האירופאי הזה ברחובות. אולי זה כי אני עוד לא יודעת אותה. היום ניסיתי לצאת מהדירה, לבשתי את הגטקעס הכחול שאמא קנתה לי, ויצאתי החוצה. תוך כמה רגעים הידיים שלי נשרו...

תגובות

פורסם לפני 6 years

ברלין עפה על עצמה

יש לי היום מסקנות לא כל כך נעימות. נכנסתי השבוע לאיזה חנות של חולצות מתוקות שמצוירות ביד. כשהמוכרת ראתה שכמעט נחנקתי כשראיתי את המחיר היא הסבירה לי שזה עבודת יד אבל בכלל, זה מייד אין ברלין אז מה יש לי להגיד על זה. ונשבעת...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

הגרמנים באים או לא?

התעוררתי לבוקר שקט ורגוע בברלין. לקחתי את הקפה שלי ומה היה יותר מתאים מזה מלפתוח את המחשב הנייד שלי ולשמוע ברדיו מישראל את הצפירה. עלו בי הרבה מחשבות על הצפירה הפרטית שלי, שלא נשמעת ברחובות אבל עדיין מקפיאה בי משהו. על מה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה