הבלוג של דגנית ונינה

בעלי שנהיה אישתי שנהיתה אופה

בוקר אחד, לפני כשבע שנים, יצא בעלי, אבי בתנו (אז בת ארבע), מהמקלחת, שם הבין שהוא אישה. לקח לה 24 שעות לספר לי, ולבקש שנשאר יחד לנצח כי היא אוהבת ונמשכת אלי ויודעת יותר מתמיד למה בחרה בי להינשא לה. גם אני ידעתי למה - היא הייתה... +עוד

בוקר אחד, לפני כשבע שנים, יצא בעלי, אבי בתנו (אז בת ארבע), מהמקלחת, שם הבין שהוא אישה. לקח לה 24 שעות לספר לי, ולבקש שנשאר יחד לנצח כי היא אוהבת ונמשכת אלי ויודעת יותר מתמיד למה בחרה בי להינשא לה. גם אני ידעתי למה - היא הייתה חתיך, שנון, רהוט עם חוש הומור וגם מכפר שמריהו. אני גם, בניגוד אליה, לא הייתי מופתעת מהתגלית, רמזים היו פזורים לכל אורך הדרך. ואהבתי. לפני שנה וחצי נסגרה חברת ההייטק בה עבדה, והיא החליטה להתחיל לאפות לחם כדי שלעולם לא תצטרך לחזור לשבת מול מחשב. במפתיע, יצאו לחמים טעימים. גיל חובב, למשל, חשב שהם הכי טובים בארץ, וטיים אאוט בחר בנו למאפיה הכי טובה בתל אביב. לילדה שלנו נהייה, במקום אבא פאדיחה, אבא עם המאפיה הכי מדליקולית בעיר. לי נהייתה אישה שמעצבנת אותי בדיוק כמו שעצבנה כשהייתה גבר, ומקסימה ומושכת קצת יותר. לה קוראים עכשיו נינה, לי קראו תמיד דגנית, וביחד אנחנו דגנינה.

עדכונים:

פוסטים: 97

החל מיולי 2010

עוד רגע חג שבועות. אצלנו הוא התחיל כבר הבוקר, מה שמאפשר לכם כבר מעכשיו לגרוף מהמדפים את לחם החג, (לא מגזימים אצלנו – שלושה סוגי גבינה: קשקבל, פרמזן וגבינת צאן, עם עגבניות מיובשות וטימין, וכל אלה מגולגלים בעדינות לתוך בצק אוורירי… הצילו!!!), ולנסות להתמודד עם עוגות הגבינה שכבר שוחררו לציבור, כמו זו שמחביאה בתוך הגבינה גם מיני תוספות של פירות יער ושוקולד לבן (הצילו מס’ 2). החג הזה כל כך התחיל הבוקר שכולם כבר הסתכלו עלי בתחינה ואמרו “בבקשה, לכי לכתוב, תהיי יצירתית, רק אל תפריעי…”

הוא התחיל אצלנו היום, אבל בעצם הוא יקרה רק בשבוע הבא – ממש ביום שלישי הקרוב חל ערב החג, בו אתם אמורים לנסות לגרום לנו לקרוס ואנחנו אמורות לחייך ולהצליח לשמור לכם את לחם החג (תפסיקו להתחשבן… אז מה אם עד היום לא הצלחנו… תמיד נגמר… אפילו לנו עצמנו לא נשאר… אבל עברה שנה ונהיינו לא רק מהממות, אלא גם סופר דופר יעילות – אוקי, לפחות חלקנו…). למחרת, בחג עצמו, חמישה עשר לחמישי, נהיה סגורות. אתם תצאו להביא ביכורים מכל קצות הארץ, ואני ובעלי שנהיה אשתי שנהייתה אופה נאלץ להודות שלמרות שאנחנו כל כך מיוחדות וצעירות, הנה עברו בדיוק 18 שנה מאז אותו ליל ירח מלא של מאי שבו חגגנו את נישואינו. באותה שנה זה לא נפל על שבועות, אפילו ספירת העומר עוד לא נסתיימה. לא הייתה חופה, היה מעגל אבנים, כמה מהאבנים היו מאובנים יפים מאוספו של אבא יוסק’ה, נהג ומורה דרך באגד שרצה תמיד להיות גיאולוג, וחלקן נאספו בנחל חווה בטיול מיטיבי לכת אליו נקלעתי בשוגג בתור הכלה הרוחנית (“עליכם להתחתן בתוך מעגל אבנים ולנדור נדר בו תתחייבו להתגלגל ביחד לנצח,” הגיע מסר לחתן המיועד בעזרתה של מתקשרת), בתור הכלה הספורטיבית (שנראית מחליקה על רולר בליידס ברחבי העיר), ובתור הכלה הקולית ומיטיבת הלכת שאוהבת לאסוף אבנים לתוך תרמיל גדול וכבד, בצהרי יום, בארבעים מעלות, בנחל חווה שבנגב. למותר לציין שלא באמת הייתי אף אחת מכל הכלות הנ”ל, ואם ממש רוצים לדייק, היום לפני 18 שנה בדיוק הייתי בעיקר כלה היסטרית שלא קבלה תשובה סופית משוקי זיקרי הספר (היו זמנים… עכשיו בורח מנושים), האם הוא בכבודו יעשה לה את הבייבי ליס, או שמא חס וחלילה רק עוזר זוטר (אפשר להירגע, כבר אז היה לי קשרים…) ושמודאגת האם השמלה שריבה מ”אושידה”(היו זמנים 2) תפרה לה תתאים במידותיה לקצב ההרזיה היומי השאפתני (הכי היו זמנים 3).

בדיוק לפני 18 שנה הייתי כל כך מאוהבת בבעלי (בסדר, גם קצת בבית בכפר שמריהו ובמשפחתו המדליקה) שלא היה איכפת לי בכלל שבזמן שאני מודאגת מהשמלה גם הוא קצת עצוב שלא יוכל להתחתן בשמלה ובנעלי עקב מוזהבות מ”ברי” בשיינקין, בדיוק כמו אלו שנעלה חודש לפני כן בת הדודה מיכל הלוי (אייקון אופנתי עד היום) בחתונתה ביגור. הייתי כל כך מאוהבת שגם לא היה איכפת לי בכלל שאני לא מאמינה בישויות רוחניות, אבל מתחתנת ממש לפי פקודת היום שלהם, ושרולר בליידס זה גם יקר וגם מפחיד. כל האהבה הזאת אכן גרמה לי להתבלבל ולחשוב שלא צריך לעשות עניין ממשימת איסוף האבנים בנחל חווה, מה גם שצור שיזף, הידוע לשמצה כאחד שיכול לצעוד את כל דרך הבשמים לשם ובחזרה, ואם זה גם תחת אש חיה אז עוד יותר טוב, ושאחרים שהצטרפו אלינו מביאים איתם פעוטות בני חודשים מספר, אז כמה קשה זה כבר יכול להיות? כך קרה שממש היום לפני 18 שנה הייתי שרועה על סלע שגם אבי המנוח, וגם בעלי שלימים נהיה אשתי שנהייתה אופה, היו יכולים לתת הרצאה ארוכה על אילן היוחסין הגיאולוגי המפואר שלו, ואני הנחתי שזהו מקום משכבי האחרון כי חם נורא, ולעניות דעתי (שכבר הייתה מאוד מטושטשת מחמת המסע המפרך) לא נותרו מספיק מים להחזיק אותנו בחיים עד סוף המסלול, וחשבתי לי כמה מטופש היה מצדי לדאוג לתסרוקת ולשמלה, כי תיכף אני מתה ממש כאן, ממש הרגע, בנחל חווה מרוב אהבה.

אחר כך נאספו כולם בירח המלא של חודש מאי, בדרך השדות בכפר שמריהו, דנדן בולוטין (היום שמן הזית בלחמנינה), לבש ג’קט בתכלת שמיים וכובע של כומר אורתודוכסי, וקרא לכולם לעמוד סביב המעגל. דעתן של הסבתות נחה והן חשבוהו לרב , ואני הבטתי בירח המלא של מאי ונדרתי קבל עם ושמיים “להיות יחד בבשר וברוח, כאן ועכשיו, בכל מקום ובכל זמן ולנצח, ולהיות מחויבת להתפתחותך שלך ולהגשמת ייעודך כפי שאני מחויבת לעצמי ולהגשמת יעודי,” ולא ידעתי עד כמה התחייבתי, רק רציתי לעבור כבר לשמלה הקטנה, הצמודה והכל כך קצרצרה שחיכתה תחת שמלת התחרה הארוכה שתפרה לי ריבה מ”אושידה.”

עוד רגע שבועות. אצלנו הוא התחיל כבר הבוקר, במיי נט כבר כתבו על עוגת השוקולד מסקרפונה שהיא טעימה ומפנקת, שעוגיות הפרמזן נמסות בפה וש”עוגת הגבינה שוקולד לבן עם פירות היער פשוט עוגה נהדרת, האוכמניות מלמעלה מעודנות, והעוגה עצמה כמו בחלומות על עוגת גבינה אידיאלית,” ואני אומרת לכם את מה שאתם כבר יודעים, שהכל נורא נורא טעים…

חייכו יקיריי, או לחילופין say cheese כי גם אני משתדלת.
נשיקות וחיבוקים,
דגנית
לחמנינה
רח’ קרמניצקי 14 ,תל אביב
טל : 03-7448088 .
אתר: www.lachmanina.co.il
דף פייסבוק: www.tiny.cc/lachmanina
דוא”ל: [email protected]

עוד מהבלוג של דגנית ונינה

תצוגה מקדימה

לחמנינה בת שנה ואני בת חמישים ושש

לחמנינה בת שנה, ואני ממש ברגע זה בת חמישים ושש. טוב, בעצם אני לא בת 56, אלא רק בת 55, אבל תשמעו, כמו שאומר להב הלוי, זו טכניקה מדהימה לתרגל ולהתכונן לגיל שלך כשאת כבר בעשור השישי (ש-י-ש-י!!!... או מיי גוד!!! זה לא קורה לי!!! או כמו שאמא...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

טיפולים זוגיים לא באמת מצליחים

טיפולים זוגיים לא באמת מצליחים "טיפולים זוגיים לא באמת מצליחים," אומר לי המטפל (פסיכואנליזה, ארבע פעמים בשבוע...) של בעלי שנהיה אשתי שנהייתה אופה, שיושב מולנו בצהרי יום, בכובע של מטפל זוגי שאני מאלצת אותו לעתים לחבוש....

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

רגע לפני שמתפרסמת הכתבה על לחמנינה במוסף הארץ

רגע לפני שמתפרסמת הכתבה על לחמנינה במוסף הארץ, ואני לא נושמת. מילא שאני לא נושמת, אבל יש מצב שגם האופה לא נושמת כראוי בעקבות כמות שיחות הטלפון שהיא מקבלת ממני בשעה האחרונה (מרגע ששזפה עיני את הכתבה המהממת אבל הכה...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה