הבלוג של דגנית ונינה

בעלי שנהיה אישתי שנהיתה אופה

בוקר אחד, לפני כשבע שנים, יצא בעלי, אבי בתנו (אז בת ארבע), מהמקלחת, שם הבין שהוא אישה. לקח לה 24 שעות לספר לי, ולבקש שנשאר יחד לנצח כי היא אוהבת ונמשכת אלי ויודעת יותר מתמיד למה בחרה בי להינשא לה. גם אני ידעתי למה - היא הייתה... +עוד

בוקר אחד, לפני כשבע שנים, יצא בעלי, אבי בתנו (אז בת ארבע), מהמקלחת, שם הבין שהוא אישה. לקח לה 24 שעות לספר לי, ולבקש שנשאר יחד לנצח כי היא אוהבת ונמשכת אלי ויודעת יותר מתמיד למה בחרה בי להינשא לה. גם אני ידעתי למה - היא הייתה חתיך, שנון, רהוט עם חוש הומור וגם מכפר שמריהו. אני גם, בניגוד אליה, לא הייתי מופתעת מהתגלית, רמזים היו פזורים לכל אורך הדרך. ואהבתי. לפני שנה וחצי נסגרה חברת ההייטק בה עבדה, והיא החליטה להתחיל לאפות לחם כדי שלעולם לא תצטרך לחזור לשבת מול מחשב. במפתיע, יצאו לחמים טעימים. גיל חובב, למשל, חשב שהם הכי טובים בארץ, וטיים אאוט בחר בנו למאפיה הכי טובה בתל אביב. לילדה שלנו נהייה, במקום אבא פאדיחה, אבא עם המאפיה הכי מדליקולית בעיר. לי נהייתה אישה שמעצבנת אותי בדיוק כמו שעצבנה כשהייתה גבר, ומקסימה ומושכת קצת יותר. לה קוראים עכשיו נינה, לי קראו תמיד דגנית, וביחד אנחנו דגנינה.

עדכונים:

פוסטים: 97

החל מיולי 2010

טיפולים זוגיים לא באמת מצליחים

“טיפולים זוגיים לא באמת מצליחים,” אומר לי המטפל (פסיכואנליזה, ארבע פעמים בשבוע…) של בעלי שנהיה אשתי שנהייתה אופה, שיושב מולנו בצהרי יום, בכובע של מטפל זוגי שאני מאלצת אותו לעתים לחבוש. “קראתי את זה פעם ואני מאמין שכך הוא,” הוא לואט לעברי, מנסה להפסיק את הפיליבסטר רצוף ההאשמות האינסופיות שלי (רק לאחרונה הבנתי מה זה פיליבסטר – שיטה בפרלמנטים שנועדה לעכב החלטה באמצעות נאום אינסופי(!) ועוד הבנתי שלדעת טובי ידידיי אני מועמדת ראויה לאליפות עולם בתחום, ועומדת בשורה אחת עם גדולי אמנות הפיליבסטר בכל הזמנים).

“אבל אתה לא מבין על מה מדובר, ועם מה אני צריכה להתמודד,” אני זועקת, “חסר שמישהו יחתוך אותה על הכביש, היא כבר תראה לו מה זה, גם אם בסוף יסתבר שזו סתם גברת מקושקשת (כמוני, למשל) שעסוקה גם בלסמס וגם בלחתוך נתיבים וגם בלעשות את הכול לאט על הנתיב המהיר – קל וחומר אם יסתבר שזה אחד עם לוק של עבריין ומכונית תואמת… אוהו… שום פחד, האצה, אצבע משולשת כראוי לגברת עדינה ושברירית שכמותה, ואם כבר מדברים על פחד, בכלל אין לה דבר כזה וזה די מעצבן: בכל טיול היא עומדת על קצה התהום, היא אוהבת ללטף נחשים, ובכל ביקור בשפת הים היא חייבת לשחות אל האופק, ומעבר לכל זה אני יודעת שאפילו הלוויה מכובדת בכפר שמריהו, שבה אני מככבת כאלמנה הצעירה לא תצא מזה, גם כי אני כבר לא כל כך צעירה, וגם כי היא בטח כבר כתבה איפשהו שהיא מורישה את גופה למדע. טוב שלפחות עכשיו היא כבר אישה ושמאלנית, שכבר לא תטוס שוב כל הדרך מחו”ל אל החבר’ה בלבנון, רק זה עוד היה חסר לי,” אני ממשיכה להתלהם בפיליבסטר האינסופי שלי.

“טיפולים זוגיים לא באמת מצליחים,” מנסה המטפל לבצע מחטף ברגע נדיר בו אני עוצרת לקחת אויר, “כי אנשים באים עם ציפייה שישנו את בן הזוג שלהם וזה לא קורה – עוד לא המציאו ניתוח להשתלת אישיות. אבל אולי תעצרי לרגע ותקשיבי לה: היא מודעת לזה שזה מפחיד אותך, יותר מאי פעם, היא מבינה ש”קולות הנחש” שהיא עושה [גרסה מקוצרת למשל המככב בחיינו: היה היה, בכפר קטן בהודו, נחש קוברה, שכל היום הכיש אנשים והפחיד אותם. נזיר חכם ביקש ממנו להפסיק להכיש - ומאותו רגע הוא הפך לשק החבטות של הכפר. בא הנחש לנזיר: "שמעתי בקולך ותראה מה קרה לי!" ענה לו הנזיר: "נחש מסכן, ביקשתי ממך להפסיק להכיש, לא להפסיק לעשות קולות מפחידים."] אפקטיביים מאד, ומפחידים את הסביבה הרבה יותר ממה שהיא חושבת. היא הכי מבינה שהיא לא מצליחה להעביר מסרים של לקיחת אחריות, שהיא לגמרי מוכנה להתנצל, לתת לך ערבויות ולדון איתך על המקומות שבהם היא נראית כמתחרפנת ואת נהרסת, אבל בעיקר,”

ועכשיו הוא כמעט נשמע מיואש ממני, “את לא מצליחה לראות שהיא הכי הכי בוגר אחראי שמוביל אותך בבטחה ליעד, שבחיים לא עשה אף תאונת דרכים, ושלא שרף שום מועדון.” אני בוהה במטפל, מסתכלת בבעלי שנהיה אשתי שנהייתה אופה – העיניים שלה נראות טובות, הפנים שלה רגועות ורציניות – ואז אני שומעת את המטפל אומר לי “תזכרי כמה היית מבוהלת כאן בחדר הזה לפני כמעט עשר שנים כשהבנת שהיא לא הולכת להסתפק בתובנה שהיא אישה, אלא ממש נכנסת לתהליך של שינוי. כמעט עשר שנים עברו ואת זו שאומרת שהכול נעשה בקצב ובסגנון מושלם, לאט, לא היסטרי, מתחשב בך ובילדה שהיום היא כבר מתבגרת, ובעיקר, הרבה פחות מבהיל ממה שנראה לך אז.”

“ואם אתה סתם מטפל מפגר (אני מנסה טקטיקה נמוכה של “תראו אותי, אני לא פוחדת להגיד למטפל שלה כל מה שבא לי, גם כי אני משלמת, וגם כי למטופל מותר לכעוס על המטפל”), שסתם מגונן על המטופלת שלו.” “זה עדיין לא ישנה את העובדה שהפירומנית הזאת שלידך לא שרפה כלום,” הוא עונה לי, “להיפך, רק הביאה אותך בזמן לכל מקום שהתעקשת אי פעם להגיע אליו. רק מוזר שאת מתעקשת לערער אותה עם החרדות שלך… תזכרי, אפילו המטפלת האישית שלך (אוקי, מישהו כאן עוד לא קולט שאנחנו אוחזות בתקציב מטפלים אינסופי…) לא יכולה להבטיח לך שלא תצאי מהקליניקה שלה ותידרסי…”

“דווקא הועיל לי,” אני מודיעה בתום השעה בת חמישים הדקות, מחייכת אל שניהם וממהרת למאפיה להמשיך לארוז מאות נלסונים קטנים (!) שנאפו במיוחד לבת מיצווש בתור גיב אווי (הסטארט אפ הבא?).


בקונדיטוריה ובמאפיה כבר עושים הכנות לחג שבועות. רק עוד 26 ימים מפרידים בינינו לחג בו אתם מתעקשים באופן מיוחד להוכיח לי שחייכם אינם חיים ללא הלחמים, העוגות והמאפים של לחמנינה. השמרים שוקולד בלגי מקבלת חיזוק של מסקרפונה, פסי בצק עלים מתמלאים בתרד וגבינות צאן, ושאלת השאלות עדיין מנסרת באוויר: כמה ככרות של לחם גבינות עיזים, עגבניות צלויות וטימין צריך לאפות כדי שאף אף אחד לא יישאר מקופח, ואפילו לנו תישאר אחת לקחת הביתה? עוד 26 יום בלבד, והתזזיתיות שלנו בשיאה. זה לא אומר שאנחנו מזניחות אתכם ולא אופות לכם למחר את כל הלחמים, החלות והבאגטים שאתם כל כך מעריצים… וזה לא אומר שהקונדיטורית המהוללת לא רקחה לכם לשבת עוגת טארט חדשה עם שקדים טובעים באוכמניות, וזה לא אומר בכלל שמישהו חושב להזניח אתכם ואת הצרכים שלכם (גם הרגשיים, שזו המחלקה שלי, כמובן) אפילו לשנייה, לא עכשיו ולא בעתיד, קפיש?

נשיקות וחיבוקים,
דגנית

לחמנינה
רח’ קרמניצקי 14 ,תל אביב
טל : 03-7448088 .
אתר: www.lachmanina.co.il
דף פייסבוק: www.tiny.cc/lachmanina
דוא”ל: [email protected]

עוד מהבלוג של דגנית ונינה

תצוגה מקדימה

לחמנינה בת שנה ואני בת חמישים ושש

לחמנינה בת שנה, ואני ממש ברגע זה בת חמישים ושש. טוב, בעצם אני לא בת 56, אלא רק בת 55, אבל תשמעו, כמו שאומר להב הלוי, זו טכניקה מדהימה לתרגל ולהתכונן לגיל שלך כשאת כבר בעשור השישי (ש-י-ש-י!!!... או מיי גוד!!! זה לא קורה לי!!! או כמו שאמא...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

רגע לפני שמתפרסמת הכתבה על לחמנינה במוסף הארץ

רגע לפני שמתפרסמת הכתבה על לחמנינה במוסף הארץ, ואני לא נושמת. מילא שאני לא נושמת, אבל יש מצב שגם האופה לא נושמת כראוי בעקבות כמות שיחות הטלפון שהיא מקבלת ממני בשעה האחרונה (מרגע ששזפה עיני את הכתבה המהממת אבל הכה...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים," כך ציטטה וכתבה דנה האופה על לוח פרספקס לתוכו דחפה מזלג עץ ישן מאיקאה שנותרה בו רק שן אחת, זה ששימש בימי המאפיה הסודית כמחזיק לברז המים הקרים של קולר משומש שהיה במקור ברז בירה, ונחשב לכלי...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה