הבלוג של דגנית ונינה

בעלי שנהיה אישתי שנהיתה אופה

בוקר אחד, לפני כשבע שנים, יצא בעלי, אבי בתנו (אז בת ארבע), מהמקלחת, שם הבין שהוא אישה. לקח לה 24 שעות לספר לי, ולבקש שנשאר יחד לנצח כי היא אוהבת ונמשכת אלי ויודעת יותר מתמיד למה בחרה בי להינשא לה. גם אני ידעתי למה - היא הייתה... +עוד

בוקר אחד, לפני כשבע שנים, יצא בעלי, אבי בתנו (אז בת ארבע), מהמקלחת, שם הבין שהוא אישה. לקח לה 24 שעות לספר לי, ולבקש שנשאר יחד לנצח כי היא אוהבת ונמשכת אלי ויודעת יותר מתמיד למה בחרה בי להינשא לה. גם אני ידעתי למה - היא הייתה חתיך, שנון, רהוט עם חוש הומור וגם מכפר שמריהו. אני גם, בניגוד אליה, לא הייתי מופתעת מהתגלית, רמזים היו פזורים לכל אורך הדרך. ואהבתי. לפני שנה וחצי נסגרה חברת ההייטק בה עבדה, והיא החליטה להתחיל לאפות לחם כדי שלעולם לא תצטרך לחזור לשבת מול מחשב. במפתיע, יצאו לחמים טעימים. גיל חובב, למשל, חשב שהם הכי טובים בארץ, וטיים אאוט בחר בנו למאפיה הכי טובה בתל אביב. לילדה שלנו נהייה, במקום אבא פאדיחה, אבא עם המאפיה הכי מדליקולית בעיר. לי נהייתה אישה שמעצבנת אותי בדיוק כמו שעצבנה כשהייתה גבר, ומקסימה ומושכת קצת יותר. לה קוראים עכשיו נינה, לי קראו תמיד דגנית, וביחד אנחנו דגנינה.

עדכונים:

פוסטים: 97

החל מיולי 2010


כשנשמעת אזעקת נינה בלחמנינה, אני הרבה יותר נלחצת מאזעקת טילים על תל אביב. דווקא בטילים היה נחמד: באתם, אכלתם, שתיתם, עליתם לממ”ד שהכינונו מראש וחזרתם מיד (אני בינתיים שמרתי על הקופה הרושמת ודאגתי שהילדה תהיה בכפר אצל סבא וסבתא), אפילו לצוותי הטלוויזיה הזרים חייכתם ואמרתם (טוב, חייכתי ואמרתי…) שלא מפחיד והעיקר השלום. באזעקת נינה, לעומת זאת, אתם עדיין באים, אוכלים, שותים וממש נהנים בזמן שאני רואה אזעקת צבע אפור על פניה, רגע לפני שבקבוקי סודה קפואה עפים באוויר (אוקיי, בקבוק אחד, שגם הוא יותר גולגל לאורך הרצפה מאשר עף, אבל חייבת לנסות להעביר לכם את האופן שבו אני חווה את הדרמה). האויב המתגרה במקרה הזה פנים רבות לו, הוא יכול להיות עובד שלא הבין שכל החוקים שלה על איך מיישרים כיכר נלסון, איך מאחסנים במקרר בצק כזה או אחר, איך מקררים כיכרות לחם שיצאו מהתנור, מה אוהבת המחמצת הלבנה, למה אסור לשקול מים בדלי שהיא כתבה עליו יבשים בלבד, למה אסור להניח בשום אופן, אבל בשום שום אופן שבעולם, דבר על רצפת המקפיא, הם בבחינת ייהרג (ריד מיי ליפס…) ובל יעבור (מה שעוד יותר מייאש זה שההתקטננות הכול כך קטנונית שלה על כל פרט ופרט מתגלה כל הזמן כמועילה, אם לא הכרחית, ומסתברת כסוד הקסם הלא מוסבר של הלחמים המופלאים כל כך שלה). האויב יכול להיות גם מישהו מהמשפחה המורחבת (וקרוב לודאי מהדור הבוגר שלה), שגם לא אוהב סושי (ציטוט מהמטפלת שלי) וגם לא מצליח לפנות אליה בלשון נקבה ולקרוא לה נינה, או סתם אדם זר שנהג בדרך לידה והצית בה את זעם הדרכים כי הוא ממש חתך אותה, עבר באדום והמשיך לעקוף על פס לבן, או לחילופין גברת ששומרת לבעלה את החניה בקדימנית כשהיא באה ברברס ואז הם כמעט מתנגשים והכי רבים ממש כמו בפרק ההוא בסיינפלד. הבעיה היא שבכול אזעקת נינה זה נראה הרבה יותר כמו פרק מהסדרה האנגלית “לפגוע ולהחטיא” (“היט אנד מיס” המקורי נשמע הרבה יותר טוב) המשודרת עכשיו בהוט VOD ועוסקת ברוצחת שכירה שהיא גם אישה טראנסית (אוי, כמה שהיא אוהבת את הסדרה הזו, בעלי שנהיה אשתי שנהייתה אופה… ממש מעריצה אותה: “איזו מדהימה, ואיך בא לה להיות בהריון, ממש כמוני, ואיך היא מחסלת את כל הרעים, אין דברים כאלה…”). בשוך ההתקפה צבע פניה הופך לבן, היא נהיית שקטה ועולה הביתה, אתם עדיין אוכלים שותים ונהנים והיא כבר שוכבת במיטה עם שמיכה מעל הראש, מאחלת למאפיה ולעצמה כל מיני מיתות משונות, ואני כבר לחוצה כאילו נפלה לי רקטה לתוך הבית החף מממ”ד שלי. בסוף זה עובר והיא חוזרת ונהיית טובת מזג ותפקודית, קשובה וסבלנית – אור קורן מפניה ואין זכר לצבע אפור או לבן, הכול ורוד ומקסים והלחמים יוצאים תפוחים וחמדמדים, ממש כמוה, והפתרונות למשברים, גם באפיה וגם בתחזוקה, נשלפים בנונשאלאנט, ואני שוב מרחפת ביניכם ומסבירה על איך היא נהייתה אשתי ואיך היא נהייתה אופה ואיך אתם חייבים לטעום את ככר הזרעים הזו שקראנו לה נלסון.
ככר נלסון
די, אני אומרת לפסיכולוגית שלי, לא רוצה יותר להיות במצב רוח טוב ונפלא כשבעלי שנהיה אשתי שנהייתה אופה מהממת נמצאת במצב רוח מהמם ואופה לחמים מהממים, ולא רוצה להיות בהתקף חרדה כשהיא בצבע אפור מלווה זעם כבוש ותכניות פיתרון סופי ללחמים שלה ולחשבון הבנק שלי. “בראוו,” היא כמעט צועקת, “זוהי פסיכותראפיה במיטבה, היום הגעת לספריישן/אינדבדואיישן כמו שאמורים לחוות בגיל ההתבגרות – את בדרך להיות אדם בוגר ונפרד מבעלך שנהיה אשתך שנהייתה אופה. מעכשיו כשהיא במיטה עם שמיכה על הראש את יוצאת לרוץ בשדרה או יוצאת לבלות עם לקוחותייך האהובים עלייך בקפה שאת גאה בו כל כך, או כל דבר אחר, ממש לטעמך (רעיונות, מישהו?).”

כבר כמעט שבוע שבעלי שנהיה אשתי שנהייתה אופה במצב רוח נפלא, מאלו שהופכים אותה למלאכית אוהבת אדם ואדמה. היא תשקול בחיוב להשתתף בפרויקט אפייה יוקרתי ומאתגר, היא מתגייסת להנחיל את הידע שלה לעובדים, היא חושבת על איך לייצר עבורכם לחמים חמים מהתנור גם בערב (כרגע כבר יוצאים בערבים גם בגטים וגם נלסונים טריים וחמים מהתנור), היא לוחשת לתנורים שיעבדו גם אם לא בא להם, ומחייכת אליכם במאור פנים. השותפות החרוצות ממשיכות לארגן, לנהל, לשכלל ולהמציא מנות מיוחדות לטבעונים (פיתה קינדר עם רטטוי, כריך כוסמין מלא עם אבוקדו, טחינה גולמית, ירקות אפויים בתנור ומיני עלעלים ירוקים), מנות מיוחדות לחורף (חצי פיתה קינדר ממולאת בשוקולד בלגי חם, קרם נוגט ואגוזי לוז). ביחד איתה הן מארגנות לכם סופגנינות מכל הסוגים, אפילו כאלו מטוגנות (אלוהים יקרה, חברי אותי לספרציה מהפיסקה הקודמת כשהכול ירתח ויגעש במאפיה הקטנה שלנו בחג האורים הבא עלינו לטובה), וברור שיהיו אפויות. כולן במילויים סולידיים (שמנו האמצעי) של ריבת תות ביתית או גנאש שוקולד מריר וחלב, ומכיוון שבעלי שנהיה אשתי שנהייתה אופה חייבת לסבך את העניינים, יוצאת השנה לאור סופגנינת כוסמין אפויה במילוי ריבה, שהייתה במקור סופגניה מטוגנת שהפכה לאפויה שהפכה לכוסמין אפויה, וכמו עוד דברים שמשתנים אצלנו, לי היא מאד, מאד טעימה.

עוד רגע וכבר מחר (רגע לפני הסופגנינות שפורצות ביום ראשון), וכשאחייך אליכם מבין מאפי השמרים, הבריושים האישיים המנוקדים בשוקולד והמאפינס עם פירות היער, כשאגיש לכם בחדווה לחמי סלק, תאנים ושקדים או חלות לבנות, תזכירו לי שוב שטוב לי ושמח כי אתם באתם, ואתם חמודים ומפרגנים, וזה ממש לא קשור למצב רוחה של בעלי שנהיה אשתי שנהייתה אופה, ותחי הספרציה, האינדיבידואציה, והמדינה הפלסטינית (אופסס…).

ולסיום, קבלו תקדים נוסף: לחמנינה תהיה פתוחה בשבת 8 בדצמבר, ערב נר ראשון, מ-10:00 בבוקר עד 20:00 בערב!!
ועוד תקדים לסיום מוחלט בהחלט: לחמים שלנו למכירה החל ממחר בקפה לוסיה (המקסים והנפלא!!!), רח’ בלפור 18, תל אביב!


נשיקות כוסמין,
דגנית ונינה
לחמנינה
רח’ קרמניצקי 14 ,תל אביב
טל : 03-7448088 .
אתר: www.lachmanina.co.il
דף פייסבוק: www.tiny.cc/lachmanina
דוא”ל: [email protected]

עוד מהבלוג של דגנית ונינה

תצוגה מקדימה

לחמנינה בת שנה ואני בת חמישים ושש

לחמנינה בת שנה, ואני ממש ברגע זה בת חמישים ושש. טוב, בעצם אני לא בת 56, אלא רק בת 55, אבל תשמעו, כמו שאומר להב הלוי, זו טכניקה מדהימה לתרגל ולהתכונן לגיל שלך כשאת כבר בעשור השישי (ש-י-ש-י!!!... או מיי גוד!!! זה לא קורה לי!!! או כמו שאמא...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

טיפולים זוגיים לא באמת מצליחים

טיפולים זוגיים לא באמת מצליחים "טיפולים זוגיים לא באמת מצליחים," אומר לי המטפל (פסיכואנליזה, ארבע פעמים בשבוע...) של בעלי שנהיה אשתי שנהייתה אופה, שיושב מולנו בצהרי יום, בכובע של מטפל זוגי שאני מאלצת אותו לעתים לחבוש....

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

רגע לפני שמתפרסמת הכתבה על לחמנינה במוסף הארץ

רגע לפני שמתפרסמת הכתבה על לחמנינה במוסף הארץ, ואני לא נושמת. מילא שאני לא נושמת, אבל יש מצב שגם האופה לא נושמת כראוי בעקבות כמות שיחות הטלפון שהיא מקבלת ממני בשעה האחרונה (מרגע ששזפה עיני את הכתבה המהממת אבל הכה...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה