הבלוג של דגנית ונינה

בעלי שנהיה אישתי שנהיתה אופה

בוקר אחד, לפני כשבע שנים, יצא בעלי, אבי בתנו (אז בת ארבע), מהמקלחת, שם הבין שהוא אישה. לקח לה 24 שעות לספר לי, ולבקש שנשאר יחד לנצח כי היא אוהבת ונמשכת אלי ויודעת יותר מתמיד למה בחרה בי להינשא לה. גם אני ידעתי למה - היא הייתה... +עוד

בוקר אחד, לפני כשבע שנים, יצא בעלי, אבי בתנו (אז בת ארבע), מהמקלחת, שם הבין שהוא אישה. לקח לה 24 שעות לספר לי, ולבקש שנשאר יחד לנצח כי היא אוהבת ונמשכת אלי ויודעת יותר מתמיד למה בחרה בי להינשא לה. גם אני ידעתי למה - היא הייתה חתיך, שנון, רהוט עם חוש הומור וגם מכפר שמריהו. אני גם, בניגוד אליה, לא הייתי מופתעת מהתגלית, רמזים היו פזורים לכל אורך הדרך. ואהבתי. לפני שנה וחצי נסגרה חברת ההייטק בה עבדה, והיא החליטה להתחיל לאפות לחם כדי שלעולם לא תצטרך לחזור לשבת מול מחשב. במפתיע, יצאו לחמים טעימים. גיל חובב, למשל, חשב שהם הכי טובים בארץ, וטיים אאוט בחר בנו למאפיה הכי טובה בתל אביב. לילדה שלנו נהייה, במקום אבא פאדיחה, אבא עם המאפיה הכי מדליקולית בעיר. לי נהייתה אישה שמעצבנת אותי בדיוק כמו שעצבנה כשהייתה גבר, ומקסימה ומושכת קצת יותר. לה קוראים עכשיו נינה, לי קראו תמיד דגנית, וביחד אנחנו דגנינה.

עדכונים:

פוסטים: 97

החל מיולי 2010

“אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים,” כך ציטטה וכתבה דנה האופה על לוח פרספקס לתוכו דחפה מזלג עץ ישן מאיקאה שנותרה בו רק שן אחת, זה ששימש בימי המאפיה הסודית כמחזיק לברז המים הקרים של קולר משומש שהיה במקור ברז בירה, ונחשב לכלי החשוב ביותר במאפיה, זה שאסור שיילך לאיבוד והלך תמיד לאיבוד, והגישה לנו במסיבת הפרידה שערכנו לה ערב פרישתה כדי ללכת אחרי אהוב ליבה אל המדבר (“כן כן, אמרנו לה, את תנהלי את לחמנינה דרום”). עוד אני מחייכת בהנאה ובסיפוק אל מול המתנה המקורית וכבר ניבטות אלי פניה הממורמרות משהו של בעלי שנהיה אשתי שנהייתה אופה, שמסננת “אבל כלום לא השתנה, גם במקומות הנפלאים של המאפייה החדשה והמשודרגת אני רוב הזמן עסוקה בלהמציא פתרונות יצירתיים לנזילות, סתימות ומיני קלקולים, במקום לפתח לחמים חדשים.” “בעיה,” אני מהנהנת בחזרה, למרות שאני דווקא אוהבת שאשתי היא אחלה גבר שיודעת לתקן הכול.

“אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים,” אני מהרהרת ערב מסיבת השנה, עוד אתם מתכנסים בהמוניכם. במקביל אני מנסה לשמור על קור רוח כשבעלי שנהיה אשתי שנהייתה אופה מודיעה לי באותם רגעים עצמם שחסרים לה 80 ק”ג מחמצת וברגע זה היא נכנסת לנסות להציל את המצב ושלא אודיע לה מי כבר הגיע ומי לא ושלא אעיז להכניס איש לממלכה שלה, ובכלל מבחינתה כולם יכולים ללכת לעזאזל ברגל. יש מצב. “נינוש, אני מנסה בטון הכי רך ורגוע, תקשיבי… תראי את מאות האנשים שזורמים למסיבה, הכי שמחים אתנו – זאת את שהדלקת את הניצוץ של כל הדבר הזה,” “ומי יכבה את השריפה?” אני שומעת אותה ממלמלת בייאוש ובכעס מול המחמצת החסרה. השותפות העמלניות דואגות לכל מחסורכם, האלכוהול זורם בשחרור, המחמצות החסרות נבנות במרתון שיימשך עד הבוקר, והאופה שהיום היא אשתי ופעם הייתה בעלי מתרצה, יוצאת לרחבה, מתנשקת עם כולם, רוקדת בשחרור ואני כבר יודעת שבסשן הבא בטיפול אסביר למטפלת שלי שאני שונאת אותה והיא תגיד לי “את לא שונאת, את רק כועסת ואפשר להבין…”

“אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים,” חושבים להם לתומם מיני ידוענים שמגיעים משום מה בהמוניהם ללחמנינה, רק שאז אני מזהה אותם והמקומות הנפלאים שחשבו שיגיעו אליהם הופכים לסרט אימה בו הם נחטפים על ידי לסיור ב”מפעל,” מלווה בלהג אינסופי על איך פעם היינו במאפיה בתוך בית קטן עם מלוש קטן ותנור קטן ואיך גם שם הקהל אהב אותנו ואיך ואיך ואיך. בתום הסיור אני דוחפת להם פרוסת נלסון מרוחה חמאה ורואה את השותפות שלי בזוית העין מתעלפות מבושה. גם להן לא קל. דווקא דידי הררי (החמוד מאד, יש לציין!) לקח את זה טוב וישר רץ לספר לחבר’ה שלו בערוץ 103 איזה כיף אצלנו וכמה טעים… רותם מימון מעכבר העיר און ליין שהודיע שהטוסט שלנו הוא בין חמשת הטובים בעיר (ולא ברור אם ידע שגם רוב הטוסטים האחרים אותם בחר לחמישייה הפותחת עשויים מלחם הקסטן שלנו – קפה שלג, קפה הבימה וביתא קפה), ניסח מחדש את דברי ד”ר סוס (אם יוצאים וגו’) ברוח התקופה: “לפני ארבע שנים כמעט פרשה נינה מחברת היי-טק, חישבה מסלול מחדש והחלה לאפות לחמים בבית בשכונת ביצרון…” אהבנו. משדורי קשת מבקשים שנגיע ביום שלישי בבוקר לראיון עם חיים כהן ומיכל אנסקי על אנשים שחישבו מסלול מחדש (לכיוון אוכל, מה פתאום מגדר?) ואני רק מתפללת ששלישי בבוקר לא יבוא בסופו של ליל אפייה מלא תקלות ועצבים ובמקום בעלי שנהיה אשתי שנהייתה אופה מהממת ומוכשרת שאפשר לקחת לראיון בתכנית בוקר אפגוש אופה טרוטת עיניים ועצבנית שאין לה מה ללבוש ולא מעניין אותה לשרת את רדיפת הפרסום והמפורסמים שלי.


“אולי בכלל נעמיד מצלמה במאפיה ובבית הקפה שתשדר כל הזמן באון ליין מה קורה אצלנו, במקום שאת תדחפי לי כל היום אנשים בין הרגליים?” מציעה האופה בעלת הרעיונות, ואני, שכבר למדתי שכדאי להקשיב ולנסות לתת צ’אנס לרעיונות הכי הזויים שלה, לא יכולה להבליג ומסבירה לה שמה פתאום, יש צנעת הפרט, ובטח שבקפה יושבים גם אנשים שלא רוצים שיידעו איפה הם באמת כרגע, וגם העובדים לא כולם מועמדים פוטנציאלים למחוברים וממש לא מתאים. “מוזר,” היא אומרת, “חשבתי שאפשר, כמו באתר של החברה להגנת הטבע שמגלה למשל, קינון של בז נדיר על גג של בניין משרדים בפתח תקווה (אוף אול פלייסס!) ומשדרת משם ללא הפסקה ברשת, וכל אחד יכול לראות איך מאכילים את הגוזלים…” “טוב, אז אולי נשים מצלמה מול התנור שלך ונשדר רק את הפעילות בתוכו,” אני מציעה והיא מתרצה. ציפור מוזרה.


מלא משימות לסיום, לא באנו לבלות פה:
• להצביע ללחמנינה בתחרות פרסי האוכל של טיים אאוט http://eatinganddrinking.timeout.co.il/.
• לעשות לייק לפוסט בסלונה http://saloona.co.il/lachmanina/ (שחברו להפינגטון פוסט, ואולי נגיע למיליוני הקוראים שלהם, כי אם יוצאים…)
• להגיד לנו שהגענו למקום נפלא וזו לא סיבה להיכנס לחרדות, אפילו אם זה מקום שלא רגילים להיות בו.

מחר (סוגרים ב-16:00, חורף) לחם סלק, תאנים ושקדים, חלות (לבנות ומלאות, וחלות בריוש בעיצוב חדש ומהמם), לחמי שאור, נלסונים, עוגות מהממות, מאפים, שמן זית, יין ואהבה, אהבה כל הזמן.

נשיקות וחיבוקים
דגנית ונינה
לחמנינה
רח’ קרמניצקי 14 ,תל אביב
טל : 03-7448088 .
אתר: www.lachmanina.co.il
דף פייסבוק: www.tiny.cc/lachmanina
דוא”ל: [email protected]

עוד מהבלוג של דגנית ונינה

תצוגה מקדימה

לחמנינה בת שנה ואני בת חמישים ושש

לחמנינה בת שנה, ואני ממש ברגע זה בת חמישים ושש. טוב, בעצם אני לא בת 56, אלא רק בת 55, אבל תשמעו, כמו שאומר להב הלוי, זו טכניקה מדהימה לתרגל ולהתכונן לגיל שלך כשאת כבר בעשור השישי (ש-י-ש-י!!!... או מיי גוד!!! זה לא קורה לי!!! או כמו שאמא...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

טיפולים זוגיים לא באמת מצליחים

טיפולים זוגיים לא באמת מצליחים "טיפולים זוגיים לא באמת מצליחים," אומר לי המטפל (פסיכואנליזה, ארבע פעמים בשבוע...) של בעלי שנהיה אשתי שנהייתה אופה, שיושב מולנו בצהרי יום, בכובע של מטפל זוגי שאני מאלצת אותו לעתים לחבוש....

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

רגע לפני שמתפרסמת הכתבה על לחמנינה במוסף הארץ

רגע לפני שמתפרסמת הכתבה על לחמנינה במוסף הארץ, ואני לא נושמת. מילא שאני לא נושמת, אבל יש מצב שגם האופה לא נושמת כראוי בעקבות כמות שיחות הטלפון שהיא מקבלת ממני בשעה האחרונה (מרגע ששזפה עיני את הכתבה המהממת אבל הכה...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה