הבלוג של דגנית ונינה

בעלי שנהיה אישתי שנהיתה אופה

בוקר אחד, לפני כשבע שנים, יצא בעלי, אבי בתנו (אז בת ארבע), מהמקלחת, שם הבין שהוא אישה. לקח לה 24 שעות לספר לי, ולבקש שנשאר יחד לנצח כי היא אוהבת ונמשכת אלי ויודעת יותר מתמיד למה בחרה בי להינשא לה. גם אני ידעתי למה - היא הייתה... +עוד

בוקר אחד, לפני כשבע שנים, יצא בעלי, אבי בתנו (אז בת ארבע), מהמקלחת, שם הבין שהוא אישה. לקח לה 24 שעות לספר לי, ולבקש שנשאר יחד לנצח כי היא אוהבת ונמשכת אלי ויודעת יותר מתמיד למה בחרה בי להינשא לה. גם אני ידעתי למה - היא הייתה חתיך, שנון, רהוט עם חוש הומור וגם מכפר שמריהו. אני גם, בניגוד אליה, לא הייתי מופתעת מהתגלית, רמזים היו פזורים לכל אורך הדרך. ואהבתי. לפני שנה וחצי נסגרה חברת ההייטק בה עבדה, והיא החליטה להתחיל לאפות לחם כדי שלעולם לא תצטרך לחזור לשבת מול מחשב. במפתיע, יצאו לחמים טעימים. גיל חובב, למשל, חשב שהם הכי טובים בארץ, וטיים אאוט בחר בנו למאפיה הכי טובה בתל אביב. לילדה שלנו נהייה, במקום אבא פאדיחה, אבא עם המאפיה הכי מדליקולית בעיר. לי נהייתה אישה שמעצבנת אותי בדיוק כמו שעצבנה כשהייתה גבר, ומקסימה ומושכת קצת יותר. לה קוראים עכשיו נינה, לי קראו תמיד דגנית, וביחד אנחנו דגנינה.

עדכונים:

פוסטים: 97

החל מיולי 2010

רגע לפני שמתפרסמת הכתבה על לחמנינה במוסף הארץ, ואני לא נושמת. מילא שאני לא נושמת, אבל יש מצב שגם האופה לא נושמת כראוי בעקבות כמות שיחות הטלפון שהיא מקבלת ממני בשעה האחרונה (מרגע ששזפה עיני את הכתבה המהממת אבל הכה חושפנית(!!!) שהגיעה אלי בדרכים חשאיות לפני שהעיתון יצא).

האופה דווקא מנסה להתרכז באפיית הלחמים הנפלאים שלה למחר, ואפילו בכמות מוגדלת, למקרה שקוראי המוסף יחליטו להצטרף ללקוחות הבית, אבל אני מתעקשת לדחוף לאפה את מריצת החרדות שלי. “תפסיקי מיד עם הספקולציות על קרובי המשפחה שימותו מדום לב ועל הילדה שלנו בת השתים עשרה וחצי שתכעס על ההורים שהבטיחו כתבות על לחמים, חלות בריוש, עוגות מרציפן-דובדבן, כריכי קממבר עם ריבת פלפל שחור, מאפי שמרים עם גבינת ריקוטה וחמוציות, קפה משובח, קהל אוהב ומפרגן, שותפות מוכשרות שיודעות לנהל בתי קפה בעיניים עצומות והן עצמן מגה בשלניות וקונדיטוריות – הכל רק לא על “הסיפור,” מלווה בתמונה של אבא, שאומנם עכשיו היא אבי (בית דגושה), לובשת שמלה שחורה, ואמא, שאומנם רואה עצמה ראויה להצטלם לתמונת מגזין מבוימת ומרוטשת מכל כיוון, אך עדיין היא בת חמישים וארבע וחצי (גם אבי, אגב כבר לא ילדה, למרות שכתוב בעיתון שהיא ילידת 1965 ולא 1958…),” היא אומרת לי, ואני לא נרגעת בכלל. יורה ובוכה, בוכה ויורה, זה מה שאני.

את חטאי הרבים אני מנסה למרק בימים אלו בתרומות לחמים לדיירי גינת לוינסקי, לא בטוח, אגב, שהעובדים הזרים ושאר מחוסרי הבית נהנים מלחם הכוסמין דל הגלוטן ויקר המציאות או מלחם ה”נלסון” העשיר בזרעי פשתן, חמניות, דלעת, שומשום ומה לא… יכול להיות שהם דווקא היו מעדיפים לנחם את בטנם המקרקרת מרעב בלחם לבן הכי פושטי של המכולת, אבל מה לעשות, אלו המוצרים של המאפייה שבה גם ללחם הלבן דוחפת האופה נבט חיטה וחמאה לשידרוג. אני מנסה להאמין שבכל זאת הועלתי לרעבים ושולחת את אוזני ההמן המהוללות שנשארו מהחג לרשות הפלסטינאית, שם אני מקווה שלא ישימו לב שמדובר באוזני המן איכותיות לחג פורים, החג שבו ברוך גולדשטיין הראה להם…

ולכם אני מאפשרת להישאר עד תשע בערב בבית הקפה ביום רגיל ועד חמש בערב בשישי, (הארכנו בשעה..), ומצפה שתגיעו מחר בהמוניכם ותגידו לי, “הכל בסדר דגנית, יש לך מאפיה ובית קפה נהדרים ואנחנו אפילו לא כועסים על זה שאת והשותפות ממציאות כל הזמן עוד ועוד פחמימות מפתות, גם כי הכנתן לנו סנדוויץ’ בריאות חדש בלחמניה קלה מהממת, וגם כי הכול כל כך טעים ומנחם, ואפילו בעלך שנהיה אשתך שנהייתה אופה נראית נהנית ומחייכת אלינו בזמן האחרון…”
בפסח אנחנו סגורות.
לילה טוב,
נשיקות וחיבוקים,
דגנית

לַחְמָנִינָה
רח’ קרמניצקי 14 ,תל אביב
טל : 03-7448088 .
אתר: www.lachmanina.co.il
דף פייסבוק: www.tiny.cc/lachmanina
דוא”ל: [email protected]

עוד מהבלוג של דגנית ונינה

תצוגה מקדימה

לחמנינה בת שנה ואני בת חמישים ושש

לחמנינה בת שנה, ואני ממש ברגע זה בת חמישים ושש. טוב, בעצם אני לא בת 56, אלא רק בת 55, אבל תשמעו, כמו שאומר להב הלוי, זו טכניקה מדהימה לתרגל ולהתכונן לגיל שלך כשאת כבר בעשור השישי (ש-י-ש-י!!!... או מיי גוד!!! זה לא קורה לי!!! או כמו שאמא...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

טיפולים זוגיים לא באמת מצליחים

טיפולים זוגיים לא באמת מצליחים "טיפולים זוגיים לא באמת מצליחים," אומר לי המטפל (פסיכואנליזה, ארבע פעמים בשבוע...) של בעלי שנהיה אשתי שנהייתה אופה, שיושב מולנו בצהרי יום, בכובע של מטפל זוגי שאני מאלצת אותו לעתים לחבוש....

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים," כך ציטטה וכתבה דנה האופה על לוח פרספקס לתוכו דחפה מזלג עץ ישן מאיקאה שנותרה בו רק שן אחת, זה ששימש בימי המאפיה הסודית כמחזיק לברז המים הקרים של קולר משומש שהיה במקור ברז בירה, ונחשב לכלי...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה