אילנה אפרתי – מעצבת עם אג'נדה

לרגל יום האישה ולציון 30 שנות יצירה למעצבת המוערכת אילנה אפרתי, קיבלנו ממנה תובנות מעניינות על אופנה, צרכנות, טרנדים וגם מה היא חושבת על משטרת האופנה…
בסוף בסוף – Superwoman הנהדר של אלישייה קיז

resized__MG_1563_1

המעצבת אילנה אפרתי חוגגת 30 שנה למותג המוערך הקרוי על שמה – הישג מרשים לכל מעצב ובתעשיית האופנה הקטנה והצפופה של ישראל בפרט. אם למישהו נידמה שהיא יושבת רגל על רגל בנחת ומתבשמת מההישג, הרי שטעות בידו. אפרתי שבמהותה היא אמנית המחפשת ללא הרף דרכים חדשות כדי לבטא את עצמה, עסוקה נון סטופ בפרויקטים יצירתיים ובנסיעות ברחבי העולם, אותם היא מתעדת בבלוג המקסים שלה: "מסעות בגארדרובה".

את זמנה היא מחלקת בין תל אביב לאומבריה/איטליה וכל חודשיים חוזרת לסטודיו שלה בתל אביב, למספר שבועות של עבודה על הקולקציה. כשהיא באיטליה, מלבד לעסוק בגידול ירקות בגן ביתה, היא עסוקה בפיתוח רעיונות חדשים כמו למשל מיצוי צבעים מצמחים ובלוטים שאספה ביער. את הפרויקט הזה הנציחה בתערוכת יחיד ובסדרה של צעיפים מרהיבים, עליהם מוטבעת קומפוזיציה של כתמי צבע מהצבעים הטבעיים שיצרה.

resized_P1190485

לרגל יום האישה ולכבוד 30 שנות יצירה ישבתי לשיחה עם אפרתי, שיש לה דעות נחרצות ותובנות מנומקות על אופנה, צרכנות וכל מה שקשור בהם.

המטאפורה שלה על עולם האופנה, מייצגת גם את תפישת עולמה: ניתן לדמות את עולם האופנה לכביש הנחלק לאוטוסטראדה, שבצידיה דרכים קטנות נוספות. אפשר לנסוע בדרך המלך על הכביש המהיר ואפשר גם לנסות דרכים חלופיות – צדדיות. אולי הן ארוכות יותר, אולי מפותלות יותר, אך הן מלאות חוויות. אני תמיד אבחר את הדרך שאולי היא הארוכה אך גם המסקרנת, כדי לחוות חוויות שונות ומקומיות. במילים אחרות, תנו מקום לאופנה אותנטית הצומחת מהאקלים המקומי, מהאור המסנוור ומהמרחב התל אביבי האורבני שייחודי רק לכאן.

על השתלטות התאגידים: כדי לבנות את האוטוסטראדות המהירות וגורדי השחקים, הורסים בתים ישנים ונוף טבעי ומשתלטים על השטח. כך בדיוק משתלטים התאגידים, הרשתות והקניונים עלינו כצרכנים, ודוחקים בנו לשינויי תמידי באופנה כמו בכל תחום אחר. המשמעות עבורנו היא הגברת הצריכה ועבורם מקסום הרווחים.

המחיר: בדרך נעלמות חנויות קטנות וותיקות ונבעטים החוצה בעלי מקצועות "ישנים" כמו תופרות מומחיות, חייטים, סנדלרים וכ"ו שכבר אין להם ביקוש. שנים עסקו היהודים בגלות בטקסטיל ובסחר בטקסטיל וכשעלו לארץ, הקימו את המפעלים הראשונים – אתא, לודז'יה ומאוחר יותר את מותג משכית. סבא של אימא שלי, הגיע לישראל מסמרקנד (בוכרה) בסוף המאה ה-19, הוא היה סוחר טקסטיל בדרך המשי. מאז הלך הרבה ידע לאיבוד, כי אין רצף ואין המשכיות.

יש דברים שמתאימים לשוק חופשי, אבל יש דברים שצריך להגן עליהם ולשמור על קיומם. גם אם החברה הולכת ונעשית דומה לכל חברה אחרת בעולם המערבי (אנחנו מתלבשים אותו הדבר, אוכלים אותו אוכל וכיו"ב), חובה עלינו במקביל לחזק את המקומי ולאפשר לו להתקיים. בהיבט הרחב, זה יוצר ספקטרום מגוון יותר ומשתלם לנו כחברה פלורליסטית.

מהי המשמעות של היותנו חברה צרכנית אובססיבית: כאשר אתם רוכשים בזול ברשתות הענק הבינלאומיות, תהיו לפחות מודעים לכך שבמקום כל שהוא בעולם, נוצלו משאבים מקומיים מטורפים בשבילכם. לפעמים נוצלו ילדים ככוח עבודה זול ולפעמים "סתם" השתמשו בחומרי גלם באיכות ירודה. במקומות רבים בעולם קיים סוג של קולוניאליזם, המעסיק עובדים בארצות מוצאם בתנאים של ניצול עבור הרשתות המערביות, אשר מצקצקות בלשון בצדקנות ואומרות שהן בסה"כ מספקות עבודה.

במה היא מאמינה כשמדובר בשופינג: בניגוד לקנייה ללא שובע שבאה לעיתים כדי לסתום "חור" בנשמה, אני מאמינה בקנייה רגועה ומושכלת. זהו עניין תרבותי, שמעודד פחות צריכה ויותר שק"ד במה שאנו רוכשים, שימוש במחזור ודחיית סיפוקים.

ובאופן מעשי: לא חייבים לקנות המון פריטים ולא צריך לזרוק בכל עונה בגדים טובים. אפשר לקנות מידי פעם פריט אחד איכותי, קלאסי וטוב שישרת אותך שנים רבות. בילדותי היו קונים לי נעליים ב"נעלי פיל" – אז זה היה המותג לנעלי ילדים. הורי היו פועלים והם לא קנו הרבה, אבל כאשר קנו, היה להם חשוב שזו תהיה קנייה טובה שתחזיק לאורך זמן.

על תפקידה כמעצבת: אני מתייחסת באחריות גמורה לתפקידי כמעצבת. אני יכולה לנווט אנשים ולהשפיע על מה שהם ילבשו וחושבת שכל מעצב צריך להתייחס באחריות להשפעה שלו. למשל, כאשר אישה הולכת לחפש בגד לאירוע. יש מי שילביש אותה בערימת פייאטים וישכנע אותה שהיא נראית נהדר וזהו הדבר הנכון עבורה. אני לא מעוניינת להלביש אישה בתחפושת או במשהו שהיא תרגיש בו לא בנוח. אני מעוניינת לקיים דיאלוג עם הלקוחה שלי וכך למצוא אצלי בקולקציה את מה שיתאים לה. כאשר עומדת מולי לקוחה שהיא במובנים רבים אישה הדומה לי, נקודת המוצא שלי היא לשרת אותה לא באמצעות פנטזיות, אלא באמצעות בגד שהיא תאהב ושתרגיש איתו נוח. בגד שישרת אותה ושהיא תמשיך ליהנות ממנו גם בעתיד.

resized__MG_1954_1

אני לא משטרת האופנה: ואני מתנגדת לכל הקונספט הזה, כאילו חייבת להיות חלוקה של נכון ולא נכון. אני משתדלת לחזק אנשים כשהם מתלבשים, לבחור בכך שירגישו נוח עם עצמם ועם הבגדים שהם לובשים, בלי קשר למה נכון או לא נכון, מה טרנדי ומה לא.

מה ההבדל בין טרנדיות ואופנה: טרנד זה אלמנט מסחרי שמניע כלכלות, אבל אופנה אמיתית זו תרבות, בדיוק כמו כל תחום תרבותי אחר. לאופנה יש היסטוריה, יש הקשרים ויש השפעה רחבה ומתמשכת. אני רואה את עצמי כחוליה במשהו שיש לו התפתחות טבעית, שנובעת מתוך איזה שהיא מסורת.

אני מרגישה כסוכנת תרבות. הצורך שלי הוא להרחיב לאנשים את הספקטרום, לא שאנשים יהפכו לעדרים בגלל שכולם קונים את אותו הדבר ובאותם מקומות. אני רוצה לתת קול אחר ובמקביל, לשמר את המשהו המקומי שלנו, להיות מראה למשהו ישראלי.

אקלים: אנחנו חיים באזור שונה לגמרי מהאזורים בהם מכתיבים את האופנה. הנושא של האקלים הוא אקוטי. אי אפשר למשל ללבוש כאן פרוות. עד כמה נתיוון? כמה אפשר לעבוד את איליי היוונים? למה אנחנו לא מסוגלים להתנתק ולהגיד שכאן יש 28 מעלות בחורף ואנחנו לובשים משהו אחר. למה צריך לאמץ את כל מה שמכתיבים לנו בחו"ל? אנו חברה מערבית שחיה במזרח התיכון וצריכה להתאים עצמה לאקלים המקומי ולאזן בין המערב והמזרח, שעדיין לא התגבש לכלל זהות ברורה.

מאמינה גדולה במושג המלתחה: לאופנה שתי פנים, היא יכולה לנצל אותך כי מדובר באינטרסים כלכליים, שלטון תאגידים וכ"ו והיא יכולה לשרת אותך. אני רוצה לשרת את הלקוחה שלי, במובן הזה שאתן מענה לצרכיה במלתחה כוללת שהיא נכונה למקום ולזמן. כך גם התחלתי לפני 30 שנה – במתן מענה לאישה העובדת, שצריכה מלתחה טובה ואמינה של בגדים, שישרתו אותה ואת שלל עיסוקיה.

האתיקה של הבגדים: אומרים שהבגדים שלי יקרים. אני רוצה לנפץ את מיתוס המחיר. השאלה היא לא למה הבגד יקר, אלא מהי המשמעות של מחיר זול? מי שמוכר בזול, מכסה על תנאי ניצול של עובדים וחומרי גלם זולים. אם אתה רוצה להיות מעסיק הגון יש לזה מחיר. אני רוצה לדעת אם מי שעשה את הבגד שאני לובשת, קיבל את הזכויות שמגיעות לו. אנחנו חיים בעולם המערבי, משלמים מיסים וביטוחים וזה עולה כסף. משכורת של ארטיזנית (תופרת אומנותית) בישראל היא 2000 יורו. ואני רוצה לייצר בישראל, זה חשוב לי. לא רוצה לצייר סקיצה ולשלוח אותה לייצור בסין. פה אני מעורבת בתהליך העבודה עם בעלי המקצוע, פה אני יכולה לאפשר מעורבות גם של הלקוחה ועשיית התאמות במיוחד עבורה ולהמשיך למעשה את תהליך העיצוב והיצירה.

למה אני נלחמת ולא שוקטת על השמרים: בהיבט התרבותי, ישראל ותל אביב זה המקום שחשוב לי להיות בו. פה אני מעצבת, פה אני חיה חלק משמעותי מהזמן ופה אני מכירה את האקלים ואת האור. לכן אני נאבקת לעבוד ולייצר בת"א בלי פשרות. בעיניי זה חלק מתרבות שיש לשמר. העובדה שאני עדיין עובדת ומייצרת פה אחרי 30 שנה, אני רואה בזה הישג תרבותי.

על הבלוג שלה "מסעות בגארדרובה": הבלוג משותף לי ולבתי אור רוזנבוים, חוקרת היסטורה בקיימבריג'. השנה אנחנו מציינות 5 שנים לפעילות הבלוג, שמקשר בין חוויות מסע במקומות שונים בעולם, עם דגש על אופנה, אומנות, היסטוריה ועיצוב. אנחנו מרבות בנסיעות ברחבי העולם וכל חודש מתפרסם פוסט על מקום חדש שבו היינו. בנוסף, יש שם עוד מאמרי תוכן הקושרים בין כל הנושאים הנ"ל, פלוס המלצות עדכניות על יעדים ותערוכות.

על נשים שאומרות שהן לא מבינות כלום באופנה: אתן לובשות בגדים כל יום, אז למה להישאר בבורות? תקראו, תלמדו את ההקשרים, תבינו לא רק בטרנדים. הרי אי אפשר לא להבין במשהו שאתה צורך כל יום.

מהי העצמה נשית: העצמה נשית – לפעמים זהו צמד מילים ריק מתוכן. בניגוד לקורבנות אופנה שמחלישה נשים, העצמה נשית באופנה זה אומר שיצאת בבוקר עם ז'קט קלאסי ששלפת מהארון – אפילו מלפני 20 שנה – יתכן שנתת לו איזה טוויסט עם פריט אחר נוסף. את נראית נהדר ומרגישה נהדר ואת לא תתני לאף אחד לקלקל לך עם חלוקה של נכון או לא נכון. זהו כוח, זה ביטחון וזאת העצמה נשית.

הסטודיו והחנות של אילנה אפרתי:

רח' דיזינגוף 266 ת"א טלפון: 03-5465905 

resized__MG_6579

מימין אילנה אפרתי וחברה לובשות את הבגדים שהיא מעצבת. ומשפט אחד בלבד על אוסף הפריטים של אילנה אפרתי: איכות קלאסית, מדויקת ועל זמנית בבדים סופר איכותיים, עם דגש על דיטיילים מוקפדים ושיק נצחי.

resized__MG_6249
*
resized__MG_1787_1*
resized__MG_1526_1
*
נ
*ביום האישה  – לכולכן –“Superwoman” של אלישייה קיז

מתוך הבלוג של אלישבע כספי

אלישבע כספי
קוראת ווג מתמידה בערך מגיל שמונה (עם שתיים וחצי מילים באנגלית, בלבד) אשר משתגעת על ירחוני אופנה ועיצוב מילדות, עוד מהימים בהם היה אבא חוזר מנסיעותיו בחו"ל עם ערימת מגזינים, ומביא לה את ריח העולם הגדול. למדה ועשתה תארים (LL.B במשפטים ו- MBA במנהל עסקים) אז היא גם עו"ד, אבל מעדיפה לעסוק במה שהיא אוהבת באמת, כתיבה ואופנה ביחד ולחוד.