מאותגרת אופנה- מפגש ראשון

פרוייקט מאותגרת אופנה יצא לדרך- פרטים בפרולוג

הצד של גלי-

את המפגש הראשון הצעתי ליעל לערוך בחנות בולט'ס ברחוב שינקין בת"א. זו חנות בגדי מעצבים בעלת אופי מיוחד. אני מכירה את החנות שנים רבות. לצערי, זו לא חנות הבית שלי כי המחירים בה לא זולים, אבל כשמתאפשר לי ובא לי להשקיע בפריט מיוחד ואיכותי, לרוב זו תהיה החנות שאפנה אליה. ידעתי שנוכל למצוא שם דברים מקסימים ליעל, שהאוירה האינטימית של החנות תהיה לטובתנו, ושגלוריה הבעלים תהיה סבלנית ותעזור לנו עם חוש הסטיילינג המעולה שלה.

את הבוקר פתחנו כמובן ב"אורנה ואלה", בית הקפה שהפך למקום המפגש הקבוע שלי עם חברות תל-אביביות לשעבר. כשעומדים לפני שופינג ארוך, רצוי לאכול לפני. רעב מפריע לשופינג כמו לכל דבר אחר בחיים. בבית הקפה המשכתי להכיר את יעל והתחזקה אצלי התחושה שעשינו בחירה נכונה.

הצד של יעל-

גלי ואני שוחחנו בטלפון, נפגשנו, ואז החלטנו להתחיל בחנות בגדי מעצבים בשנקין. היא ביקשה ממני מראש להביא נעליים. פאדיחה.

קודם כל- לא לגמרי זכרתי איזה נעליים יש לי, ולא בשל עודף אלא מפאת זכרון הולך ונעלם. ודבר שני- באמת אין לי הרבה זוגות נעליים. יש לי 2 זוגות כפכפים של איפנמה (אחד מהם בן שנתיים), נעלי סירה כחולות של סטיב מאדן, נעלי סירה שחורות שקניתי בעירית (לפני 3 שנים לפחות), סנדלים כתומים של ניין ווסט על עקב (שקניתי לדעתי לפני 7 שנים, משהו כזה) ומגפונים- גם הם מסטיב מאדן מלפני שנתיים בערך. זהו.

כדי לטשטש את הפאדיחה, החלטתי להגיע עם שקית של סטלה מקרטני. האמת שהיא שקית נוחה, ומכילה את "שלל" נעליי בקלות. זה באמת הרשים את גלי, אבל היא לא יודעת, שבעצם, מדובר בשקית שקיבלתי, כי ביקשתי. טרם רכשתי פריט של סטלה, כי יקר, וגם את זה אני רוצה בעיקר בגלל שם המשפחה שלה, וכי אני הרוסה על אבא שלה.

אנחנו נכנסות לחנות, ופוגשות את גלוריה, שממש עוד מעט תתגלה כסטייליסטית מוכשרת עם סבלנות, נדיבות ואדיבות שבאמת אינם שכיחים ברחוב שנקין.

גלי הניחה את התיקים בצד, ומיד התחילה לעבוד: בחרה פריטים, בררה אותם והחזירה, חלק שמרה, וכשאני הצעתי כמה היא חייכה בסלחנות ואמרה "עזבי, תני לי". כבר התחלה טובה- הבטחון שלי בכל הקשור לסטייל שלי על הקאנטים.

לפני שאני מתארת עוד קצת ממה שהיה שם, אני מיד אומרת: אל תאמינו לגלי. אני הייתי חיילת אמיצה שעמדה בגבורה בדרישות הקפדניות של המלבישה שלי. אמרתי חיילת והתכוונתי לזה. מהר מאוד הבנתי, שכל מה שעליי לעשות זה לשתוק, להנהן ולמדוד, ואז להתחיל לדגמן.

אבל מכריי יעידו, שלשתוק הרבה זמן זה לא משהו שיקרה. וכשהתחלתי לדבר, התחילו הדברים להתקדם קצת יותר לעבר בגדים שמצאו חן בעיניי, וגם התחלתי לשאול, מה שאוטומטית גם גורם לי ללמוד.

גלי-

נכנסנו לחנות ומיד לעבודה. הפריט הראשון ששלפתי היתה שמלה א-סימטרית בכחול דמוי ג'ינס. אני אישית אהבתי אותה מאוד. יעל פחות, היא ציינה שמעולם לא היתה מעלה על דעתה למדוד פריט א- סימטרי, אבל עדיין היתה נחמדה והסכימה למדוד. אני אוהבת את היחוד שגזרה א-סימטרית מקנה לבגד. השמלה היתה יפה, אך לא מושלמת ליעל. אם לכל אחת מאיתנו יש את האיבר בגוף שמפריע לה יותר מהכל, אצל יעל זו הבטן. אני חייבת להודות שהמצב הרבה פחות גרוע ממה שיעל חושבת, אבל עבודת סטיילינג טובה צריכה יותר מהכל להתחשב בתחושות של המתלבשת. יעל חשבה שהשמלה לא עושה עבודה טובה באזור הבטן. אני הבנתי שליעל יתאים יותר מראה צמוד ברגליים היפות שלה וחלק עליון שיטשטש את האזור הפחות מוצלח.

יעל-

פריט ראשון שלבשתי הייתה שמלה כחולה א-סימטרית. עם צווארון, משל הייתי קנטונה. גלי וגלוריה אהבו, אני- איך לומר- לא. גם זה לא מאוד תרם לבטחון הסטייל שלי, שהתחיל לפלס לעצמו את הדרך אל מתחת לקאנטים. אבל גלוריה שלפה את הצמיד הכי מדליק שראיתי בזמן האחרון, כעבור זמן יתברר, שהצמיד הוא רב שימושי- פעם הוא צמיד ופעם הוא שרשרת! גאוני. מיד שמתי בצד, כי ידעתי שאחרי הכל, הצמיד הזה נשאר איתי.

השמלה הכחולה של "גויה" עכשיו  389 במקום 550 ש"ח, שמלה שחורה LIO, תיק עור- עדה 659 ש"ח

גלי-

ויתרנו גם על שמלה שחורה באותו הסגנון, והחלטתי לעבור למכנסיים. לתלבושת הבאה בחרתי מכנסי חאקי. אחרי ניסיון כושל עם מספר חולצות (עדיין לא ויתרתי בעניין הא-סימטרי)  יעל מצאה חולצה עם פסים דקיקים באדום וכתפיות ספגטי. הרעיון של החולצה הוא המון בד באורך החולצה מה שמאפשר ללבוש אותה גם כשמלה קצרצרה למי שחפצה בכך, וגם להעלות את החלק התחתון שופע הסטרצ' לאזור היריכיים וליצור שפע בד באזור הבטן, מה שגורם באופן אוטומטי לטשטוש הבטן.

מכנסי הכותנה עשו פלאים לאזור הבטן. היא נעלמה כלא היתה. החולצה היתה נחמדה. יעל מאוד אהבה את החולצה, את המכנסיים לא. היא הרגישה בהם מאוד לא נח. לא עזרו השיכנועים שלי ושל גלוריה שמכנסי כותנה דינם להתרחב. יעל לא נכנעה. אני בכל אופן חושבת שמכנסי חאקי מאוד נחוצים בכל ארון. הם משתלבים עם כל צבע, מעדנים צבעים חזקים בחולצות, ושימושיים לכל ארוע.

יעל-

אחר כך היו מכנסי חאקי, שלא יכולתי לנשום בהם. נראו מעולה, כיסו את הבטן ואזור המותן שלאור הלידות האחרונות תפחו מדי לטעמי… אבל מה לעשות שלא מצאו חן בעיניי?

"אני לא מאמינה שהיא לא אוהבת את המכנסיים האלו" אמרה גלי כשאני הייתי בתא ההלבשה.

"את יודעת שאני עדיין יכולה לשמוע אותך בתא ההלבשה, נכון?" ידעתי אותה בעודי מסירה מעליי את חולצה א-סימטרית שנראתה לי משמינה יותר מכל דבר אחר.

רפרפתי בין הקולבים וראיתי פריט שהתגלה כטוניקה, עם פסים אדום לבן. מדדתי וכבר התחלתי להרגיש קצת יותר בבית. הטוניקה מקסימה ונפלאה, בול כמו שאני אוהבת. אבל מכנסיי החאקי האלה…. מה יהיה עליהם? הם לא נוחים, לא נעימים ולא מוצלחים בעיניי כלל.

מישהי (חוץ מיעל) רואה כאן בטן מיותרת? מכנסיים של גוסטה- 580 ש"ח, חולצה של אקסלה 390 ש"ח, תיק של דנה פולס 350 ש"ח. (משמאל מכנסי החאקי בשילוב עם חולצה באפור עכבר ותיק של עדה- נראה נפלא, יעל לא אהבה)

גלי-

ניסיון נוסף כלל מכנסים שחורים וצמודים באורך הברך עם חולצה שחורה. המראה כ"כ החמיא ליעל! גזרת המכנסיים החמיאה לרגליים היפות שלה, וטישטשה את הבטן, השילוב עם החולצה השחורה הא- סימטרית היה נהדר. גלוריה ואני מאוד אהבנו. יעל לא עובדת בעבודה משרדית, וזה מראה קיצי שהיא יכולה לאמץ בקלות, אבל לא, היא ממש לא הבינה ממה אנחנו מתפעלות, עד רגע זה לא ברור לי מה היא כ"כ לא אהבה, אבל בשלב זה כבר היה ברור לי שויכוח ושיכנוע לא יעבדו פה. עדיף לעבור הלאה. (את חולצת הקוקה-קולה שבתמונה היא דווקא מאוד אהבה, היא ללא ספק מאוד נעימה, אבל לי אישית יש בעיה עם הדפסים מסוג זה, הם ממאיסים עצמם מאוד מהר. יעל מתעקשת שאהבתי אותה, מבחינתי "חמודה" זו לא אהבה)

יעל-

והבגדים ממשיכים לזרום אל תא ההלבשה והחוצה ממנו.
עברתי ללוק השחור, שהיה "דודתי" והדהד לי את שנות ה- 90, עם מכנסי הברמודה שגלי הורתה לי ללבוש.

הדבר היחידי שמצא חן בעיניי היה הצמיד השחור, שלא האמנתי שיכול להתאים לי, אבל התאים לי מאוד. והבנות? – "אבל זה נורא יפה!" ו- "אני לא מאמינה שאת לא אוהבת את זה!" וגם- "זה שיא המודה- כולן הולכות ככה!".

איך זה יכול להיות?! מה, הן לא רואות שזה פשוט לא יפה עליי?!?!

הבטחון סטייל שלי התחיל להתקדם עוד קצת דרומה, אבל אז עצרתי אותו: רגע אחד. יופי הוא בעיניי המתבונן נכון? עם כל הכבוד ל"מודה" ולזה ש"כולן הולכות ככה", זה עדיין לא אומר שאני צריכה להיכנע לתכתיבים האלו. בטחון הסטייל מרים את ראשו, ומחליט לחזור כמה צעדים אחורה.

איך היא לא רואה כמה זה נפלא? מכנסים קצרים של מיזו, 359 ש"ח, חולצה של גויה, 229 ש"ח, תיק של עדה 490 ש"ח (החולצה עם הדפס קוקה קולה 129 ש"ח, יותר מידי בשביל "חמודה")

גלי-

לא מעט פריטים נוספים נמדדו, את רובם יעל פסלה, יעל בחרה כמה פריטים לעצמה, את חלקם היא מדדה וזו היתה הזדמנות מצויינת בשבילי להסביר לה איפה הבעיה בפריטים שהיא בוחרת, העובדה שהתמונות לא אושרו על-ידה להעלאה בפוסט, מוכיחה כנראה שצדקתי. לא הצלחנו להגיע להסכמה ושתינו התחלנו להראות סימנים של יאוש. אני הבנתי שעבודת הסטייליסט לא פשוטה כפי שניתן היה לחשוב, לרגע חשבתי שנצטרך לוותר על הפרוייקט. יעל הראתה סימנים של עיפות, תוך כדי בהיה בDVD של אדל שהתנגן ברקע לפחות 3 פעמים ברציפות.

ואז, או אז, שלפה גלוריה את המכנסיים המנצחים. אותה הגזרה של החאקי מהמערכה הראשונה, הפעם באפור כהה בגוון ווש. יעל מדדה והתאהבה. גלוריה צירפה להם חולצה מנוקדת באפור בהיר שיעל אהבה מיד כשנכנסו לחנות. אני לא אהבתי את גזרת החולצה ולא את הצבע. מצאתי חולצה דומה, הנקודות נשארו, האפור הפך כהה יותר, והגזרה- גזרת טוניקה שמשתלבת נפלא עם המכנסיים הצמודים, מטשטשת את הבטן ויוצרת מראה ארוך, קליל ונוח ובעיקר לא מתאמץ. שילבנו תיק נהדר של "דנה פולס", את הצמיד מהלוק הראשון ששינה פניו לשרשרת, ובא לציון גואל. תענוג. החיוך של יעל היה שווה את הדרך הארוכה שעברנו כדי להגיע עד הלום, נדמה לי שאפילו אדל נשמה לרווחה.

יעל-

עם כל בגד שנמדד, גלי עוצרת אותי ומתחילה: "יעל, תעמדי זקוף, תכניסי בטן… לא אל תעשי פרצופים!… לאן את מסתכלת??… תעזבי את אדל בשקט… תסתכלי אל האופק!" (מה אופק, מה?! קיר, עם קולבים!! אופק…)

היו רגעים שהרגשתי נינט, אבל הם עברו מהר מאוד. ואני בטוחה שאין אף צלם שככה פוקד על נינט להכניס את הבטן. מה לעשות שהיא קצת רופסת? לפעמים מכניסים וזה לא מספיק, גלי!

ואז, כשכבר באמת עברו שעתיים, וחולצת הקוקה קולה השחורה החמודה ישבה יפה, ותרנו אחרי מכנסיים, והחולצה הכתומה התנגשה בצורה יוצאת דופן עם הכתימות שלי, וגלי ויתרה כבר על ה"לוק לאירוע", גלוריה שלפה מכנסיים שדומים למכנסי חאקי אבל בצבע אחר- כזה wash כהה, וגלי פתאום איתרה איזו גופיה עם נקודות (אחרי שאמרה לי "לא" חד משמעי על חולצה אחרת עם נקודות שאני שאלתי לגביה, בטענה שנקודות היא לא אוהבת).

מדדתי את השניים- ופתאום, החיים נראו שופעי סטייל ושיק! הכל הסתדר: אני הצלחתי לנשום במכנסיים שהם פשוט יפים וקולים, החולצה (או שמא טוניקה? או אולי גופיה?) נראתה בול- כיסתה בדיוק את מה שצריך ברפרוף דרך- אגבי- שכזה.
כמובן שהצמיד האדום שהזכרתי קודם השתלב פה בצורה מושלמת- גם כצמיד וגם כשרשרת.
כולן היו מרוצות, וחייכו חיוכים של אושר ושמחה.

המראה המנצח– חולצת נקודות של איגור, 360 ש"ח, מכנסיים של גוסטה, 580 ש"ח, תיק של דנה פולס, 390 ש"ח אחרי הנחה. (משמאל- חולצת הנקודות שיעל אהבה עם מכנסי ברמודה רחבים ולא מחמיאים, מצא את ההבדלים)

אקססוריז שיעל אהבה, ובראש- צמיד/ שרשרת מעור אדום. 369 ש"ח (צמיד הפנינים 590 ש"ח)

שורה תחתונה-

יעל-

מכל הפריטים שמצאו חן בעיניי (כ- 5 במספר), לקחתי את האאוטפיט המנצח הביתה, על אף המחיר שהיה קצת גבוה מבחינתי, ולמרות שהצמיד נשאר עם גלוריה, כי זה כבר היה באמת יקר מדי הכל ביחד.

תשכחו מללכת לקנות אותו. גלוריה שומרת אותו לי. אני אתור את הארץ אחרי מי שיקנה לי אותו ואקח אותו כלאחר כבוד- ראו הוזהרתם.

כמה עולה: יקר

מבחר: גדול, כשזוכרים שגלוריה שומרת הרבה הפתעות משובחות במחסן.

מה למדתי:

1. טייץ זה לא מכנסיים (החיים על פי גלי).

2. מכנסיים שמגיעים קצת מעל הברך גורמים לרגליים שלי להיראות כמו שני גפרורים רעועים.

3. בגדול- אני מעדיפה יותר לבוש יומיומי וקז'ואל. מוקפד- אך יומיומי.

4. לפעמים צמיד או שרשרת (או במקרה שלנו- צמירשרת) יכולים לכבוש יותר מכל בגד.

5. לא קל כשמצלמים אותך כל הזמן. לא קל להיות נינט.

ולצורך השוואה- קבלו את תמונת ה"לפני", טיץ כחול וטוניקה פרחונית

לדף הפייסבוק של בולט'ס