הבלוג ששינה את חיי

אני לא אישה של דרמות וכותרות נוצצות, וגם החלומות שלי בד"כ כבולים במציאות. לכן, כשאני מתיישבת לכתוב את סיפור הבלוג שלי הוא מצליח להפתיע אפילו אותי

בחורה עם מחשב נייד

אני לא אישה של דרמות וכותרות נוצצות, וגם החלומות שלי בד"כ כבולים במציאות. לכן, כשאני מתיישבת לכתוב את סיפור הבלוג שלי הוא מצליח להפתיע אפילו אותי. תמיד שמעתי מסביבי שכדי להגיע רחוק צריך לחלום בגדול, החלומות שלי היו קטנים. המציאות ולא החלום הם שהובילו אותי למקום בו אני נמצאת היום.

תחילתו של הבלוג לפני כשנתיים וחצי. בקפה של בוקר עם חברה סיפרתי לה שחשבתי לפתוח בלוג על קניות. תמיד אהבתי שופינג, לעצמי ולילדים, ולא אחת נשאלתי היכן קניתי פריט כלשהו. הרעיון, כך אמרתי לה, הוא לפתוח בלוג שיספק מידע על מקומות שווים לערוך בהם קניות של אופנה במחירים נגישים. לפעמים כל מה שצריך הוא לדבר את המחשבות שלך. שעה אחרי הפגישה הזו כבר ישבתי מול המחשב ופתחתי את הבלוג הראשון שלי בתפוז. קניתי, צילמתי וכתבתי והעליתי עוד ועוד רעיונות, ולהפתעתי התחילו להגיע אלי תגובות מנשים שאיני מכירה, שפרגנו, הגיבו ונרשמו כמנויות לבלוג. כל מנויה חדשה הפתיעה ושימחה אותי ונתנה לי את המרץ להמשיך במקביל לעבודתי מהבית בתחום הגיוס וההשמה.

כמעט שנה אחרי, על ספסלי חוג הכדורסל של הבנים, "לייזה פאנלים" הנהדרת הציעה לי להעביר את הבלוג לסלונה. אני התלבטתי, היתה לי תחושה שסלונה מכוונת לנושאים גבוהים יותר משופינג וכי לא ימצא שם הקהל המתאים לבלוג. אחרי מסע שכנועים החלטתי לנסות, בעיקר כי קפץ לי השם "הקונה נחמה" ורציתי להשתמש בו (שזו אגב, פרפרזה על "הכינה נחמה" שביקרה אותנו באותה התקופה). פתחתי את הבלוג ומיד קיבלו אותי בחיבוק חם. העורכות קידמו ופרגנו והקוראות החלו נרשמות לעדכונים. המעבר לסלונה גרם לי לרצות להיות בלוגרית טובה יותר, להתאים עצמי לכותבות הנהדרות שגיליתי פה.

בפעמים הראשונות שהציגו אותי בסלונה כבלוגרית אופנה הסמקתי בפינה. אני? בלוגרית אופנה? הרי אני סתם אוהבת לקנות, להתלבש ולרוץ לספר. כשהזמינו אותי להרצות בכנס הבלוגרים הראשון של סלונה זה תפס אותי בהפתעה גמורה ושאלתי כמה בלוגרים  סירבו להצעה לפני שפנו אלי. אפילו אני לא ידעתי שאני כזו.

עם הזמן הבנתי שלא אוכל להמשיך להסתמך בבלוג רק על הקניות שלי ושיש צורך בתוכן נוסף. התחלתי לחלוק את משנתי בנושאים אופנתיים, קראתי ולמדתי לא מעט ואיתגרתי את עצמי בכתיבה והבעת דעה גם על קולקציות חדשות. הבלוג הלך והתפתח ואיתו החלו להגיע פניות ממעצבים ויח"צנים והזמנות לארועי אופנה.

היום, כמעט שנתיים אחרי המעבר לסלונה, אני יכולה לומר בפה מלא וגאה, אני בלוגרית אופנה מן המניין, מסקרת קולקציות, מגיעה לתצוגות ופרזנטציות, וכותבת על כל נושא אופנתי שמעניין אותי (אם כי ליבי עדיין נתון לאופנה נגישה, כזו שאני ושכמותי יכולות לרכוש). לאחרונה התאהבתי גם בכתיבה על קוסמטיקה, פתחתי סניף בשם "הקונה נחמה לדור הבא" שעוסק בצרכנות לילדים והקמתי עמוד פייסבוק בשם "הקונה נחמה" המונה כ-870 אוהדים (ובעיקר אוהדות).

בבלוג אופנה לעומת בלוג המבוסס על חוויות אישיות, יש צורך להיות עם יד על הדופק בכל הנוגע לטרנדים ומעצבים ישראלים ובינ"ל. זה אומר המון עבודת רקע, קריאה של מגזיני אופנה, צפייה בתצוגות ומעקב צמוד אחר שבועות אופנה, ובמקביל עבודה צמודה מול משרדי יח"צ ע"מ לקבל תמונות ומידע על ארועים חשובים בתחום, שיטוט בחנויות ומרכזי קניות והרבה זמן כתיבה ומיון תמונות. יחד עם זאת אני מאוד משתדלת שהבלוג יהיה עם כתב יד ברור שלי ויספק גם סיפורי רקע ונימה אישית.

העיסוק בבלוג ממלא לי שעות ארוכות והביא איתו שיתופי פעולה נהדרים, כולל עם סלונה. נכון להיום עזבתי את עבודתי הקודמת ואני מתרכזת כל כולי בכתיבה בבלוג "הקונה נחמה" ובבייבי בלוג "הקונה נחמה לדור הבא", במטרה להמשיך לפתח אותם, לצד כתיבת מדור קבוע בסלונה וכתבות מערכת בנושאי אופנה. אני אפילו מעזה לומר שאני רוצה להתפרנס בכבוד מהכתיבה וזה כבר לא נשמע לי כמו מילה גסה.

לכן, הכותרת שבחרתי "הבלוג ששינה את חיי", לא מוגזמת ולא מופרכת. במקרה שלי הבלוג באמת שינה את חיי המקצועיים ובכלל, והביא אותי לראשונה מזה 40 שנה לעשות בדיוק, בדיוק את מה שאני אוהבת.

***

תמונה מתוך הפקת אופנה של אתר סטייל ריבר עם בלוגריות אופנה, צילום-דודי חסון (אין שום סיכוי שהיתה לי תמונת פוטושופ ייצוגית שכזו לולא הבלוג)

גם אתם מוזמנים לפתוח בלוג בסלונה

הבלוג ששינה את חיי

את הפוסט הזה אני כותבת כי אני רוצה שתתחילו להאמין שהכל אפשרי! לא סתם אפשרי, אפילו בקלות כמעט בלתי נסבלת. עד היום לא השקעתי בשיווק אקטיבי כלל. אפילו אתר עדיין אין לי (אני יודעת, זו לא סיבה לגאווה). נתתי לסלונה ולבלוג שלי לעבוד בשבילי. אני הצעתי את מרכולתי בדרך מכובדת ואיכותית והמילים עשו את שלהן. רצו על פני הרשת והביאו עוד ועוד מתעניינות, עוד ועוד נשים שחפצה נפשן בשינוי. ומהיר.

בחורה עם מחשב נייד

freidy

לרגל יום האשה שחל אתמול, הוזמנתי יחדיו עם ארבע בלוגריות מובילות, להשתתף בפאנל סלונה בתאטרון חולון. מי שמכיר אותי יודע שאני לא מרבה ביציאה מהממלכה שלי ולכן כשהקטנה ראתה שאמא עושה "רולים" היא הבינה שיש בעיר חגיגה. היא לא נתנה לי לצאת מהבית והתעקשה ללכת איתי "לעבודה". בדקה ה90 שמתי לה חצאית בלט על הפיג'מה הורודה וצרפתי אותה אלי…  היה כיף גדול! ואני רוצה לנצל את הבמה להגיד כמה מילים על הבלוג ששינה את חיי.

אני הצטרפתי לסלונה בערך כשהיא נולדה. את האמת, אני אשה שטחית, והסיבה שבחרתי דווקא בה היא לא פחות ולא יותר: הצבע שלה. ורוד פוקסיה. היה לי ברור שקבוצת נשים שבחרו להרים פורטל בורוד פוקסיה, יודעות משהו על החיים. (עזבו את זה שאני אוהבת נשים, כך שמעצמה נשית תמיד עושה לי את זה, עזבו את העובדה שאני אוהבת להיכנס למקום חדש ולגדול יחד איתו, והכי עזבו, שרק מאוחר יותר יצא לי לגלות את הנפשות הפועלות מאחורי הקלעים של סלונה ולהתאהב בהן אחת אחת…)

כך נולד לו הבלוג "חזון ודעה קדומה" ומאז הוא לא מפסיק לגדול.

למה חשוב לי לכתוב את הפוסט הזה?

תבינו, כשאני סיימתי את מגמת אימון באוניברסיטת בר אילן, התבאסתי על זילות המקצוע וים המטפלים/מאמנים המסתובבים בשוק החופשי, חופשיים כל כך עד שאת פרנסתם הם נאלצים לעשות "מהצד" בעבודה משרדית של 8 שעות. כשפתחתי את הבלוג, אחת המטרות היתה להתמקד ולגלות מהי הנישה בה ארצה להתמחות. רק החלתי את דרכי, ודרך – כמו דרך, מאד דינאמית ופתלתלה. לעוקבים אחרי מאז ימי הראשונים נכונו לא מעט הפתעות וריגושים. מעולם אימון קר ועסקי, הפכתי אט אט למטפלת רוחנית המתמחה בנבכי תת המודע. הכל מתועד שם בבלוג, ומעניין יהיה פעם להציץ  ולראות את תמונת המסע כולו, שלא לדבר על  הטוויסט בעלילה… עולם הרוח נכנס בי, או שאני נכנסתי בו. מימדים חדשים נפתחו בפניי עם המוות של חיים אחי. טכנולוגיות וכלים שהמח האנושי לא יכול לאמוד – נגלו בפניי והפכו לכלים יומיומים בקליניקה שלי. הכל מתועד שם בבלוג. שלב אחרי שלב. הרי לפני הכל הוא חלון ראווה המייצג את ההתפתחות האישית שלי…

ועדיין, למה אני משתפת אתכן בכל הנ"ל?

כי אני רוצה לאפשר לכן הצצה אל השינוי שעשיתי בכלום זמן, וללמד אתכן שגם אתן יכולות!

אני רוצה שתאמינו שעם נחישות, תשוקה לכתיבה ומשהו שבוער בתוככן "להעביר הלאה" – כל אחת יכולה לחולל שינוי ולגעת בפסגה!

מהרגע בו החלטתי לעזוב את עסקי הנדל"ן ולהפסיק את הנסיעות השבועיות לחו"ל (לקראת הלידה) ועד היום, בו הקליניקה מלאה והתורים בה נקבעים חודשים מראש – עברו שלוש שנים בלבד!

אני זוכרת את הרגע בו סקרתי את הפלטפורמות בהן אני יכולה להסתייע להגשמת החלום הבא שלי, את הרגע בו זיהיתי את סלונה, סלון ורוד שהפך לבית שני שלי. מהר מאד זה קרה. גישת הטיפול התחדדה, מערכי הקורסים לבשו עור וגידים, קבוצה החלה לרדוף קבוצה, מחזור תלמידים אחד התחלף באחר, הכל נע והתקדם בקצב מסחרר. והנה אני בימים אלה מכשירה את "נבחרת המנהיגות" – בוגרות הקורסים שלי ששינו את חייהן מקצה לקצה ומבקשות בעצמן להעביר הלאה את הבשורה. "מרחב מודעות" מתפשט לכל הארץ, בוגרות ומנהיגות בעצמן הולכות להגשים את חלום חייהן ולפתוח קבוצות בעצמן, כל אחת בשילוב האיכויות הייחודיות לה. והכל תחת הבית של "מרחב מודעות" והסלון של סלונה.

אני משתפת אתכן בכל זה כי אני רוצה שתתחילו להאמין שהכל אפשרי! לא סתם אפשרי, אפילו בקלות כמעט בלתי נסבלת.

עד היום לא השקעתי בשיווק אקטיבי כלל. אפילו אתר עוד אין לי (אני יודעת, זו לא סיבה לגאווה). נתתי לסלונה ולבלוג שלי לעבוד בשבילי. אני הצעתי את מרכולתי בדרך מכובדת ואיכותית והמילים עשו את שלהן. רצו על פני הרשת והביאו עוד ועוד מתעניינות, עוד ועוד נשים שחפצה נפשן בשינוי. ומהיר.

כך נבנתה לה אט אט, או מהר מהר, קהילת "מרחב מודעות",  קהילה של אנשים שהבינו איך משחקים את "משחק החיים", איך יוצרים מציאות בקלות, ולמה כסף כן גדל על העצים…

זה הסיפור שלי. ואותו אני מבקשת להעביר הלאה…

לסיום אני רוצה לשתף בשניים מהטיפים בכתיבת בלוג שעובדים לי מצוין:

  • הראשון הוא התמדה!

מהרגע בו אתן מתייבות לקחת את עצמכן/העסק ברצינות ולפתוח בלוג – כבדו אותו. התחייבו על כמות פוסטים חודשית המתאימה לכן. לא בהכרח כל יום או כל שבוע, אך גם לא פעמיים בשנה. אם אתן מעוניינות לייצר קהילה שקוראת אתכן באופן קבוע ורואה בכן אוטוריטה בתחום המסוים שלכן, עליכן לספק לה תוכן קבוע.

  • והשני: תנו ערך נוסף בחינם!

אל תקצמו במידע. שתפו בכל. מידע אמיתי ואיכותי. לא כזה שצריך להירשם/להגיע/לרכוש את המוצר על מנת ליהנות ממנו, אלא כזה שיגרום להם לבוא לרכוש את המוצר כי הם כבר השתדרגו מעצם המגע והערך שקבלו מכן!

וזה הרגע להודות לאימי אירון – מנכל"ית סלונה, ורונית הבר – העורכת הראשית, על האמון, התמיכה והפרגון האינסופי לו אני זוכה. אני מודה לכן על שאתן קוראות אותי באופן קבוע, "מלייקות" (כן, אני מודה קבל עם וסלונה, אני אוהבת לייקים!!) וכמובן לתלמידות שלי, משפחת מרחב מודעות – לולא אתן – זה לא היה קורה…

אני כאן לכל שאלה!

אהבת אמת, פריידי

 

רוצות גם אתן ללמוד איך להפוך לבלוגריות?
לפרטים והרשמה לחצו Saloona School