הבלוג של קרן מירב | היר-הוֹרים

kmhema

הכל כבר נמצא, נשאר רק לגלות. מאמינה בזה בכל ליבי ועוסקת בזה בקליניקה שלי, אני חושפת גדולות של אנשים. נעים מאד, שמי קרן, אני מאמנת מוסמכת בשיטת סאטיה מבוגרים ובני נוער. ניפגש, קרן [email protected] 054-2039095

עדכונים:

פוסטים: 57

החל מיוני 2014

כשאנחנו שומרים על עצמנו, הפניות גדלה כי אין יותר עיסוק בשמירה על הגבול. הפעולה הפנימית הזאת של שמירה על הגבול גוזלת הרבה יותר כוחות ממה שאפשר לדמיין.

בשנים האחרונות למדתי שגבולות הם עניין.

רשימת הרגשות והתחושות המתעוררים באנשים לנוכח המילה ‘גבול’ מרשימה ביותר. אפשר למצוא בה רתיעה, חופש, תחושת ביטחון, שליטה, הבנה, סלידה ועוד. גבול הרשימה הזו לא נראה לעין.

כשאנשים מגיעים אלי עייפים או מתוסכלים ממערכת היחסים עם ההורה שלהם ואני אומרת להם שכדאי להתחיל בלהציב גבולות – אני רואה את תווי פניהם משתנים בעודי מדברת, גבות ומצח מתקרבים ועוד לפני שאני מסיימת את המשפט מתעוררים להם שדי הגבולות. הנשימה מתקצרת, הדופק מואץ..

“להציב גבול לאמא שלי?!”, “לזקן שלי אני אמור להציג גבול? בגילו? הוא זקן וזקוק לי..”

כפי שניתן להבין, הרעיון לבד, כמו שהוא, עובר כל גבול מבחינתם.

הרשו לי להציע זווית אחרת להתבוננות על גבולות, הרבה לפני שתחליטו היכן או מול מי להציב אותם.

הדוגמא הכי ברורה בנושא גבולות היא תפקידם בהגדרת טריטוריה, נכון? כולנו מכירים מפות. הגבולות נועדו לסמן למי שנמצא מחוץ לטריטוריה מסוימת עד איפה זה בסדר לעבור ומאיזו נקודה ה”בסדר” מצטמצם והופך למשהו מקובל פחות. זה נכון עבור מדינות, משקים חקלאיים, שכונות מגורים, בתים, חדרים בתוך הבית וכו’.

הטריטוריה הזו היא אתם. כל אחד ואחד מכם.

מבחינתי, גבול הוא הנקודה בה אני אומרת לעצמי: “סטופ. זה

 בסדר רק עד כאן, ומנקודה זו כל מעבר שלא דרך מעבר הגבול שהוגדר על ידי (שיחה, בקשה, רשות) פוגע בי, בטריטוריה שלי, במה שמותר איתי ובכלל”.

כשאני אומרת לאנשים “שמרו על הגבולות שלכם גם מול ההורים שלכם”,

 אוזני ההרגל שומעות: “תתחצפו לאמא שלכם”, “לכו על מרד הנעורים – אף פעם לא מאוחר, זה הזמן”, “תראו לו מה זה” “תעמידו אותו במקומו”.

מ מ ש   ל א.

אני אומרת – עצרו רגע, חשבו על הטריטוריה, על המקום שלכם בעצמכם ושרטטו אותם. מה חשוב לכם בתוככם? מה שומר עליכם? איפה נמצא השקט שלכם? באיזה מצב אתם במיטבכם? זה חשוב מאד, כי כשאנחנו לא במיטבנו, כעס וחשבונאות מנהלים את מערכות היחסים שלנו. עם הקרובים לנו ועל אחת כמה וכמה עם ההורים אנחנו עלולים לא לכבד, ללכת באמת על מרד הנעורים, לנהל חשבון ישן וגם לרצות לפדות את ההפרש.

כשברור לכם היכן משתרע האזור הבטוח שלכם תשאלו את עצמכם מה מוציא אתכם משם? מה עובר מבחוץ אליכם פנימה ומטריד את השקט או מפר את האיזון שאתם אוהבים להיות בו?

זו שאלה אמיצה, אין ספק, אבל היא גם חשובה, אולי הכי חשובה.

האם ביקור יומיומי אצל ההורים עובר את הגבול שלכם? האם לענות לכל טלפון שומר אתכם בטריטוריה שלכם? אין טוב ורע, נכון או לא נכון, יש אותנו במקום שנעים לנו. כעס או אי נוחות או תחושה ששולטים ומנסים לעבור גבול שלנו, גורמים לנו להתנהג אחרת אפילו אם אנחנו מתכננים שיחה או תגובה לקראת סיטואציה שעוברת דרך הגבול שלנו.

כשאנחנו שומרים על עצמנו, הפניות גדלה כי אין יותר עיסוק בשמירה על הגבול. הפעולה הפנימית הזאת של שמירה על הגבול גוזלת הרבה יותר כוחות ממה שאפשר לדמיין. כשלאדם מולנו לא ידוע מהו הגבול שלנו, אנחנו חווים את חציית הגבול על ידו, את התיקונים הנדרשים כתלות בעוצמת חציית הגבול ואת הידיעה שאולי הגבול הזה כבר לא יחזור להיות מה שהיה. הגבול הזה עד לפני כמה שניות היה חלק מאיתנו. זה לא לוקח אפילו שבריר של שנייה ואילו הכוחות הנדרשים לשם כך מתישים.

מקווה שעכשיו קצת יותר ברור שגבול בכלל לא מציבים בחוץ.

אין צורך להיות בהתקפה או מגננה.

גבול פנימי לא מגישים כמסמך הבנות לקראת משא ומתן. גבול פנימי שלנו הוא תוצאה שלנו כחלק מהחלטה לשמור על עצמנו.

הגבול שלנו הוא בדיוק הנקודה בה אנחנו הופכים להיות יותר טובים ומועילים לאחרים.

לדוגמא: אתם רגילים לבקר את ההורים מדי יום, אבל מרגישים שהחיים שלכם הופכים להיות סלון עם ריח של זיקנה. אין לכם זמן לעצמכם, לילדים, לחיים מעבר למחויבויות. התחושה הזאת היא הגבול שלכם. נעים להכיר, זהו הגבול הפנימי שלכם.

אתם רוצים לשתף את ההורים? שתפו בצורה הפשוטה והנקייה ביותר – “השבוע אוכל להגיע רק בימים שני ושישי”. בלי הסברים, בלי עטיפות מזויפות. לנסות לעטוף את זה עלול לגרום לכם להתרחק מהגבול ולעבור גבול אחר שלכם. להסתבך עם עצמכם אני כבר ממש לא ממליצה.

אני יכולה לראות את הראשים של חלקכם מתנועעים באופן שאומר: “בטח, בטח, על מה היא מדברת?”

על נקיפות המצפון ותחושות החובה והמוסר שמתלווים לאותה תנועת ראש נדבר בפעם אחרת, זה כבר קשור לדפוסים אחרים, בארץ שמעבר לגבול.

בואו נתחיל בלשמור על עצמנו.

שרטטו גבול.

עוד מהבלוג של קרן מירב | היר-הוֹרים

על ארבעה אחים דיברה התורה: המשקיען, המתחמק, הלא יודע מה לעשות וזה שגר בעיר רחוקה

כשמגיע היום הזה בו צריך לטפל בהורים צפים ועולים לפני השטח קונפליקטים מכל הסוגים שקשורים בתלות החדשה בה מצויים ההורים והצרכים החדשים. חלק מהקונפליקטים חדשים ונוצרים בגלל המצב החדש וחלקם חוזרים מהעבר בלבוש אחר. אחד...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

במצולות - כשקצינים דופקים על הדלת בביתה של ילדה בת 11

חברה שאלה אותי היום אם אני מרגישה את הכבדות באווירה. "ברור" עניתי לה. אצלי יום אחרי פסח ה"אווירה" נכנסת לתוקף. באווירה הזו משהו מכביד על טבעיות וקלות הנשימה, על היכולת של הצחוק להגיע ממקומות נקיים ושמחים. המשהו הזה שנוצר...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

על משפחתיות ומלאכית סרילנקית

בסופו של שבוע כזה, מתפרץ לחייך במלוא כוחו (ואי כוחו) קשיש ששותק כל היום ואז פתאום ברבע לחצות הוא נהיה אקסמן וכל הכוחות כולם חוזרים אליו, והוא כועס שלא נתנו לו לאכול כל היום ולא רוצה לישון ורוצה רק את אמא שלו. ואז לשנייה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה