הבלוג של קרן מירב | היר-הוֹרים

kmhema

הכל כבר נמצא, נשאר רק לגלות. מאמינה בזה בכל ליבי ועוסקת בזה בקליניקה שלי, אני חושפת גדולות של אנשים. נעים מאד, שמי קרן, אני מאמנת מוסמכת בשיטת סאטיה מבוגרים ובני נוער. ניפגש, קרן [email protected] 054-2039095

עדכונים:

פוסטים: 57

החל מיוני 2014

בסופו של שבוע כזה, מתפרץ לחייך במלוא כוחו (ואי כוחו) קשיש ששותק כל היום ואז פתאום ברבע לחצות הוא נהיה אקסמן וכל הכוחות כולם חוזרים אליו, והוא כועס שלא נתנו לו לאכול כל היום ולא רוצה לישון ורוצה רק את אמא שלו. ואז לשנייה חולפת מחשבה שנדחפת, מציקה ושואלת – אתה רציני?! מאיפה זה בא עכשיו ולאן זה הולך בבוקר?

היא כעסה עליו שהוא לא מוכן ללכת. שהוא שוכח איך הולכים.

אתם יודעים, הפעולה הזאת שבדרך כלל לומדים בסביבות גיל שנה. איך אפשר לשכוח ללכת, רבאק?

ואני שאלתי – זה מה שמטריד אותך? שהוא לא זוכר ללכת? זה קורה לטובים ביותר. שאלי את ד”ר אלצהיימר.

מה עם זה שהוא קורא כל הלילה לאמא שלו? ל א מ א   ש ל ו ! (הוא בן 87, כן?)

מרוב שזה מגוחך ולא בר עיכול, רצינו בסוף אותו פסח בו התארחנו כולנו יחד ונחשפנו לחיים לצידו של סבא שלי – להוציא חולצת מסלול שכתוב עליה: מאמא!

כן, חולצת סוף מסלול, כי בסופו של שבוע כזה, מתפרץ לחייך במלוא כוחו (ואי כוחו) קשיש ששותק כל היום ואז פתאום ברבע לחצות הוא נהיה אקסמן וכל הכוחות כולם חוזרים אליו, והוא כועס שלא נתנו לו לאכול כל היום ולא רוצה לישון ורוצה רק את אמא שלו. ואז לשנייה חולפת מחשבה שנדחפת, מציקה ושואלת – אתה רציני?! מאיפה זה בא עכשיו ולאן זה הולך בבוקר? ועם מי אפשר לדבר, כי אולי אפשר לגרום למשהו הזה לבוא יותר כדי שנהנה ממך קצת יותר?  אבל בדיוק אז בסוף המחשבה המשהו הזה נעלם.

ובמקום המשהו הזה חוזר מצב בלתי נתפס בו סבא שלי- עם הצריף המעניין שלו וריח הבדים, ועם הסנדלים והתיקים שהכין בעצמו ושלא נגמרו ל ע ו ל ם (ועוד קצת אחרי לעולם לא) – לא יודע מי הוא בכלל.

“הוא” כבר לא צוחק בקול רם ולא זועף וכבר אין לו ריח של מקלחת, שמריחים עד קצה הבית, והוא כבר לא שם לב שכולם יחפים, ולא כועס שלא באתי להגיד שלום אפילו שאני גרה ממש ממש קרוב (איך אפשר להסביר שבגיל מסויים ריחות וצבעים של בחוץ הרבה יותר קסומים מעוד ארוחת צהריים אצל סבא וסבתא?). הוא רק יושב לו, מתבונן בנו בעיניים ריקות ומגיב רק לתינוקות.

במצב הבלתי נתפס הזה, שוב מודים לאל ולמינהל האוכלוסין וההגירה על המלאכית הסרילנקית. נדמה שרק היא יודעת להכיל אותו. הוא לא גידל אותה ולא כעס עליה ולא היה אבא שלה אף פעם, על אף שרק כך היא קוראת לו. היא לא מכירה אותו מפעם ולא מתמלאת עצב או חרטה או שאלות קיומיות על איך זה קרה דווקא לה.

תמורת הסכום הנכון, המלאכית הסכימה לא להשאיר אותנו “איתו” לאיזה לילה חס וחלילה. בסרט הרע הזה היינו. לא היה כדור שינה שהצליח להרדים אותו, ונדמה היה שהוא מרדים את כדורי השינה וממשיך למקום אחר בלעדיהם.
ככה הרגשנו.

כזה חזק סבא שלי היה, המוח הפסיק חלק מהפונקציות ההכרחיות, ונדמה שכפיצוי, כל האנרגיה הופנתה לאפיקים חדשים והפכה לפיזית, כזו שהופכת את השרירים לכבדים יותר ואת אמצע הלילה לאמצע היום.

עכשיו, אחרי חודש שאתה כבר לא כאן ואפילו כסא הגלגלים מתחיל להיות חסר, מתחילים להתגעגע גם לנוכחותך הנעדרת בשנים האחרונות.
מתחילים להסתכל אחורה ולהריץ את השנים שקדמו לאלצהיימר. מתחילים להבין, שגם ברגעי הקשיחות הגדולים, הייתה לך דרך וכוונה וההתעקשות הגדולה שנבוא לבקר ונהיה כולנו יחד כל הזמן, יצרה משפחה מלוכדת ויפהפייה.

בסעודה לזכרך זה בלט במיוחד. כולם הגיעו בטבעיות, עזרו, תמכו והבינו, שמעבר לזה שאנחנו משפחה ולמרות ועל אף הקלישאה שלפעמים לא בוחרים, טוב לנו ביחד וטבעי לנו ביחד כי זה מה שלימדת.

אז מבקשת סליחה מאוחרת על זה שהייתי מתבגרת טיפוסית, ומתנצלת על כך שדילגתי בקלילות מעל ארוחות משותפות, אבל שתדע שזה אף פעם לא עבר חלק בגרון. תמיד שמעתי את קולך בתוך ראשי. זה הלך איתי והפך לתוואי של הסלעים שמרכיבים את אישיותי ולא ניתנים לשינוי – משפחה וביחד זה לא סתם. זה לא פשוט ואולי אפילו עבודה קשה, אבל זה בטח לא סתם.
זה הכי מעולה שיש.

תודה פפי!

עוד מהבלוג של קרן מירב | היר-הוֹרים

על ארבעה אחים דיברה התורה: המשקיען, המתחמק, הלא יודע מה לעשות וזה שגר בעיר רחוקה

כשמגיע היום הזה בו צריך לטפל בהורים צפים ועולים לפני השטח קונפליקטים מכל הסוגים שקשורים בתלות החדשה בה מצויים ההורים והצרכים החדשים. חלק מהקונפליקטים חדשים ונוצרים בגלל המצב החדש וחלקם חוזרים מהעבר בלבוש אחר. אחד...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

במצולות - כשקצינים דופקים על הדלת בביתה של ילדה בת 11

חברה שאלה אותי היום אם אני מרגישה את הכבדות באווירה. "ברור" עניתי לה. אצלי יום אחרי פסח ה"אווירה" נכנסת לתוקף. באווירה הזו משהו מכביד על טבעיות וקלות הנשימה, על היכולת של הצחוק להגיע ממקומות נקיים ושמחים. המשהו הזה שנוצר...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

אני-רוצה-הביתה

לבלוג ולי יש הכבוד לארח היום חברה מיוחדת. מעבר ולצד כל עיסוקיה וכישרונותיה חן גם בת משפחה מטפלת. בפוסט הזה היא בעיקר בת של אמא שרוצה הביתה. *** אני רוצה הביתה, היא אומרת לי. אמא שלי. היא יושבת על הספה היפה שלה, בצבע ורוד...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה