הבלוג של קרן מירב | היר-הוֹרים

kmhema

הכל כבר נמצא, נשאר רק לגלות. מאמינה בזה בכל ליבי ועוסקת בזה בקליניקה שלי, אני חושפת גדולות של אנשים. נעים מאד, שמי קרן, אני מאמנת מוסמכת בשיטת סאטיה מבוגרים ובני נוער. ניפגש, קרן [email protected] 054-2039095

עדכונים:

פוסטים: 57

החל מיוני 2014

חברה שאלה אותי היום אם אני מרגישה את הכבדות באווירה. “ברור” עניתי לה. אצלי יום אחרי פסח ה”אווירה” נכנסת לתוקף.

באווירה הזו משהו מכביד על טבעיות וקלות הנשימה, על היכולת של הצחוק להגיע ממקומות נקיים ושמחים. המשהו הזה שנוצר ברצף של שואה וגבורה זיכרון ותקומה.

את הקטע הבא כתבתי לפני מספר שנים:

“במצולות שלנו, מעמקי המעמקים שלנו, נאגרים להם במהלך החיים “חפצים” רבים לאין שיעור: מילים, זיכרונות, רגעי חרטה, שמחה שאין שני לה.

במצולות כמו במצולות לא יורדים לבקר סתם.

צריך ציוד צלילה מתאים ותערובת חמצן מיוחדת, שכן כל ירידה או לחילופין עליה מהמצולות שלנו, עלולה לגרום לנו לנזק בלתי הפיך.

פעמיים, אולי שלוש בחיים, אנחנו מתעוררים לפתע במצולות.

ללא אזהרה, סימן, אות, הכנה מוקדמת וגרוע מכך – ללא הכשרה מוקדמת לשהייה במצולות.

אנו נאלצים להבין לבד מה קורה בעומק כשהשמש לא חודרת ואין צבעים או יצורים מוכרים.

עם היצורים מתקרבים אלינו מכל עבר הזיכרונות, התובנות, הפחדים ואנו מוצאים עצמנו נבוכים מול העוצמה ואי הידיעה.

אל תימנעו מהמצולות של עצמכם, זהו מקום בו אין דריסת רגל לאיש זולתכם, לא משנה כמה אתם נדיבים ורוצים, זוהי הארץ שלכם.

זה זמן מקולל ומבורך בו זמנית.

המצב שנכפה פותח פצעים ומגלה פחדים חדשים, אך באותה נשימה גם מאפשר להירפא ולצאת לחוף מבטחים”.

את המצולות אני מכירה מגיל 11. על הדלת של הבית שלנו דפקו קציני צה”ל וסיפרו שאבי נפצע קשה. מצבו לא ידוע. זוכרת שדיווחו על זה ברדיו בחדשות.

לא ידענו מה מצבו של אבי וההתעקשות של הקצינים לחכות לאמא שלי ולאסוף את סבתא שלי לבית החולים הפכה למעין הסכמה שקטה שקרה הגרוע מכל. בבית החולים אמא שלי גילתה שאבא שלי חי במצב קשה והוא בניתוח ראש שאת תוצאותיו נדע רק בעוד כמה ימים.

בשעות הספורות האלה ביקרתי לראשונה במצולות שלי. חלקים ממני השתנו לנצח בעקבות הביקור הזה.

אבא שלי נכה צה”ל והחיים שלפני הפציעה נעלמו לנצח לפני 26 שנים, לפעמים מצליחה לאתר רק רסיסי זיכרונות מטיולים משותפים ורגעים קסומים.

לעומת זאת הקצינים שנראו לי כמו הרי אדם בסלון הבית שלנו מופיעים בקלות כמו זיכרון טרי בכל פעם שנגמר פסח. הפציעה של אבי התרחשה 3 ימים לפני ליל הסדר ואת כל התחלת השיקום עברנו בטקסי יום השואה ויום הזיכרון בבית הבראה 3.

אז התקופה הזו לוקחת אותי לביקורים במצולות שלי. זו האווירה שמלווה אותי רגע אחרי שמסתיים פסח אל תוך שבועיים של שואה וגבורה, זיכרון ותקומה.

עוד מהבלוג של קרן מירב | היר-הוֹרים

על ארבעה אחים דיברה התורה: המשקיען, המתחמק, הלא יודע מה לעשות וזה שגר בעיר רחוקה

כשמגיע היום הזה בו צריך לטפל בהורים צפים ועולים לפני השטח קונפליקטים מכל הסוגים שקשורים בתלות החדשה בה מצויים ההורים והצרכים החדשים. חלק מהקונפליקטים חדשים ונוצרים בגלל המצב החדש וחלקם חוזרים מהעבר בלבוש אחר. אחד...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

על משפחתיות ומלאכית סרילנקית

בסופו של שבוע כזה, מתפרץ לחייך במלוא כוחו (ואי כוחו) קשיש ששותק כל היום ואז פתאום ברבע לחצות הוא נהיה אקסמן וכל הכוחות כולם חוזרים אליו, והוא כועס שלא נתנו לו לאכול כל היום ולא רוצה לישון ורוצה רק את אמא שלו. ואז לשנייה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אני-רוצה-הביתה

לבלוג ולי יש הכבוד לארח היום חברה מיוחדת. מעבר ולצד כל עיסוקיה וכישרונותיה חן גם בת משפחה מטפלת. בפוסט הזה היא בעיקר בת של אמא שרוצה הביתה. *** אני רוצה הביתה, היא אומרת לי. אמא שלי. היא יושבת על הספה היפה שלה, בצבע ורוד...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה