הבלוג של קרן מירב | היר-הוֹרים

kmhema

הכל כבר נמצא, נשאר רק לגלות. מאמינה בזה בכל ליבי ועוסקת בזה בקליניקה שלי, אני חושפת גדולות של אנשים. נעים מאד, שמי קרן, אני מאמנת מוסמכת בשיטת סאטיה מבוגרים ובני נוער. ניפגש, קרן [email protected] 054-2039095

עדכונים:

פוסטים: 57

החל מיוני 2014

בעת כתיבת השורות האחרונות של סיכום העבודה הזו מתקיים מרוץ אשר במהלכו חולפים אלפי רצים מתחת לחלונות החדר בו נכתבת העבודה, בעיר גדולה במדינת ישראל. לא ניתן להתעלם מהיופי העולה ומהקלות והשקט בהם רצים יהודים ישראלים במדינה שלהם.

 

“משא המסע של בני הדור השלישי לשואה: רלוונטיות, זיכרון והנצחה” הוא שם סמינריון שכתבתי עם חברה במסגרת אחת הקורסים הכי חשובים שלקחתי בחיי – ‘הפסיכולוגיה של השואה’. בסמינריון ביקשנו לענות בצניעות רבה על שתי שאלות:

  1. רלוונטיות השואה עבור צעירים בני הדור השלישי בישראל
  2. האופן בו נחוות הנצחת השואה בקרב צעירים בני הדור השלישי

כך כתבנו במבוא:

“נקודת הזמן הנוכחית מאפשרת את בחינת רצף ההשפעות הפסיכולוגיות והחברתיות על דור זה ומאפשרת להרחיב את נקודת המבט לטובת הבניית השפעות השואה. הדור השלישי מצוי כיום בתפר בין מה שעתיד להפוך תוך זמן קצר לעבר בלתי נראה מפאת גיל מוסרי העדויות, אל עבר עתיד לא נראה.  בתפר הזה חלק מבני הדור השלישי ממלאים תפקיד כפול, הם עדי שמיעה של הדור הראשון ועדי ראייה במקומות בהם קרתה השואה. בשלב הבא, הדור השלישי יעצב את אופי התפר הזה בדמותו אם במודע ואם לא במודע. הדורות הבאים יגיעו לעולם שבו המילה ‘שואה’ היא מושג. יש צורך אמיתי להחליט לגבי תכולת מושג זה ולדור השלישי תפקיד מכריע בכך.

חלק ניכר מבני הדור השלישי עברו את שלב גיבוש הזהות. הינם בוגרי מערכת החינוך בארץ על שלל גווניה ותכניה. יש וניתן לבחון את ולבדוק מהם תוצרי אותו חינוך ואולי לגבש מתווה חדש או אחר.

רבים מבני הדור הינם בוגרי צבא, אשר השתתפו בפועל במלחמות כחיילים בשירות סדיר בצה”ל ואשר חוו כילדים מצבי מלחמה מאיימים. חלקם סטודנטים הבונים את עתידם וחלקם כבר מצויים בעמדות מפתח משפיעות. מבחינה ערכית מוסרית וקיומית, הדור השלישי עוסק בשאלות לא פשוטות – האם ישנו לקח מהשואה, האם הוא רלוונטי לחיים כיום? האם קיימת הבנה שדברים עלולים לחזור על עצמם? ומה ש לעשות כדי להבטיח שהשואה לא תחזור על עצמה?

לכן מדובר בהזדמנות שלא תחזור. יש לחקור ולבחון נושאים רבים המצויים בקשר הדדי ואשר ישמשו חוליה מקשרת לטובת הדורות הבאים ומחקרים עתידיים, מבחינת השפעות טראומת השואה (אם בכלל) על הדורות הבאים, הזהות הלאומית, היהודית, הישראלית, זיכרון, הנצחה והנחלתם”.

הילדים שלי הם דור רביעי לשואה במשפחה בה מעולם לא דובר הנושא.

אני לומדת דרך בני בן ה-4.5 איך מערכת החינוך בוחרת להנציח את השואה.

אתמול הוא סיפר לי שהם למדו על יאנוש קורצ’ק וזה חימם את ליבי עד שהגיע המשפט הבא הוא סיפר לי שהיה מלך רשע שקוראים לו היטלר שהוא בנה מכונות שהרגו מיליון ילדים.

בן 4.5, זוכרים?

לתחושתי שאלת רלוונטיות ההנצחה והזיכרון עדיין פתוחות לגמרי.

***

דבר נוסף שארצה לשתף בהקשר הזה הוא את היום בו סיימתי לכתוב את העבודה. זו הייתה תקופה מאד רגישה עבורי. החשיפה המתמשכת לנושא השואה הייתה מרתקת ולא פשוטה בעליל, ההתעמקות והחקירה הותירו שאלות רבות פעורות (לא סתם פתוחות) בנפש שלי.

זה היה יום שישי, שעת בוקר, אביב בחוץ, ישבתי עמוסה וטעונה מול מסך המחשב שמוקם מתחת לחלון החדר ופתאום שמעתי קולות של אנשים ושל מה שנדמה לי כצעידה. לרגע חשבתי שהמחשבות שלי מתעתעות בי, שאני מערבת מציאות עם דמיון. כשהתרוממתי ראיתי עשרות אנשים חולפים מתחת לבית שלי כחלק ממרוץ ספורטיבי שמתרחש בעיר מדי שנה ואין לי דרך טובה להעביר את אשר חשתי באותם רגעים, מעין תחושת ניצחון טהורה לצד השאלות הגדולות.

לפיכך את העבודה בחרתי לחתום במילים בנימה אישית:

“בעת כתיבת השורות האחרונות של סיכום העבודה הזו מתקיים מרוץ אשר במהלכו חולפים אלפי רצים מתחת לחלונות החדר בו נכתבת העבודה, בעיר גדולה במדינת ישראל. לא ניתן להתעלם מהיופי העולה ומהקלות והשקט בהם רצים יהודים ישראלים במדינה שלהם. על אף כל הנאמר לעיל, קשה להכריע, האם צריך להזכיר לפעמים שמדובר שמשהו שאינו מובן מאליו, או אולי נכון להשאיר את הדאגה במקום אחר ולתת לשקט ולמובן מאליו שחיים במדינת ישראל יכולים להיות יומיומיים ומהנים וחסרי דאגות לנצח.

כפי שציין בר-און (1991) קיים מתח תמידי בין שני ציוויים. בציווי הראשון המתח קיים בין זיכרון החיים לפני השואה לזיכרון המוות, האימה והאובדנים הלא מובנים. בציווי השני, קיימת התנועה קדימה אל עבר העתיד אשר מחייבת את אפשרות השכחה. כמסקנה כותב בר-און: צריך לזכור את שניהם ולהעביר לדורות הבאים”.

אני עוד לא יודעת להגיד מה נכון יהיה לעשות או להחליט, אבל חשוב לא פחות להיות עם השאלה הזו של התוויית ההנצחה והזיכרון במדינת ישראל, רוצה להאמין שזה מעסיק כל אחד מאיתנו ברמה מסוימת.

***

בר-און, ד. וסלע, א. (1991). מעגל הקסמים בין התייחסות למציאות והתייחסות לשואה בקרב צעירים ישראלים. פסיכולוגיה, 2, 126-138.

 

עוד מהבלוג של קרן מירב | היר-הוֹרים

על ארבעה אחים דיברה התורה: המשקיען, המתחמק, הלא יודע מה לעשות וזה שגר בעיר רחוקה

כשמגיע היום הזה בו צריך לטפל בהורים צפים ועולים לפני השטח קונפליקטים מכל הסוגים שקשורים בתלות החדשה בה מצויים ההורים והצרכים החדשים. חלק מהקונפליקטים חדשים ונוצרים בגלל המצב החדש וחלקם חוזרים מהעבר בלבוש אחר. אחד...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

במצולות - כשקצינים דופקים על הדלת בביתה של ילדה בת 11

חברה שאלה אותי היום אם אני מרגישה את הכבדות באווירה. "ברור" עניתי לה. אצלי יום אחרי פסח ה"אווירה" נכנסת לתוקף. באווירה הזו משהו מכביד על טבעיות וקלות הנשימה, על היכולת של הצחוק להגיע ממקומות נקיים ושמחים. המשהו הזה שנוצר...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

על משפחתיות ומלאכית סרילנקית

בסופו של שבוע כזה, מתפרץ לחייך במלוא כוחו (ואי כוחו) קשיש ששותק כל היום ואז פתאום ברבע לחצות הוא נהיה אקסמן וכל הכוחות כולם חוזרים אליו, והוא כועס שלא נתנו לו לאכול כל היום ולא רוצה לישון ורוצה רק את אמא שלו. ואז לשנייה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה