הבלוג של קרן מירב | היר-הוֹרים

kmhema

הכל כבר נמצא, נשאר רק לגלות. מאמינה בזה בכל ליבי ועוסקת בזה בקליניקה שלי, אני חושפת גדולות של אנשים. נעים מאד, שמי קרן, אני מאמנת מוסמכת בשיטת סאטיה מבוגרים ובני נוער. ניפגש, קרן [email protected] 054-2039095

עדכונים:

פוסטים: 57

החל מיוני 2014

“רק לך אני מספרת את זה. פפפפפפפף, אף אחד לא יודע מה עובר עלי ואף אחד גם לא יידע”… “חוצמזה, מה יש? תני לבכות לך קצת!” היא צוחקת ומרוצה מעצמה, “גם על זה משלמים לך, לא? תני גם לשבת רגע, לפני שאני רצה לזקנה. כבר התקשרה 6 פעמים מהבוקר לוודא שאגיע בזמן לקחת אותה לפדיקור”.

את המונולוג הזה הרווחתי לאחר שיצאה ממני באופן אוטומטי שאלה קטנה – “מה קורה?” כשהיא נכנסה למשרד מותשת.

את רחל הכרתי לפני כמה שנים. חיוך אחד אמיתי שלה הספיק, נוצר בינינו קשר מיוחד.
מטפלת בקשישים, חרוצה, נאמנה, פשוטה, חכמה, תמיד בדרך לאן שהוא מאיפה שהוא.
מפרנסת לבדה באהבה אין קץ גם את הילדים והנכדים שעדיין גרים אצלה.

“בחייאת, תַראי לי בתלוש”, היא מבקשת, “תגידי עוד כמה שעות חופש אני יכולה לפדות. נשברו לי המשקפיים, אני לא רואה כלום ובא לי ממש לקנות לנכדה משהו שראיתי בחנות של הביוקר”.

“מה את מתכננת לעשות בלי משקפיים?” אני שואלת.

“אנא עארף, מה את דואגת?” היא שוב צוחקת ומרוצה מעצמה, “יאללה אני צריכה לעוף, הזקנה תכף מתקשרת”.

רזה להחריד, עצמות לחיים גבוהות ומרשימות, שיער אסוף, לבושה בג’ינס וגופיה לבנה, פניה נקיים מכל זכר לאיפור היא תמיד נראתה לי כמו רקדנית פלמנקו בהפסקה.

בכל פעם שהייתה נכנסת למשרד היה עולה בעיני רוחי מופע קטן בכיכובה:

על במה באולם מעט מעושן וטעון באווירה מחשמלת, זמר ספרדי מסוקס וצרוד שר ומנגן על גיטרה. רחל, חמורת סבר, לבושה בשמלה צמודה, מאופרת בדרמטיות, קוקו מתוח לראשה, מלהטטת בקסטנייטות במהלך ריקוד פלמנקו סוער.

תזזיתית כמו כספית ובעלת כפות ידיים ענקיות ומחוספסות (תוצאה של שעות רבות מדי בעבודות משק בית), רחל הייתה דואגת לקצר לי את השהייה בעולם ה”מה אם?” ולהחזיר אותי למציאות. שלה.

“אני מתה לצאת לפנסיה, את יודעת את זה”, שוב היא צוחקת ומרוצה מעצמה, “אבל מי יטפל בכל הזקנים האלה, הא?! את?” שואלת, צוחקת וממש ממש מרוצה מעצמה.

“אז מתי באמת תצאי לפנסיה”? שאלתי.

“את”, היא אומרת לי, “רק את מקשיבה לי, אז כשאת תהיי מנהלת גדולה, את תיקחי אותי איתך לעבודה טובה יותר”.

“עבודה טובה יותר זה לא פנסיה, כן רחל?” וידאתי שאנחנו באותה שיחה עדיין.

“אה נכון”, היא עונה לי, “אז טוב, אני כבר אמות בעבודה”.

“אבל מה טוב בלמות בעבודה?” באמת שלא הבנתי.

“מה ז’תומרת?”, השעשוע התחלף בתדהמה וקירוב גבות מהיר, “מה נראה לך? שאני אהיה זקנה?” היא הגתה כל מילה בנפרד. על המילה “זקנה” היא ממש התעכבה על מנת להביא את הזעזוע שבעצם המחשבה.

“את לא מתכננת?”, שאלתי ברצינות, “את יודעת, בתלוש כתוב שאת בת 67. יש לך אמנם עוד 30 שנה בשקט עד הזיקנה”, היא באמת הייתה בת 67, אבל זרמתי עם הגישה, “אבל מה עם לנוח? להוריד הילוך?”

“מה פתאום?!”, בשלב זה רווח לגבות והגיע צחוק עם שיניים חשופות, “אני לא אהיה זקנה, מתוקה שלי. אבל את דווקא יש לך פרצוף של מישהי, שתהיה זקנה מרוצה”, קבעה בנחרצות לגביי.
“תקשיבי לי טוב את, תישארי במשרד, תצאי הביתה בארבע לילדים, תלכי לטייל, תחסכי קצת כסף, ואל תעבדי יום אחד אחרי יומולדת 50″.

“לא ממש אמינים הטיפים שלך, כשאת מתכננת למות לי בעבודה…” אמרתי בעודי מתרחקת מהאצבע שלה, שהייתה מכוונת אלי והתקרבה אלי עוד קצת עם כל “את”, שרחל הדגישה.

“אל תפחדי, אני אדאג להיות בסדר כל עוד את כאן” היא דאגה להרגיע. “יאללה מתוקה, הזקנה תהרוג אותי לפני שאהיה זקנה אם לא אגיע בזמן. להביא לך משהו לאכול לפני שאני הולכת?”.

***

עברה יותר משנה משיחת הפרידה שלנו.

כשהודעתי לרחל שאני עוזבת, ראיתי בעיניה עננה אפורה חולפת בלי להשאיר עקבות ומיד אחריה הגיע חיוך זחוח: “או מתוקה שלי. אני שמחה שאת שומעת בקולי. לפחות את. לא כמו.. את יודעת מי, נכון? לכי תדאגי לעצמך כדי שתוכלי להיות זקנה מרוצה”. כמה שהיא הייתה מרוצה מעצמה באותו יום..

היום עברתי בעיר וראיתי מישהי רזה להחריד עם עצמות לחיים גבוהות וקוקו מתוח, נזכרתי בה, אישה מיוחדת, שלא מוכנה שאף אחד יידע מה עובר עליה, שלא מתכוונת להזדקן ושיכלה להיות רקדנית פלמנקו מהשורה הראשונה.

https://www.youtube.com/watch?v=XNhfV_53W7A

עוד מהבלוג של קרן מירב | היר-הוֹרים

על ארבעה אחים דיברה התורה: המשקיען, המתחמק, הלא יודע מה לעשות וזה שגר בעיר רחוקה

כשמגיע היום הזה בו צריך לטפל בהורים צפים ועולים לפני השטח קונפליקטים מכל הסוגים שקשורים בתלות החדשה בה מצויים ההורים והצרכים החדשים. חלק מהקונפליקטים חדשים ונוצרים בגלל המצב החדש וחלקם חוזרים מהעבר בלבוש אחר. אחד...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

במצולות - כשקצינים דופקים על הדלת בביתה של ילדה בת 11

חברה שאלה אותי היום אם אני מרגישה את הכבדות באווירה. "ברור" עניתי לה. אצלי יום אחרי פסח ה"אווירה" נכנסת לתוקף. באווירה הזו משהו מכביד על טבעיות וקלות הנשימה, על היכולת של הצחוק להגיע ממקומות נקיים ושמחים. המשהו הזה שנוצר...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

על משפחתיות ומלאכית סרילנקית

בסופו של שבוע כזה, מתפרץ לחייך במלוא כוחו (ואי כוחו) קשיש ששותק כל היום ואז פתאום ברבע לחצות הוא נהיה אקסמן וכל הכוחות כולם חוזרים אליו, והוא כועס שלא נתנו לו לאכול כל היום ולא רוצה לישון ורוצה רק את אמא שלו. ואז לשנייה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה