הבלוג של צ'יקיתיקה

kerentickdabush

עדכונים:

פוסטים: 41

החל ממרץ 2013

אלגברה היה סבבה ואפילו נהנתי לפתור בעיות עם שני נעלמים. לפעמים חשבתי לעצמי למה את הבעיות בחיים אי אפשר לפתור בהצבה של ה X וה Y במקום המתאים. פרבולות מרחפות תמיד גרמו לי מקום להזדהות כשריחפתי בשיעור. גיאומטריה זה כבר סיפור אחר, פה הלכתי לאיבוד, ראייה צורנית ואני לא חברים טובים, אבל המזל הגדול היה שהיו לי חברים.

24/05/2018

מעטים מכירים את סיפור הבגרות במתמטיקה שלי. אז בואו ואספר לכם אותו, תכינו קפה שחור חזק ואולי גם טישו לרגשנים שבינכם ובואו.

הסיפור מתחיל איי שם בעיר ירושלים בבית הספר התיכון ע”ש זיו מרקס.

אני לא אשכח את אותו בוקר של בחינת הבגרות במתמטיקה, או יותר נכון את הלילה שלפני הבגרות.

שלושה שבועות לפני הבגרות, אמא שלי טסה לבלגיה עם ישראל בעלה לצורך ניתוח השתלת לב. אחרי שנים של המתנה לתורם מתאים, הגיע תורו

של ישראל, והם נקראו להגיע לבלגיה לבית החולים בו תבוצע ההשתלה.

זה לא סוד שאני לא אהבתי את ישראל, דמיינו מתבגרת קלאסית, שאמא שלה מודיעה לה ‘כרעם (אבל מהחזקים) ביום בהיר’, שהיא מתחתנת עם

אהוב ליבה והוא עובר לגור איתנו. חייתי בכעס ותסכול בעקבות ההחלטה שלה, נאלצתי לחלוק את הבית הקטן שלנו עם מישהו שלא אהבתי וממש

לא רציתי אותו בחיים שלי.

בתור קונטרה, אחרי שקצת התעשתתי, אמרתי לה שאם היא הביאה את ה’כלב’ שלה הביתה, גם אני מביאה כלב.

וכך היה תוך פחות משבוע חברתי הטובה איריס (מכיתה ז’ ועד היום) הביאה לי כלב מ’צער בעלי חיים’ (כי מי קונה כלב?) הוא היה קצת דומה

לפרה אבל עם לב ונשמה.

ציקלון פרה עם נשמה

ציקלון פרה עם נשמה

פתחתי מילון (של אבן שושן כמובן) ודפדפתי וביקשתי מאחותי שתגיד לי סטופ ובנקודה שאגיע אליה זה יהיה שמו של הכלב. קראתי לו ‘ציקלון’

בדיעבד אני מבינה שהוא ביטא הכי טוב את הסערה שהתחוללה בחיי באותה תקופה.

שלוש שנים חיו ישראל וציקלון בביתנו. אמא שלי (כפרה עליה אשה עם לב זהב) התאהבה בציקלון והיתה מטפלת בו באהבה.

חבל שאי אפשר להגיד את אותו הדבר כלפי ביחסי לישראל.  ניסיתי כמה שיותר להימנע ממגע איתו ומה שפחות להיות במחיצתו.

זה היה קשה , בתור חולה לב, הוא עבד מהבית כסוכן למכירת מכוניות משומשות ורב שעות היום היה בבית.

בתור ילדה חברותית, שהיתה מוקפת בחברים, הבית שלי היה מקום מפגש של כולם, להברזות משיעורים בבית ספר, לישיבות צוות של הצופים

ובכלל.

החלטתי שאני לא ‘סופרת’ את הנוכחות של ישראל והחיים ממשיכים הלאה. לחבר’ה הסברתי את המצב ואמרתי להם לא להתרגש מהנוכחות

שלו . היו תקופות לא קלות, שהוא היה מחובר לבלון חמצן ונזקק לעזרה ונאלצתי להיות שם בשבילו, אם אמא שלי היתה בעבודה.

עשיתי את זה ובתוך תוכי חיכיתי כבר שהוא יעלם. נתתי לכם דגימה קטנה מחיי עם ישראל ברקע.

נחזור לנסיעה של אמא שלי ושלו לבלגיה, הנסיעה הגיעה ממש בזמן אחרי תקופה ארוכה שבה ישראל נכנס ויצא מבתי חולים בארץ, ואמא שלי

היתה כרוכה אחריו והתרוצצה סביבו. לא יום ולא לילה חיים מבאסים לשניהם.

ואז בוקר אחד הגיע האמבולנס לקחת אותם לשדה התעופה. שמחתי מאוד מכמה סיבות:

קודם כל איזה מתבגרת בכיתה י”ב לא תשמח לקבל בית רייק לשלושה שבועות?

שמחתי מאוד בשביל אמא שלי שתהיה לה הזדמנות בין לבין, בבית החולים בבלגיה, גם קצת לטייל ולהנות עם הקהילה היהודית שיש שם סביב

הממתינים להשתלות.

שמחתי בשביל ישראל שמחכה כל כך הרבה זמן ללב שיקבל לב חדש. שכחתי לספר שישראל היה ילד קטן כשהוריו ניספו בשואה ובאופן אירוני

הלב שהושתל בליבו היה של גרמני.

נחזור רגע לבגרות במתמטיקה, הייתי תלמידה בסדר, כזו שעושה את המינימום הנדרש ומצליחה להשאר עם הראש מחוץ למים.

במקצועות שאהבתי תיאטרון פסיכולוגיה וסוציולגיה הייתי מבריקה נהנתי מכל רגע ועד היום אני מיישמת דברים שלמדתי (כמה מפתיע!).

למדתי מתמטיקה בתחילה עם הגאונים 5 יחידות, ומהר מאוד הבנתי שחבל על הזמן שלי ושל המורה ועברתי ל4 יחידות, שם היה כאמור ממש

בסדר… אלגברה היה סבבה ואפילו נהנתי לפתור בעיות עם שני נעלמים.

לפעמים חשבתי לעצמי למה את הבעיות בחיים אי אפשר לפתור בהצבה של ה X וה Y במקום המתאים. פרבולות מרחפות תמיד גרמו לי מקום

להזדהות כשריחפתי בשיעור.

גיאומטריה זה כבר סיפור אחר, פה הלכתי לאיבוד, ראייה צורנית ואני לא חברים טובים, אבל המזל הגדול היה שהיו לי חברים שידעו טוב את

החומר והיו מוכנים לבוא אלי אפילו בשעות הקטנות של הלילה לפני מבחן ולנסות לעזור לי להבין את מה שהיה נסתר מבינתי.

תודו, לבנים יש את זה בגיאומטריה. אני יכולתי להסתכל שעות על טרפז או דלתון ולא לראות את הזוויות המתחלפות ולא את הצלעות השוות

או החופפות, מקסימום מה שהיה עולה לי בראש זה צלעות של כבש.

צלעות של כבש

צלעות של כבש

 

מפה לשם התכוננתי והכנתי את עצמי רק לעבור ב4 יחידות לימוד ולשכוח מזה לעולמים.

אז הגיע הטלפון באותו לילה, על הקוו אמא שלי בקול רועד מספרת לי שישראל נפטר. אחרי ההשתלה שעברה בהצלחה הגוף דחה את השתל

ולאט לאט כל המערכות קרסו. לא ידעתי מה לומר לה בכיתי ביחד איתה, וכל מה שרציתי זה שהיא תחזור לארץ ואוכל לחבק אותה.

אתם יכולים לתאר את רגשות האשם שהיו לי, בתור מי שסיננה לא מעט את המשפט “שימות כבר” פתאום הבנתי עד כמה הוא היה חשוב לאמא שלי

ועד כמה הוא יחסר לה ונאכלתי בתוכי על המחשבות האלה.

אחרי לילה של בכי עם שיחות טלפון בסוף נרדמתי לכמה שעות, קמתי בבוקר עם עיניים נפוחות וכאב ראש והלכתי לבית ספר להיבחן

בבגרות במתמטיקה. כמובן ששכחתי להביא קלמר ומחשבון. המורה שלי הביאה לי מחשבון ושאלה אם אני בטוחה שאני רוצה לגשת במצבי…

עד היום אני לא יודעת למה ניגשתי, ישבתי מול הדף רב הזמן בהיתי או בכיתי הדפים נרטבו ניסיתי לפתור בעיה או שתיים ובסוף יצאתי.

קיבלתי 43 בבגרות 4 יחידות וידעתי שאני אזכור אותה כל חיי ואכן כך.

כמה שנים אחרי התיכון והצבא החלטתי שאני רוצה ללמוד תיאטרון בחוג לאומנות באוניברסיטת תל-אביב.

מילאתי את טפסי הרישום והתקבלתי. התכוננתי לקראת מעבר לתל-אביב שתוכנן לעוד מספר חודשים, יום אחד קיבלתי טלפון מהאוניברסיטה על

הקוו מזכירה נחמדה ורשמית שאומרת לי יש פה בעיה לא שמו לב שבתעודת הבגרות שלך יש לך נכשל במתמטיקה…

ואני מנגד נחנקת ואומרת לה נכון אבל תיאטרון זה מקצוע הומני ולא צריך בשבילו מתמטיקה והיא מסבירה ונשמעת עצבנית

שמתמטיקה ואנגלית אלה מקצועות חובה, יש לך כמה חודשים לפתור את העניין ולגשת לבגרות חורף ונוכל לסדר את העניין.

ניתקתי את הטלפון המומה, היו בפניי שתי אפשרויות לוותר על החלום של לימודים ומעבר לתל-אביב, או להילחם בכל הכוח במעט זמן שהיה לי

ולהצליח להראות לכולם שמתמטיקה זה קטן עליי ואני אחזור לרגע הזה של בגרות במתמטיקה והפעם אנצח ובגדול!

הטלפון הראשון, אחרי אמא שלי והחבר שהיה לי באותה תקופה, היה לתיכון זיו.

התחננתי בפני המזכירה שתיתן לי שם של מורה פרטי שיכול להכין אותי מהיום למחר לבגרות במתמטיקה, היא הופתעה מהשיחה אבל היתה

מקסימה, היא נתנה לי טלפון של בעל של מורה למתמטיקה מזיו, שהוא מורה פרטי חוץ מזה שהוא מורה לספורט בתיכון אחר בעיר.

התקשרתי והתחננתי שיתן לי שיעור גם כל יום אם צריך כדי שאוכל לגשת ולעבור.

כמובן שבחרתי הפעם ב 3 יחידות לא רציתי לקחת סיכון גבוה מדי עם הגיאומטריה והצלעות כבש.

כך היה הייתי נוסעת אליו באוטובוס כל יום לשיעור, לפעמים גם לשיעור כפול. הייתי מגיעה ישר מהעבודה (עם כל הסרחה)והוא היה תמיד רחוץ

נקי ומבושם הוא היה ממוצע רוסי הוא לא וויתר לי על אף תרגיל ולא הבין מאיפה נפלתי עליו עם הנחישות הזו.

קיבלתי 94 בבגרות 3 יחידות במתמטיקה. השנה היתה 1994 לרגע לא הבנתי אם אני רואה כפול את השנה או שבאמת זה הציון הייתי מאושרת!

מה שלמדתי מכל העניין היה שהשמיים הם הגבול (זה לא רק סטיקר) וכל אחד יכול אם הוא רק רוצה ואת זה אני מנסה להנחיל גם לשלושת ילדיי

ולחבר’ה שאני עובדת איתם.

בעניין אחר ועוד שיעור לחיים שקיבלתי, היה שהשנאה לא עושה טוב אף פעם, והכעס והרצון שמישהו יעלם מחיינו זהו רגש שצריך לעבוד עליו

ולנסות להימנע ממנו כמה שאפשר, כי כשאותו אדם באמת נעלם נשארים עם חור ענק בלב והרבה תחושות לא טובות לא ממליצה !!!

יש לי טיפים אחרים למצבים כאלה ואני עובדת איתם עם הנערים והנערות שנתקלים בסיטואציות דומות בחייהם אבל זה לבלוג אחר.

מקווה בשביל כל הנבחנים שהיתה להם חווויה טובה, שהם הגישו דפים מלאים ולא רטובים מדמעות…וגם אם כן תדעו שהכל עוד יכול להתהפך

והשמיים הם הגבול אז אל תלחצו משום צלע (של כבש) או של משולש דלתון או טרפז.

שתהיה לכולנו שבת נפלאה.

עוד מהבלוג של צ'יקיתיקה

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

"בטוב תליני וברחמים תקיצי"

"היא לא תשכח לעולם את אחר הצהריים ההוא, שהתחיל בבכי מר על שלא הספיקה להיפרד ממנו והמשיך בצחוק פרוע ודגדוגים שלו אותה. אחר-כך הדגדוגים הפכו לליטופים נעימים ולנשיקות...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

איים אבודים או הישרדות

 חופש גדול אז והיום הקיץ והחופש הגדול בעיר הולדתי ירושלים מעלים בי זכרונות נפלאים. בריכת יער ירושלים לנו הילדים הירושלמים (נטולי הים) היה את בריכת יער ירושלים. בקצה היער במיקום פסטורלי, בין עצי ברוש ואורן מחטים נשגבים...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה