הבלוג של צ'יקיתיקה

kerentickdabush

עדכונים:

פוסטים: 35

עוקבים: 2

החל ממרץ 2013

אם נסתכל רגע על ארצנו הקטנטונת כעל אשה, נגלה אשה יפה, מודרנית ועדכנית, המשלבת בתוכה תרבויות שונות וכוחות פנימיים שלעיתים הם מנוגדים ומושכים לכיוונים שונים. אשה רגישה שהולכת עם האמת שלה גם כשהיא סופגת ביקורת מכל עבר

16/04/2018

אשה יפה

אשה יפה

הבלוג הזה מוקדש לאשה אחת מיוחדת במינה שחוגגת השנה 70 ביחד עם המדינה, וזו אמא שלי היקרה צלה.

מצאתי קווי דמיון רבים בין אימי לבין המדינה, בראיון חושפני זה אספר לכם על כמה מהם.

אם נסתכל רגע על ארצנו הקטנטונת כעל אשה, נגלה אשה יפה, מודרנית ועדכנית, אוהבת ספורט ואורח חיים בריא. אשה חכמה ופיקחית, מתמצאת בהרבה תחומי ידע. חשופה להרבה גירויים, משלבת בתוכה תרבויות שונות וכוחות פנימיים שלעיתים הם מנוגדים ומושכים לכיוונים שונים. אשה רגישה עם טוב לב והרבה נתינה, אשה שהולכת עם האמת שלה גם כשהיא סופגת ביקורת מכל עבר.

כמוה בדיוק גם צלה אמא שלי, אשה יפה גבוהה ומרשימה, דוגמנית בעברה, אשה צבעונית שבגופה זורם דם אנגלי מהול בדם יהודי טהור. אשה נחושה ששחתה נגד הזרם האמינה באמת שלה והלכה אחרי ליבה. אשה שעברה תלאות בחיה ושרדה כלביאה. עוד בימיה הראשונים כתינוקת כשננטשה ונמסרה לאימוץ. לאחר מכן בחיה הבוגרים חיה באי וודאות לגבי זהות הוריה, והיתה עסוקה בשאלה הגורלית מדוע ננטשה?

 היא הלכה אחרי האהבות שלה גם כשהיתה סביבה הרבה ביקורות ושיפוטיות. נישאה פעמיים, התגרשה פעם אחת, והתאלמנה. נישאה כשהיתה חיילת, כשהיא בעצמה עוד רוצה להמשיך ולגדול. הביאה לעולם את אחותי ואותי. כיום היא סבתא מדהימה ומשקיענית שמפנקת את ששת נכדיה בהמון אהבה.

סבתא מדהימה

סבתא מדהימה

תולדה של רומן אסור

הכל התחיל בשנת 1948, בזמן שברחובות ארצנו הקטנטונת יצאו במחולות וריקודים, חגגו את יום הולדתה של המדינה ואת הכרזת הקמת המדינה לעם היהודי, בבית חולים קטן בירושלים יצאה לאוויר העולם צלה אמי היקרה.

ניתן לחשוב שגם כאן היתה שמחה גדולה ואושר עילאי אך מסתבר שלא כך היה הדבר. אמה של אמי, שמה היה חנה, נערה חרדית בת 17 מבית טוב ברובע היהודי בירושלים.

 חנה ניהלה רומן סודי עם חייל מהמנדט הבריטי ששהה בארץ באותה תקופה. לאחר שהיא גילתה שהיא הרה ממנו היא נאלצה ללדת בסתר בעזרת אחיה הגדול (היחיד ממשפחתה שהיה שותף לסוד הגדול).

 יחד עם הכאב והקושי של הלידה, מיד אחריה היא נאלצה למסור את התינוקת. העצב והדכאון לא איחרו לבוא ואיתם גם הפרידה הקשה מאהוב ליבה החייל הבריטי שחזר לאנגליה, מיד כשהסתיימה תקופת שלטון הבריטים בארץ.

בעקבות אותו רומן נולדה אימי צלה. אחרי אותו ערב שמח במדינתנו שהיה מהול בהרבה עצב כאב ופחד אצל חנה התחיל מסע חייה של אימי.

צלה היתה ילדה יפה עם מבט חולמני.

ילדות

ילדות

 הוריה המאמצים של צלה, ירחמיאל ויונה צסיס (עציון) , ירחמיאל (בכינויו ירח), עלה ארצה בגיל צעיר מאוד מבסרביה והפך להיות אחד מקבלני ירושלים הידועים. הוריה של יונה כבר חיו בארץ אך נסעו לרוסיה כדי ללדת אותה שם וחזרו. ירח ויונה היו חשוכי ילדים, והם אימצו את צלה מבית יתומים כשהיתה תינוקת. כעבור שנתיים הם אימצו ילד נוסף שגדל להיות אחיה הצעיר.

או”ם שמום ויומולדת 7 למדינה

השנה היא שנת 1955 בעוד בארצנו הקטנטונת מבצע צה”ל את מבצע “חץ שחור”, פעולת תגמול בעזה שהיתה מהגדולות ביותר עד אז. כמו-כן המשיכו ההסתננויות של הפדאיון והדבר עורר מחלוקת לגבי המדיניות הראויה. בתוך כך טבע בן גוריון מי שהיה ראש הממשלה, את המונח או”ם שמום בהתייחסו להתנגדותו הצפויה של האו”ם לכוונה לגרש את המצרים מרצועת עזה.

ועכשיו נשאלת השאלה מה נשתנה אז ועד היום?…

בינתיים בירושלים בבית הספר היסודי השכונתי “בית הכרם”, מכינה צלה, בת ה 7, ברכה מרגשת לכבוד יום ההולדת 7 למדינה.

יומולדת 7 למדינה

יומולדת 7 למדינה

ברכה

ברכה

ואלה מילות הברכה:

“להורי היקרים שי ביום העצמאות השביעי למדינתנו מבתכם צלה

הגויים אמרו עלינו עם חלש לא יגאל

אך הביטו איך בין לילה קמה ועלתה בין לילה המדינה של ישראל

שירו שיר לצבאנו הנלחם לבלי חת

הוא הרחיב גבולות ארצנו מהלבנון ועד אילת

הכו תוף הניפו דגל בריקוד תצא כל רגל

מנורה וענפי זית שמן טוב ואור יהל

אור בארץ אור בבית שלום על ישראל”

אם רק הברכה הזו היתה מתקיימת, והיינו חיים בשלום עם כל אויבנו הסובבים אותנו, אם רק היו נחסכים מאיתנו כל המלחמות שעוד יגיעו מאותו יום הולדת 7 למדינה…

איזה זכרונות ילדות יש לך מבית הורייך?

“אני זוכרת את בית הורי כבית שתמיד התנדבו בו. אבא היה קבלן ידוע בירושלים, הוא היה חבר בארגון “ההגנה”, ולקח חלק גדול בבניית הארץ.

הוא השתתף בסלילת ‘דרך בורמה’ ופריצת הדרך לירושלים, הוא היה חלק מ”מסדר הכותל” אותה קבוצה שהיתה אחראית על טיהור רחבת הכותל בשנת 1967.

1967 טיהור רחבת הכותל

1967 טיהור רחבת הכותל

מאוחר יותר הורי התנדבו ב’אגודה למען החייל’ במה שנקרא אז ‘הדודות’ של האגודה, ב’ארגון וותיקי הגנה’, ב’משמר האזרחי’ ופעלו רבות בארגון ‘יד שרה’.

אני זוכרת שאבא נבחר להדליק משואה בטקס בהר הרצל ביום העצמאות בתור ‘יקיר ירושלים’ וזו היתה גאווה גדולה במשפחה “.

צלה מספרת על בית הוריה ועיניה נוצצות משמחה וגעגוע לימים ההם,

“לגדול בבית כזה זה לא פשוט, יש ממך ציפיות מאוד גבוהות. גם אני וגם אחי ידענו מגיל צעיר שאנחנו מאומצים.

לא ידענו מי הורינו הביולוגיים כמובן, אבל לא הסתירו מאיתנו את עניין האימוץ.

הייתי ילדה חולמנית, שקעתי המון במחשבות על ההורים הביולוגים שלי ניסיתי להבין למה הם נטשו אותי.

לא אהבתי ללמוד וחיפשתי ריגושים והרפתקאות. אחי היה תלמיד מצטיין והלך בעקבות אבי והפך גם הוא לקבלן.

אני עשיתי את המינימום הנדרש בבית הספר סיימתי עם בגרות חלקית בתיכון סליצברג בירושלים במגמת תזונה.”

 ”אני זוכרת ששוק מחנה יהודה היה נכנס אלינו הביתה בכל יום שישי. אבא שלי היה משכים קום בבוקר ונוסע לשוק.

היינו חוזרים הביתה מבית ספר ונהנים מריחות השוק שהיו מגיעים איתו, ריח של דג מלוח גבינה מלוחה ירקות ופירות טריים, הוא תמיד היה קונה סוכריות ליקריץ וסוכריות על מקל בקופסאות מיוחדות.

בבית דיברו עברית, יידיש, ואפילו השפה הערבית היתה מושמעת  בבית, בשיח עם פועלי הבניין שעבדו עם אבי.

אביה של אימי יונה היה ממחייה השפה העברית בארץ. שמו היה חיים אריה זוטא, הוא עלה ארצה בשנת 1903 מרוסיה.

כבר כשהגיע לארץ התמנה להיות מורה בבית ספר לבנות ביפו, ובמהרה הוזמן לירושלים לנהל את בית הספר למל (שהפך בהמשך לבית הספר העממי הגדול בארץ באותה תקופה).

מספרים כי בשנת 1906 באסיפה הכללית של אגודת המורים העבריים בארץ ישראל, הציע סבי זוטא לקבוע את ט”ו בשבט כחג נטיעת העצים, הצעתו התקבלה וכך היה כנראה ליוזם הראשון של מנהג הנטיעות בארץ.

 אמי יונה הקפידה בבית על הגיית השפה העברית והיתה מתקנת אותנו על השגיאות שלנו, אם חס וחלילה הייתי אומרת ‘אצלהם’ במקום אצלם או ‘יושנת’ במקום ישנה חיי לא היו חיים.

לפני השינה נהגו הורי לברך אותנו במשפט:” בטוב תלינו וברחמים תקיצו”. משפט שהפך בהמשך לשם הספר שלך…

בטוב תליני וברחמים תקיצי

בטוב תליני וברחמים תקיצי

 בחורף כשירד שלג נהגנו לבנות בובות שלג. אימי היתה מנקה את השטיחים הארמנים שלה עם השלג.

היינו לוקחים שקיות נכנסים לתוכם ומתגלשים בשלג, בונים מקרשים מזחלות ומגלשות ומתגלשים.

 בתור ילדה אני זוכרת שהיתה תקופת צנע ומחסור בארץ, אבל לנו היה אוכל.

אבא שלי היה מביא ביצים הביתה, חלב היו מחלקים בכדים גדולים בשכונה מבית לבית.

מספרים כי להורי היה סליק מתחת לבית שבו כפי הנראה שמרו כלי נשק של חברי “ההגנה” באותם ימים.

האוכל בבית היה לרב אשכנזי אבל טעים ומתובל…אימי היתה אופה עוגות ועוגיות מכל הסוגים.

כל יום היה מרק רייחני וטעים, בימות הקיץ החמים חמיצה קרה, אימי בילתה שעות במטבח ותמיד היה כיף להיכנס אליו.

אבי היה מכין חרוסת מדהימה, חזרת חריפה שמדגדגת באף, ומשקה ליקר ווישיניאק מדובדבנים. היה לנו בית בסגנון ערבי  עם חצר גדולה והרבה

עצי פרי. אחרי הגשם בחורף נהגנו ללכת עם אבי ליער ירושלים לחפש פטריות מסוג אורניות שמהם אימי היתה מכינה תבשילים שונים.”

אי אפשר לדבר על ארצנו הקטנטונת ולא להזכיר את המלחמות שפקדו אותה, איזה זכרון יש לך מאחת המלחמות ?

“מלחמת ששת הימים פרצה ב5 ביוני בשנת1967. אני זוכרת שהחשכנו את החלונות בבית עם עיתונים ושמיכות, ומשעה מסויימת אסור היה

להדליק אורות. כחודש אחרי המלחמה, במחזור הראשון של הגיוס התגייסתי לצבא. גוייסתי לחיל משטרה צבאית חוקרת.

בתור חיילת השתתפתי במצעד יום העצמאות צעדנו ברחובות תל-אביב וזו היתה גאווה גדולה התאמנו המון לקראת המצעד.

בגלל שהייתי חיילת גבוהה הייתי בשורה האחרונה ובלטתי מאוד.

בהמשך השירות הצבאי שובצתי במצ”ח בקונטרה שברמת הגולן, אני זוכרת שנפלתי מג’יפ ונפצעתי, לא רציתי להדאיג את הורי וחיכיתי עד שהפצע

יעבור ורק אז יצאתי הביתה. תקופת הצבא היתה מהנה מאוד היו לנו חיי חברה בבסיס היינו עושים ערבי הווי.”

סבתא יונה שמרה מכתבים שאמי צלה שלחה להם מהטירונות

טירונות

טירונות

תמונה של צלה חיילת

צלה חיילת

צלה חיילת

 ”מלחמה נוספת שאני זוכרת מלחמת יום כיפור שפרצה בתאריך 6 באוקטובר בשנת 1973 ונמשכה עשרים ימים. הייתי כבר נשואה לאביך ונשארתי בבית עם שתי ילדות קטנות, את היית תינוקת בת שנה ואחותך היתה בת 4 גרנו בר”ג. שמענו במפתיע הודעה ברדיו על גיוס המילואימניקים וכך הבנו שפרצה המלחמה. גייסו את אביכם למלחמה הוא שירת בחיל הקשר. אני נשארתי לבד בלחץ גדול עם הרבה מתח ודאגה והורי היו בירושלים.”

מלחמת יום כיפור 1973

מלחמת יום כיפור 1973

הולכת בעקבות האהבה

ספרי קצת על האהבות בחייך

“את בעלי הראשון דני הכרתי באחת הנסיעות שלי בצבא בטרמפים, הוא וחבר שלו עצרו לי ולחברתי ולקחו אותנו. זו היתה אהבה ממבט ראשון.

למרות שהוא היה מבוגר ממני ב 10שנים החלטתי שאני רוצה להתחתן איתו. הורי חשבו שאני צריכה לסיים את השירות הצבאי ולמצוא מישהו צעיר יותר.

אבל אני הלכתי עם הלב שלי ואי אפשר היה לעצור אותי. התחתנו בבית הקצין בר”ג, הוא היה שחקן כדורגל מצליח בקבוצת הכוח ר”ג.

תחילה גרנו בירושלים אחר כך עברנו לר”ג הייתי מסוחררת אחריו והיתה לנו תקופה נפלאה. היינו זוג יפה של כדורגלן ודוגמנית.

זוג יפה

זוג יפה

דוגמנית וכדורגלן

דוגמנית וכדורגלן

דוגמנית עם דם כחול

מיד אחרי החתונה עשיתי קורס דוגמנות אצל קארין דונסקי בשדרות רוטשילד בת”א, ועבדתי תקופה כדוגמנית מסלול וצילום. נהנתי מאוד מהתקופה הזו , אבל היא נמשכה רק כשנה. אז נכנסתי להריון הראשון עם אחותך וכבר לא חזרתי לדגמן רק מאוחר יותר כשחזרתי לירושלים הצטלמתי לעיתונות המקומית בכל מיני הזדמנויות.

איך היתה האופנה בארץ?

“סגנון האופנה בארץ באותן שנים היה של חצאיות ‘מידי’ ארוכות עד אחרי הברך, מכנסי פדלפון, מעילי פרווה ומגפיים גבוהות. אז לא היו חנויות בגדים ורשתות אופנה כמו היום, היה קשה מאוד למצוא בגדים יפים. לרב היינו תופרים בעצמנו אצל תופרת או חייט. היו לי חיי חברה תוססים ונהנתי לדגמן, הייתי פוטוגנית והמצלמה אהבה אותי.”

20180411_124949

כעבור 10 שנות נישואים ושתי בנות (הגדולה בת 7 והקטנה בת 4) הזוג היפה של הכדורגלן והדוגמנית נפרדים.

צלה חוזרת לירושלים כגרושה מבוקשת +2 בנות לטרוף את החיים. היא נרשמת ללימודי מלונאות בבית הספר ‘תדמור’ בירושלים במטרה להיות פקידת קבלה באחד מהמלונות. מסיימת בהצלחה ולבסוף מחליטה שהיא לא מעוניינת להיות פקידת קבלה , והולכת ללמוד ייעוץ יופי כדי להיות דיילת יופי באחת מרשתות למוצרי יופי. היא עובדת כדיילת יופי תקופה עד שהיא משתעממת מכך. עוברת להיות מוכרת בחנות בגדים אחה”צ וכמלצרית בלילה במועדון לילה.

כעבור כמה שנים היא מכירה את מי שיהיה בעלה השני ישראל, הפעם היא מתפשרת על המראה והולכת על נמוך וקירח ומתאהבת בו מעל הראש.

הוא היה סוג של גנגסטר סוג של פונזי מ”ימים מאושרים”. למרות שכולם מזהירים אותה שהוא לא בשבילה היא נשארת בשלה!

מופעל עליה לחץ גדול מצד הוריה להפסיק לצאת איתו אחרי שהוא סיבך אותה בכל מיני עיניינים וחובות אבל היא מסונוורת אחריו.

 יום אחד, צלה חוזרת הביתה לשתי בנותיה מחוייכת ומבשרת:

“תגידו לי מזל טוב התחתנתי!”

ההלם והתדהמה היו גדולים, אתם יכולים לתאר לעצמכם איך הגיבו הוריה של צלה ושתי בנותיה שהיו בשיא תקופת ההתבגרות , האחת בכיתה יב’ והשנייה בכיתה ט’, חייהם מאותו רגע לא היו אותם חיים אבל זה לבלוג אחר…

צלה ממשיכה לחיות נגד הזרם היא מציבה עובדה חדשה לכולם ולאט לאט כולם מתיישרים לפיה.

נקודת ממשק נוספת בין ארצנו הקטנטונת לאמא צלה היקרה שתיהן הולכות באש ובמים עם האמת שלהן לא רואות בעיניים וכשהן מחליטות משהו הן משיגות אותו בכל מחיר.

בעלה השני שהיה איש מורכב באופיו, היה חולה לב ולאחר מספר שנים של נישואים נאלץ לעבור השתלת לב. השניים ממתינים בקוצר רוח שימצא תורם מתאים להשתלה , לבסוף נמצא תורם בבלגיה והם טסים לבלגיה. הניתוח עובר בהצלחה אך כעבור זמן מה הגוף דוחה את השתל והוא נפטר, צלה נאלצת לחזור לארץ עם אהובה בארון. גם כאן היא מוכיחה את החוזק הנפשי הגדול שלה ושורדת כלביאה.

לרקוד את החיים

 בתור נערה צלה רקדה ריקודים סלוניים עם חבורת נערים ונערות שהכירה בתקופת התיכון בירושלים.

“נהגנו לעשות מסיבות ריקודים בבתים עם פטיפון ותקליטים. למי שהיה פטיפון הוא היה מביא אותו והיינו דואגים להביא תקליטים.”

אחרי הנישואים, בשנות השבעים למדה לרקוד ג’אז אצל ג’וקי ארקין ברחוב דיזינגוף בת”א.

בשנות השמונים המשיכה לרקוד במועדונים בירושלים.

בשנים האחרונות עם המעבר לבת-ים , צלה ממשיכה לרקוד בימי שבת בצהריים במועדון הוואנה בתל-אביב.

מפליגה

מפליגה


ספרי על ארוע דרמטי שקרה במדינה וזכור לך

 ”ארוע דרמטי שזכור לי כשמח ומשמעותי הוא חתימת הסכם השלום בין מנחם בגין ואנואר סאדאת.

זכור לי היטב הביקור של סאדאת שהגיע לארץ בשנת 1977 צפינו בטלוויזיה בדריכות והתרגשנו מאוד.

גרנו בשכונה ליד בני בגין ומשפחתו והילדים היו חברים.  בסוף ימיו גם מנחם בגין עבר להתגורר לידנו, תמיד אהבתי את האיש הזה ואת הדרך שלו חבל שאין יותר מנהיגים כמותו. “

מה החלום שלך?

“החלום שלי שיהיה שלום ושלא יהיו יותר מלחמות. היה לי חלום כשהייתי נערה להיות אמא ושיהיו לי ילדים משלי ואת החלום הזה הגשמתי ואני גאה בילדות שלי.”

לסיכום מה יש לך לומר על שבעים שנות חייך וחיה של המדינה?

“אני מטיילת המון ומפליגה באניות לחו”ל לכל מיני יעדים, ואני חושבת שמדינת ישראל היא מקום נפלא לחיות בו.

יש פה אנשים טובים ומכל התרבויות, מזג אוויר מצויין , האוכל אצלנו מצויין , מגוון של מנהגים ותרבויות שונות מסורות של חגים משפחתיים.

הכל מתקדם מהר מאוד, הטכנולוגיה מתפתחת בקצב מסחרר שאפילו הדור שלנו מתקשה להבין אותה.”

 

עוד מהבלוג של צ'יקיתיקה

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

"בטוב תליני וברחמים תקיצי"

"היא לא תשכח לעולם את אחר הצהריים ההוא, שהתחיל בבכי מר על שלא הספיקה להיפרד ממנו והמשיך בצחוק פרוע ודגדוגים שלו אותה. אחר-כך הדגדוגים הפכו לליטופים נעימים ולנשיקות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

איים אבודים או הישרדות

 חופש גדול אז והיום הקיץ והחופש הגדול בעיר הולדתי ירושלים מעלים בי זכרונות נפלאים. בריכת יער ירושלים לנו הילדים הירושלמים (נטולי הים) היה את בריכת יער ירושלים. בקצה היער במיקום פסטורלי, בין עצי ברוש ואורן מחטים נשגבים...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה