הבלוג של קרן ארסט

אמא'לה מתבגרת!

אמא'לה! יש לי בבית מתבגרת – איך שורדים את זה? אני קרן, גרה בתל אביב, אמא למתבגרת + 2, מנחת סדנאות בת מצווה לאמהות ולבנות, מנחת קבוצות הורים. M.A בייעוץ והתפתחות הילד.

עדכונים:

פוסטים: 20

החל מינואר 2013

22/05/2014

הבחירה שלי

טלפון מאחותי הגדולה. אחותי: “טוב, אנחנו מגיעות אליכם בל”ג בעומר”

אני: “מה קרה? נהייתם מושב ירוק? לא עושים מדורות השנה?”

“לא” היא מרגיעה אותי “ביום שני. אחרי האסון האקולוגי. יהלי רוצה שופינג אז הבטחתי לקחת אותה לעיר הגדולה.”

“מעולה!” אני עונה ושתינו יודעות שהכוונה ל”משתתפת בצערך”. שתיקה… אני שומעת את המצוקה שמעבר לקו.

אני מכירה אותה, ברגע של חולשה היא הבטיחה למתבגרת שלה שופינג בעיר הגדולה ועכשיו היא חייבת לקיים והיא שונאאאאת שופינג! תמיד שנאה. גם כשהיינו ילדות. אף פעם לא עניינו אותה בגדים. ג’ינס וטי שירט גזורה טובים לכל מטרה-זה היה המוטו שלה. אומרים שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ. אז אומרים. במקרה הזה כנראה שנשבה רוח ממש חזקה והעיפה אותו הרחק הרחק. יצאה לה תפוחה פאשיניסטה מלידה. ולכן עכשיו היא מצפה להצלה מהדודה.

hate shopping

photo source -/http://www.zazzle.com

אני יודעת, זאת אחותי. אחיות אמורות לעזור זו לזו בשעת צרה. “אז נפגש לצהריים?” אני מציעה. “אולי נלך איתן למוזיאון?” היא מחזירה. “רעיון טוב, אבל אחרי השופינג יהיה לך כח לעמוד על הרגליים?” אני בודקת. “את צודקת” היא נכנעת. “אל תדאגי אני אחשוב על משהו תרבותי שנעשה איתן” אני מסיימת את השיחה ומכניסה משימה חדשה ל-  to do list שלי: לחשוב על משהו תרבותי וכייפי לעשות עם המתבגרות שלנו בל”ג בעומר.

זה קונפליקט ידוע של אמהות. מצד אחד אנחנו רוצות לרצות אותן ולהיות אמהות מזן ה-  fun, fun, fun ומצד שני לאמא הערכית-המחנכת שבנו חשוב להשמיע את קולה. תחילה בלחישה: “אז אלה הערכים שאת רוצה להקנות לה? חומריות? איזו שטחיות! “, ואחר כך בקול רם יותר: “טוב אל תתפלאי ממה שיצא ממנה כשתהיה גדולה ואל תגידי שלא אמרתי לך!” ואז בצעקות: “איזו מין אמא את?! מה עם קצת תרבות?!” “טוב, די, שקט, את לא צריכה לצעוק. שמעתי אותך!” אני מנסה להשתיק אותה ויודעת שהיא לא תרגע עד שהמשימה תושלם.

אז כשלמחרת אני מקבלת הודעה בפייסבוק משלומית שהיא מזמינה אותנו להצגה החדשה שלה בתאטרון אורנה פורת ביום שני אחר הצהריים אני מרגישה שהיקום החליט לזרום איתי ותחושת הרמוניה ממלאת את גופי. האמא המחנכת הושתקה לאלתר!

הבחירה 3

צילום: יוסי צבקר

טלפון לביג סיס.

אני : “טוב, יש לנו כרטיסים ליום שני להצגה שחברה שלי כתבה וביימה. צריכה להיות הצגה משובחת של תאטרון אורנה פורת, תכיני את יהלי שמסע השופינג שלה מסתיים בחמש אפס אפס. אני אוספת אתכן מאיפה שלא תהיו וניסע יחד.”

ביג סיס  עונה “יופי” אני שומעת את ההקלה שבקולה ומזהה את הטון שמבהיר שהצלחתי להשתיק גם את האמא המחנכת שלה. שתי אמהות מחנכות במכה. זה לא הולך ברגל!

יום שני. 16:55. המתבגרת מתיישבת לצידי במכונית. אני: “את מפעילה את הוויז?”

היא:”מה וויז עכשיו? פתאום את לא יודעת איך מגיעים לעזריאלי?!”

אני: “יודעת, יודעת, אבל זו שעה של עומס ואני לא רוצה להתקע בפקקים…”

היא: “אמא, עזריאלי זה שני מטר מאתנו. איזה פקקים? את מבינה שאת מפתחת תלות מטורפת ושבקרוב תתחילי להפעיל וויז בדרך לשירותים?!”

אני: “פעם אחת את יכולה לעשות מה שאני מבקשת ממך בלי להתווכח? פעם אחת!”

היא, במבט של אלוהים-תבטיח-לי-שלא-אהיה-כמוה-שאהיה-מבוגרת: “משתגידי”.

הוויז מבטיח שבעוד 3 ד’ נגיע ליעד שלנו ואני נרגעת. התכנית מתקתקת ואנחנו לא מאחרות.

16:58-  עוצרות לאסוף את האחות והאחיינית. הקדמנו בשתי דקות. אני אוהבת להקדים חושבת לעצמי, צריכה לעשות את זה יותר…

17:00- הן נכנסות למכונית, עמוסות בשקיות. האחיינית מלאת חיוניות, עם חיוך וברק בעיניים והאחות נראית כאילו זה עתה שבה מהגיהנום והיא ממש לא רוצה לדבר על זה. המתבגרות מתחילות לשוחח בינהן ותוך שנייה עוברות למנדרינית. אחותי ואני מחליפות בינינו מבטי נחמה ויודעות שבקרוב יהיה יותר טוב.

הוויז שוב מרגיע אותי ומבטיח שנגיע לתאטרון היהלום ב 17:20.

 17:30: אנחנו בתוך התאטרון. אני קונה שתי כוסות קפה ומגישה אחת לאחותי תוך כדי מבט בוחן. נראית לי די מאוששת. שתי דקות אחר כך אנחנו ישובות בכסאות, האורות כבים, המסך עולה וההצגה מתחילה.

הבחירה 1

                           צילום : יוסי צבקר

אז איך אני אתאר את החווייה מבלי להשמע מלודרמטית? שעה של הנאה אמיתית עברה עלינו. גם על המבוגרות וגם על המתבגרות. אפשר לומר – הנאה בין דורית.

“הבחירה” היא מסוג ההצגות שכשאתה יוצא מהן אתה שואל את עצמך:  למה אין יותר הצגות איכותיות ומהנות כאלה? מה, זה כל כך מסובך לעשות תיאטרון טוב לנוער? לפי ה”בחירה” נראה שזה דווקא אפשרי.

העלילה מגוללת סיפור בתוך סיפור. סיפור המסגרת הוא על יפתח (נער בן 14) שנוסע בחופש לבקר את סבא שלו בקיבוץ, שם הוא פוגש בגאיה ובעזרתה מגלה סוד שסבו הסתיר במשך הרבה מאוד שנים. דרך סיפורו האישי של הסב אנחנו נחשפים לסיפור ההיסטורי, המרתק לא פחות, של תקופת שלהי המנדט הבריטי, למאבק של היישוב היהודי בבריטים ולארוע ‘ליל הגשרים’. “הבחירה” היא דרמה משפחתית מרגשת על חברות ונאמנות, על אהבה והקרבה, ועל ההשלכות הבלתי נמנעות של מעשה הבחירה.

הבחירה 2

                            צילום : יוסי צבקר

18:30: ההצגה נגמרה. מחיאות כפיים סוערות. תודות. אני מביטה באחותי ועל אף החשכה ששוררת עדיין באולם מצליחה להבחין בחיוך המרוצה שעל פניה שאומר כי תלאות השופינג הצליחו להתפוגג תוך שעה קלה. 18:45 כולנו נכנסות למכונית. אנחנו שואלות את המתבגרות איך היתה ההצגה והן עונות בעברית: “ממש יפה!” ואז שבות לשוחח במנדרינית.

ואנחנו האמהות מרגישות שעשינו בחירה מצויינת!

עוד על אמהות ומתבגרות ב סדנת אמהות ובנות

עוד מהבלוג של קרן ארסט

תצוגה מקדימה

אוף! נמאסלי! אנילאיכולהיותר!

בכל פעם שאני מקריאה לזאטוט את 'איה! אאוץ'! אווה!' לפני השינה, (מה שקורה...

תצוגה מקדימה

נערות קריאה

עשר בלילה. הבנים כבר ישנים במיטותיהם. הבית כולו נכנס למצב 'שקט'. ואם הקירות היו יכולים לדבר הם בטח היו אומרים: "וואוו, איזה יום! אנחנו גמורים.. די, תנו לישון עכשיו." אני...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה