הבלוג של קרן שם טוב

(לא) מתביישת

עדכונים:

פוסטים: 9

החל מינואר 2018

בושה. הסתרה. בושה. הסתרה. בושה. הסתרה. כרונולוגיה קשה ובלתי נסבלת. נמאס.

08/02/2018

מה שלא יודעים עלי, לא יכול לפגוע בי.
אז עדיף שלא ידעו.
כלום.
במיוחד, שיש לי כל כך הרבה מה להתבייש בו.
מזל שהמציאו את ההסתרה.

למשל, אני לא מבינה בפוליטיקה.
כלום. נאדה.
אין לי יכולת הכלה והטמעה לתחום הזה.
ראשי ממשלות, שרים, חברי כנסת – אין לי אגף כזה במח.
איזה בושות. ובעלי עובד מדינה.
וכשאפגש עם קולגות שלו, יתכן ואתפס ב׳מומי׳.
שיעלו לי על הפגם.
ומילא אני. ואוי לבושה.
אבל, מסכן בעלי. מה הוא אשם. ומה זה יעיד עליו?
לא קל.
אז מסגלים דרכי המנעות ותמרון.
ובעיקר מתפללים.
רק שלא ידברו על פוליטיקה.
אז מסתירה.
רק שלא יראו לי.

והאוטו שלי.
היה לי נעים הרבה יותר אם היה מסודר.
אבל הוא לא.
וזה בגללי.
אני לא מסודרת.
זו אני. ולא הוא.
ואני מתביישת בו.
כלומר בי.
ברמה שלא מסיעה חברות מסויימות.
[סורי ענת]
ברמה שלפעמים החברים של הילדים זורקים איזו הערה.
ואוי לבושה.
אמיתי.
כמה בושה.
אז אני מסתירה.
שלא יראו לי.

ומגיל 12 אמא חולה.
הסתרה.
(כמה שאפשר כשיש קרחת או פאה)

ואני לא מרגישה צלמת מספיק טובה.
אין לי את הציוד הכי משוכלל.
אני נורא ׳לא טכנית׳
אני בינונית.
הסתרה.

ואני לא יפה בעיני
(וברור שגם בעיני אחרים)
הסתרה

ואני טיפשה.
או לפחות לא חכמה.
הסתרה.

ויש פחדים.
מלא פחדים.
שאמא תמות (באמת קרה, עוד לפני שהיתה בת 50)
שלא יאהבו אותי
שלא ארצה את הלקוחות שלי
שלא אדע לענות תשובה חכמה
שיצחקו עלי
שיצעקו עלי
ש…
וש…
אז הסתרה.

בושה
הסתרה
בושה
הסתרה.

בושה. הסתרה.

בושה. הסתרה.

והחיים עוברים.
והבטן גדלה.
ולא מהריון.
והגב גדל
ולא מגיבנת.
בבטן שק ענק
וכאיזון,
עוד אחד על הגב.
ומלא מלא מלא מלא שכבות וסחבות.
כי הרי
בושה
והסתרה
אז שלא יראו.

וכבד כל כך שקשה ללכת
שקשה לנשום
שקשה לחיות.
כלומר,
נושמים
ואוכלים
ישנים
וקמים.
אבל זה לא באמת חיים.

[עצוב]

עד שמתפוצצים.

אני עברתי פנדיציט של בושה
ופריצת דיסק של הסתרה.
לא באמת
אבל כן.
התפוצצו לי השקים מרב מאמץ.
להתבייש זה מאמץ אדיר.
להסתיר זה אחיו הרשע.

קצתי בהם.

והיום
החלפתי פלאג-אין.
היום בעיני
׳לבטא׳ זה ה׳להסתיר׳ החדש
ו׳לאהוב׳ זה ה׳להתבייש׳ החדש.

וזו הסיבה שאני פרושה וחשופה ככה כל כך.
כי נמאס לי כל כך להתבייש.
אז אני מתוודה על הכל.
שתדעו עליי הכל.
ואז לא יהיה לי כבר מה להסתיר.

מתנקה מכל בושה

מתנקה מכל בושה

והמסר שלי לעולם
(טוב עפתי, לקומץ אנשים)
ובמיוחד לכאלה שנורא מפחדים מחשיפה
מלהביא את כל האמת
מ׳מה יגידו עליי׳
מ׳זה לא מקצועי מצדי׳
מ׳מה הלקוחות יחשבו עליי׳..
לכם,
אני רוצה לומר:
הרבה הרבה יותר קשה להסתיר.
ולהתבייש.
תאמינו לי,
עשיתי פרופסורה בעניין
עם סטאז׳ של 39 שנים.
יש משהו אפילו תראפויטי בביטוי אמיתי
גם ואף דווקא, בכזה שעשוי להביך
או לחשוף איזה צד ׳עאלק׳ אפל.
ולרב מגלים,
א. שזה הרבה יותר קל אחרי שלוחצים post בפעם הראשונה
ב. שאנחנו עושים את זה בשבילנו ולא בשביל מי שקורא או לא קורא
ג. שזה מנקה את כל המערכת הפנימית. זאת שהכי חשובה להיווצרות חיים. שנמצאת בבטן ובגב ובנשימה החופשית.
ד. שלומדים לאהוב את ה׳שדים׳ האלה שלנו. שכל כך מבישים אותנו.
ובעיקר אותנו.
איתם.
למרות היותם.
ויותר מזה – דווקא דווקא בזכותם!!

IMG_6011

ופתאום קל יותר.
ומחובר יותר.
ואפשר לעוף.

[אנחת שחרור]

======================
ואפרופו בושה – אל תתביישו לעשות לי עקוב על הבלוג, ולקבל עוד מהמיץ הזה של הקיבה שלי (:

עוד מהבלוג של קרן שם טוב

תצוגה מקדימה

(לא) יודעת איך מתחילים

אני בגובה 1000 מטר. בקתה קסומה. כפר יווני נידח. הנוף אלוהי. רק אני ובן זוגי. ושקט. טוב, כמעט שקט. הטלפון לידי, עם חבילת גלישה, מה שלא באמת מאפשר ניתוק מלא. קופצת הודעת וואטאפ. מיטל כותבת: ״תרשמו לקורס הזה, זה ממש שווה!״ הרומניה...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

bff (לא) עוזבים

השנה 1992. בדיוק היה צלצול. המורה טרם נכנסה לכיתה. רון ישב שם, שולחן לידי, ואני מתבוננת עליו, מתרגשת כרגיל. גם הוא הסתכל עליי. הוא פנה אלי ושאל משהו. עוד לפני שהספקתי להגיב, היא לחשה לי מהר: ׳האף׳! זה היה הקוד הסודי שלנו, שתי...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

הפרעת קצב

הרבה פעמים בחיי דברים נחוו קשה אצלי לקחו המון זמן מלווים בהפסקות חלימות יאוש תקווה לפעמים פעולה. אבל איטי. ומה זה בעצם ה'איטי' הזה? ומי קבע לי את יחידות הזמן? זה כמו שיקבעו לי מה לאכול וכל כמה זמן. או כמה לנשום. זה לא...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה