הבלוג של קרין לויט פרידריך

karinlevit

כותבת ועורכת בסלונה, אוהבת את נ' האיש, את ר' הכלבה ואת ל' החתול. עוד מגששת את דרכי בעולם אבל לתובנה אחת ויחידה כבר הגעתי: כל העניין הוא (כנראה) לשתות משהו קר בלב מדבר

עדכונים:

פוסטים: 11

החל מפברואר 2014

על דרכים להימנע משתיקות מביכות כשאוכלים, ארוחות נפלאות עם סיפורים מקסימים ומסעדה יפואית שונה ומומלצת במיוחד

04/10/2014

בסרט הגאוני ”שמש נצחית בראש צלול” של מישל גונדרי, מכנה אותם קלמנטיין (קייט וינסלט) The dining dead. המתים הסועדים. כולנו מכירים הזוגות האלו. אלו שיושבים במסעדות ואוכלים בדממה, לועסים בבדידות זוגית ארוחות שלמות ונראים כאילו התייאשו זה מזה ומהחיים אבל אולי מוצאים באוכל איזו נחמונת.

ב”ספרות זולה” האלמותי של טרנטינו, תוהה מיה וולאס (אומה תורמן) באזני וינסנט וגה (ג’ון טרוולטה) שבא לעשות קצת גוד טיים לאשתו של הבוס הגדול, למה אנשים מרגישים שהם צריכים לפטפט ולקשקש על כל מיני שטויות כדי להרגיש בנוח. למה אנשים לא יכולים פשוט לשבת ביחד ולשתוק?

מיה וולאס אל ג'מילה

הזוג שאין איתו שתיקות מביכות

יש לנו זוג חברים אחד, זוג מקסים, שניהם מתוקים לאללה. ורד ותומר. תומר הוא מהאנשים שלא מדברים הרבה. בעיקר כשנפגשים כולם, כל החבורה. איש שקט, יש שיגידו מופנם אבל אני לא מתה על הכינוי הזה משום מה. אולי זכרונות ילדות של מבוגרים שכינו אותי ככה ואולי כי אני יודעת שכשהוא רוצה יש לו המון מה להגיד.

אני אוהבת להסתכל על תומר, יושב ככה ושותק כשכולם מלהגים מסביבו על נושאים חשובים ופחות חשובים ולהרהר לעצמי על מה שאולי הולך לו בתוך הראש. בטח המון. ורד אשתו היא בדיוק הסיפור ההפוך. אני בטוחה שהבחורה הזאת פשוט לא יודעת שתיקה מביכה מהי. ורד היא מהאנשים שתמיד יהיה להם סיפור לספר, דעה לחוות. בשיחה עם ורד, סיפור מוביל לסיפור, שבילי מלים קטנים הופכים למשפטים ואנקדוטות תמיד מתפתחות לעוד ועוד פיתוחי משנה ותת פרקים וסיפורים. תענוג לאכול עם ורד ותומר. חוץ מזה ששניהם אנשים מעולים אין איתם שתיקות מביכות.

השף: גם מוכשר, גם חתיך וגם אוהב לספר סיפורים

ממבט ראשון, סלאח כורדי, השף של מסעדת אל ג’מילה, לא עושה רושם של מספר סיפורים. בג’ינס וחולצה שחורה, עם לוק של גבר-גבר סטייל הקאובוי של מרלבורו מהזן של פעם, (כן הוא חתיך לאללה נוני אין מצב שלא שמת לב לזה גם), הוא נראה לי יותר מאלה השתקנים.

התבדיתי. לאורך כל הארוחה במסעדה היפואית המדליקה, אחת הארוחות הנפלאות שיצא לי לסעוד, ישב סלאח איתי ועם בן זוגי נון וסיפר סיפורים. ואני כתבתי וטעמתי, לגמתי ושאלתי עוד, וסלאח ישב ועישן ולגם גם הוא מהיין והמשיך להפליג בסיפורים.

הוא סיפר על הילדות שלו בעג’מי, על הרחובות והחברים, על פירות ההדר והחושחש שהיו קוטפים מעצי הפרי שהקיפו את הבתים, על החצר המשותפת בה היו הנשים של השכונה יושבות וקולפות וחותכות ומגלגלות וטורחות על הארוחות ומפטפטות גם הן עם סיפורים משלהן.

אבל הכי הרבה סיפורים סיפר סלאח על הים. על החוף של יפו והמים המלוחים שהיו טובלים בהם כילדים, על המים המתוקים שבהם היו נשטפים תמיד לפני שהגיעו הביתה כדי להסתיר מהאימהות ששוב שוטטו ימים שלמים על החוף, על הדגים שהיו תופסים בידיים ומייבשים בשמש ובמלח וצולים על גבי לוחות פח שהיו מפרקים מחלקי מכוניות משומשות, על השנים שבילה על ספינת דיג ועל השנים הארוכות במטבח של מסעדת בני הדייג הוותיקה בנמל יפו. (וגם במסעדות הנחשבות מדזו ומיטבר).

והסיפורים התפרקו למלים ולזכרונות ונדבקו לטעמים ולניחוחות של המנות המופלאות שנרקחו במטבח של אל ג’מילה והובאו אל השולחן בזו אחר זו.

אל ג'מילה. צילום: נוןסלאח כורדי, אני, בקבוק היין והרשימות. צילום: נון

ואלו שמות: המנות שנושאות את הסיפורים

אל מעטפת הבצק של התעשימה – מנת טאבון יפואית מקורית שכנראה לא תטעמו באף מקום אחר – שהיה הכי פריך EVER וחרוך במידה והתפצפץ לי בפה והסתיר בתוכו בשר דג עסיסי.

אל השיש ברק – כיסוני בצק שחומים ממולאים בתערובת ריחנית של בשר טחון שהוגשו על יוגורט חמצמץ של נענע מיובשת.

אל דואט הסלק – סלקים מתקתקים מתרעננים להם עם גבינת עזים מקורמלת, פיסטוקים וסילאן.

אל הסלט של אל ג’מילה – פילטים צרובים של טונה אדומה מונחים מעל שילוב מושלם אפונת שלג, עלי סלק מרירים, בזיליקום ופילטים של הדרים.

אל הקובה ים – מעטפת קראנצ’ית של בורגול ממולאת בתערובת דניס נא ועשבי תיבול ריחניים.

ואל היין הלבן היבשושי והקריר שעזר לנו להפליג יחד בסיפורי הילדות והעניק את הטאץ’ האחרון והמושלם לחגיגת הטעמים המופלאה הזו.

אל ג'מילה. צילום יחצ אל ג'מילה. צילום יחצ אל ג'מילה. צילום יחצ

 

אל ג'מילה. צילום: יחצ אל ג'מילה. צילום: יחצ אל ג'מילה. צילום: יחצ

אל ג'מילה. צילום: יחצ

צאו לסעוד את לבכם!

צאו ליפו וסעדו את לבכם באל ג’מילה. היא שונה מכל מסעדה שאכלתי בה, יש בה שילוב משונה ונפלא בין האותנטי והעכשווי שלא מוצאים בהרבה מסעדות, והאוכל פשוט לא מפסיק להפתיע.

גם המיקום כיפי, העיצוב נעים והשירות מפנק.

בקיצור – מומלצת בחום גבוה.

בתיאבון.

אל ג’מילה,

עולי ציון 4, יפו.

03-5500042.

עוד מהבלוג של קרין לויט פרידריך

תצוגה מקדימה

רק נשים יכולות להכיל

אני אוהבת את המדינה שלי. אני אוהבת את החיילים שלנו. לפני כמה דקות פרצתי בדמעות כשראיתי שידיד פרסם בפייסבוק תמונה של בחור צעיר ויפהפה, שמו נדב והוא אחיינו הבכור. הנכד...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

טבעונית, דתייה, בליינית והריונית יצאו לאכול סושי

ההזמנה לביקור במסעדת ניני האצ'י התל אביבית הגיעה בדיוק בזמן. זה היה ערב גשום, בדיוק יום אחרי שקיבלתי מהדוקטור את המסמך המלחיץ והמדכא המתקרא "התפריט היומי של קרין". בעצם,...

תצוגה מקדימה

הזוועה של גילוי העריות מסתתרת מאחורי הדלת

מעיין תורג'מן וצחי גראד ב"הרחק מהיעדרו", צילומים: לורן ברונה **הסרט "הרחק מהיעדרו" יעלה מחר, יום חמישי, 21.8, בבתי הקולנוע ברחבי הארץ** ממש כמה דקות...

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה