הבלוג של קרין לויט פרידריך

karinlevit

כותבת ועורכת בסלונה, אוהבת את נ' האיש, את ר' הכלבה ואת ל' החתול. עוד מגששת את דרכי בעולם אבל לתובנה אחת ויחידה כבר הגעתי: כל העניין הוא (כנראה) לשתות משהו קר בלב מדבר

עדכונים:

פוסטים: 11

החל מפברואר 2014

האוכל היה מצוין, העיצוב מוקפד והאווירה אינטימית. מארוחת הערב הזאת חזרו קרין ל”פ ובן זוגה שבעים, מרוצים ושיכורים – ולא רק מאהבה

16/04/2014

 מלפאטי ניוקי (צילום: דניאל לילה)מלפאטי במסעדת ננה. ניוקי שהוא בעצם לא ניוקי בכלל. צילום: דניאל לילה

הפעם האחרונה שבה ביקרתי במסעדת “ננה” בתל אביב היתה לפני 7 או 8 שנים לפחות. אני לא זוכרת מה בדיוק היה האירוע, כנראה יום הולדת לאחד החברים, אבל מה שאני כן זוכרת, אם כי באופן מטושטש למדי (הסיבה מגיעה בעוד 1,2,3…  ), הוא שולחן גדול ועגול עם הרבה אנשים שמחים מסביבו, אוכל מצוין, וכיאה לחבורת רווקות ורווקים חופשיים ומאושרים בני 20 ומשהו – המון המון אלכוהול.

חמושה בערפילי הזיכרון ההוא וגם בבן זוגי היקר נ’, שמתי פעמיי לרחוב שלוש בנווה צדק, לממש את ההזמנה שקיבלתי לארוחה זוגית במסעדת ננה החדשה (המכונה כעת “ננה רסטו-בר”), שאחרי לא מעט גלגולים וכמה שנים לא פשוטות של עליות ומורדות, חזרה לעירנו- רעננה ומחודשת, עם תפריט מושקע ומנות חדשות.

החלל המרשים שבתוכו שוכנת ננה הוא אחד הדברים שדווקא לא השתנו – בלי שום ספק החלטה נבונה מאוד של הבעלים החדשים, שכן המסעדה שוכנת באחד המבנים ההיסטוריים היפים בתל אביב, בניין לשימור שכל כולו תקרות גבוהות ומקומרות, קירות עשויים לבנים ואולמות רחבי ידיים שפונים אל חצר פנימית פסטורלית – כל אלה יוצרים אווירה מזמינה שרק עושה חשק לסעוד וללגום, להחזיק ידיים וללחוש יחד מילות אהבה.

מעט היסטוריה ומעט מאוד רכילות

מפי אשת צוות חביבה, בתוספת קרעי שמועות תל אביביות שהגיעו לאזניי במהלך השנים, למדתי שאת ננה פתחו לפני כעשור וחצי המסעדנית ננה שרייר ומי שהיה אז בן זוגה – גולן דור. אחרי שהזוגיות נגמרה ושרייר פתחה את מסעדת “ננוצ’קה” הידועה שלה, השאיר דור את “ננה” בבעלותו ואיתה גם את השם – שהפך ל”ננה בר” ותפס במשך שנים לא מעטות מקום של כבוד בחיי הלילה של העיר.

את ההחלטה לשמור את השם, שזוהרו עומעם מעט במהלך השנים, בין השאר בעקבות שמועות כאלו ואחרות שדבקו בו, הסבירו לנו ברצון של הבעלים החדשים לתת משקל להיסטוריה של המסעדה, ולסמוך על השם הידוע שיבדל אותה משאר המסעדות החדשות שצצות ונפתחות בשכונה הקרובה חדשות לבקרים.

לסעוד וללגום

אז אחרי שהושיבו אותנו באחד השולחנות הזוגיים בחלל הפנימי הרחב, נתנו לאנשי הצוות החמודים לבחור עבורנו את המנות הראשונות, ולפני הכל ולא פחות חשוב – את היין. אחרי ששני הגביעים שלפנינו מולאו ביין אדום ניחוחי, התפנינו לשאול מה שמו, וגילינו שזה ריפאסה די ואלפוליצ’לה של קורטה ג’ארה מאיטליה.

כשהחלו, למרבה השמחה, המנות הראשונות לזרום אל השולחן, נהננו עד מאוד לטעום מ:

סלט אנדיב ורוקפור (לבבות חסה, אגסים, אגוזי לוז, צנוברים וצימוקים ברוטב ויניגרט הדרים), שהיה בו שילוב טעמים מעולה של מריר וחרפרף ומתוק.

קרפצ’יו בקר (מוגש עם עלי ארטישוק אלה רומנה, שמן זית, פרמז’ן, מלח ים ובלסמי מצומצם), שהיה חמצמץ ומרענן בדיוק במידה, עם טוויסט נחמד של עלי הארטישוק שהלך פשוט מעולה עם הגבינה.

קרפצ’יו מוסר ים (מנה בסגנון פרובאנס – הקרפצ’יו מלווה ברוטב רוי, שמן טפנאד, צנובר, עגבניות שרי חצי מיובשות, מיץ לימון, שמן זית וראשד), מנה מיוחדת ומדליקה בטעמים ובהגשה. ה”רוי” – המילה הצרפתית לחלודה – הוא רוטב צהבהב אדמדם על בסיס זעפרן ואיולי, פלפלים אדומים ומעט פלפלים חריפים.

סלט עגבניות וגרגרי חומוס (מבחר עגבניות שרי, צנוניות, קרוטונים, נענע, כוסברה, בזיליקום וגבינת פטה כבשים), סלט עשיר ופריך, מעולה גם לצמחונים שבינינו, שכולו מגוון של טעמי ים תיכון.

לבחור את המנות העיקריות לא היה פשוט. התחבטויות והתלבטויות והתייעצויות הביאו בסוף לבחירה הבאה:

הפפרדלה פטריות (תערובת פטריות ברוטב שמנת וטארטופו עם ארטישוק אלה רומנה צלפים ופטרוזיליה) היה נימוח, וחמאתי ומהנה.

ואילו כשאכלנו את המלפאטי (ניוקי ביתי מתרד וריקוטה של פאפא ג’וזפה ברוטב חמאת מרווה, פרמז’ן וצנוברים), הניוקי הזה היה נעים וטעים לנו, והתפלאנו לשמוע את סיפורו המיוחד. הסתבר שמשמעות שמה של המנה באיטלקית הוא “עשוי רע”. המנה הומצאה ממש בטעות, כשמילוי של רביולי נעשה לא לפי כל החוקים, גולגל לכדורים ונחלט כמו ניוקי – אך ללא תפוחי אדמה. את המתכון, כך מספרים, ליקט השף בכפר קטן למרגלות האלפים הטוסקניים, כשהאיש המכונה פאפא ג’וזפה חשף אותו בפניו אחרי כמה כוסות של גראפה.

העיקר זה הרומנטיקה

ואם כבר מדברים על גראפה, זה בדיוק הזמן לרדת מטוסקנה ולחזור אלי ואל נ’. עכשיו, כששניים ומשהו גביעים של יין איטלקי כבר זורמים לנו בוורידים, והאווירה האפלולית והנעימה של ננה כבר חודרת לנו ללבבות, אנחנו יושבים בנחת על הבר בחלל הפונה אל הרחוב, וחולקים סיגריה של אחרי האוכל (איזה כיף! מותר לעשן! אבל החלל ממש נפרד, לא מריחים כלום בפנים).

האוכל הטוב, היין, הניתוק הנעים שהחלל משרה, משאיר אותנו שם – מצחקקים ומתלחששים ומעשנים ושותים ומאוהבים יותר מתמיד. ואחרי המשהו מתוק לקינוח שמוכרחים לחלוק – קרם גבינה, פרג ודובדני אמרנה עם פירורי ברטון (מוגש לצד פנקוטה רויבוש) – טוב לא ממש מוכרחים אבל נורא רצינו, ככה נשארנו, יושבים עוד קצת ועוד, ופשוט לא רוצים ללכת הביתה.

לאתר של מסעדת ננה

 מסעדת ננה (צילום: דניאל לילה) סלט עגבניות וגרגרי חומוס (צילום: דניאל לילה)

 מסעדת ננה. צילום: דניאל לילה קרפצ’יו מוסר ים (צילום: דניאל לילהמסעדת ננה. צילום: דניאל לילהמסעדת ננה. צילום: דניאל לילה

 

 

 

 

 

 

עוד מהבלוג של קרין לויט פרידריך

תצוגה מקדימה

רק נשים יכולות להכיל

אני אוהבת את המדינה שלי. אני אוהבת את החיילים שלנו. לפני כמה דקות פרצתי בדמעות כשראיתי שידיד פרסם בפייסבוק תמונה של בחור צעיר ויפהפה, שמו נדב והוא אחיינו הבכור. הנכד...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

טבעונית, דתייה, בליינית והריונית יצאו לאכול סושי

ההזמנה לביקור במסעדת ניני האצ'י התל אביבית הגיעה בדיוק בזמן. זה היה ערב גשום, בדיוק יום אחרי שקיבלתי מהדוקטור את המסמך המלחיץ והמדכא המתקרא "התפריט היומי של קרין". בעצם,...

תצוגה מקדימה

מזל טוב אלי מקביל

כשהייתי נערה, ידעתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. רציתי להיות אלי מקביל. מבחינתי, זה מה שנקרא לחיות את החלום: לטפוף בכל בוקר על מדרכות בוסטון הרחבות בנעלי עקב גבוהות...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה