הבלוג של קרין לויט פרידריך

karinlevit

כותבת ועורכת בסלונה, אוהבת את נ' האיש, את ר' הכלבה ואת ל' החתול. עוד מגששת את דרכי בעולם אבל לתובנה אחת ויחידה כבר הגעתי: כל העניין הוא (כנראה) לשתות משהו קר בלב מדבר

עדכונים:

פוסטים: 11

החל מפברואר 2014

נשים – אם יש בעולם הזה מי שיש בכוחו להבין את האחר, לכאוב את כאבה של אשה אחרת, של אם אחרת שמוכנה לתת את חייה כדי להגן על הילדים שלה מפני כל רע, של ילד קטן שפורץ בדמעות כי הוא לא מוצא את אמא שלו, הרי אלה אנחנו

30/07/2014

מלחמת עזה. צילומים: רויטרס

אני אוהבת את המדינה שלי.

אני אוהבת את החיילים שלנו.

לפני כמה דקות פרצתי בדמעות כשראיתי שידיד פרסם בפייסבוק תמונה של בחור צעיר ויפהפה, שמו נדב והוא אחיינו הבכור. הנכד הראשון במשפחה. הפלא האהוב.

עוד לא חגג 20, וכבר לא יחגוג. זה לא קשה להכיל. זה פשוט בלתי אפשרי. תמיר, אני כל כך מצטערת בשבילכם.

המלחמה הזאת ארורה. ארגון הטרור שהצבא שלנו נלחם מולו הוא ארור.

אבל אני אוהבת גם את האנשים, והנשים, והילדים ששם. מעבר לגדרות.

ואני חושבת שהחיים שלהם בלתי נסבלים באופן שגם קשה לנו להכיל.

ואני חושבת שזה חשוב שנדע, וזה חשוב שנכיל.

לא בשבילם. כי זה חשוב לנו. כבני אדם. כנשים. כישראליות שאוהבות את הארץ שלנו.

נשים – אם יש בעולם הזה מי שיש בכוחו להבין את האחר, לכאוב את כאבה של אשה אחרת, של אם אחרת שמוכנה לתת את חייה כדי להגן על הילדים שלה מפני כל רע, של ילד קטן שפורץ בדמעות כי הוא לא מוצא את אמא שלו, הרי אלה אנחנו.

זה הכוח שלנו. וזוהי גם חולשתנו הנוראה. ההזדהות הבלתי אפשרית הזאת, עם כאבם של מי שעומדים מולנו או לצדנו יכולה פשוט למחוץ לנו את הלב.

את הטקסט המטלטל הזה כתבה לנה חלאף תופאחה.

אני לא יודעת מי היא. מהמידע שניסיתי לדלות עליה בגוגל, אני מבינה שהיא פעילה בארגונים שחותרים לשלום והבנה במזרח התיכון כמו הארגון הזה.

אבל זה גם לא חשוב. היא אשה, ואמא, והיא כתבה את השורות האלו בכאב שאי אפשר שלא לכאוב ביחד אתה.

ולעזאזל הצדדים.

לנה חלאף תופאחה / הוראות בריחה

מאנגלית: תמי ברקאי

“הם התקשרו עכשיו.

לפני שיטילו את הפצצות,

הטלפון מצלצל

ומישהו שיודע את שמי הפרטי

אומר בערבית מושלמת:

“מדבר דויד”.

ומתוך ערפול סימפוניות הבומים והזכוכיות המתנפצות

שעדיין מתרסקות בתוך ראשי

אני חושבת: “אני מכירה איזה דויד בעזה?”

הם מתקשרים עכשיו לומר

תברחו.

יש לכם 58 שניות מסיום ההודעה

ביתכם הוא הבא בתור.

הם רואים בזה מין אדיבות של שעת מלחמה.

לא משנה שאין לאן לברוח

לא חשוב שהגבולות סגורים

ושהמסמכים שלכם חסרי ערך

ורק דנים אתכם למאסר עולם

בכלא הזה לחוף הים

והסימטאות צרות

וחיי אנוש דחוסים כאן זה כנגד זה

יותר מבכל מקום אחר על פני האדמה.

פשוט רוצו.

אנחנו לא מנסים להרוג אתכם.

לא משנה שאינכם יכולים להתקשר בחזרה ולומר לנו

שהאנשים שאנחנו לכאורה מבקשים

לא נמצאים בביתכם

שאין כאן איש

חוץ מכם ומילדיכם

שהריעו לארגנטינה

כשחלקו את ככר הלחם האחרונה לשבוע הזה

וספרו כמה נרות נותרו למקרה שהחשמל ינותק.

לא משנה שיש לכם ילדים.

אתם חיים במקום הלא נכון

ועכשיו ההזדמנות שלכם לברוח

לשום מקום.

לא משנה

ש – 58 שניות לא יספיקו

למצוא את אלבום החתונה

או את השמיכה שבנכם אוהב

או את טופס ההרשמה הכמעט מלא של בתכם לקולג’

או את הנעליים שלכם

או לאסוף את כל בני הבית.

לא משנה מה היו התכניות שלכם.

לא משנה מי אתם.

הוכיחו שאתם בני אנוש.

הוכיחו שאתם עומדים על שתי רגליים.

רוצו”.

 

עוד מהבלוג של קרין לויט פרידריך

תצוגה מקדימה

טבעונית, דתייה, בליינית והריונית יצאו לאכול סושי

ההזמנה לביקור במסעדת ניני האצ'י התל אביבית הגיעה בדיוק בזמן. זה היה ערב גשום, בדיוק יום אחרי שקיבלתי מהדוקטור את המסמך המלחיץ והמדכא המתקרא "התפריט היומי של קרין". בעצם,...

תצוגה מקדימה

מזל טוב אלי מקביל

כשהייתי נערה, ידעתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. רציתי להיות אלי מקביל. מבחינתי, זה מה שנקרא לחיות את החלום: לטפוף בכל בוקר על מדרכות בוסטון הרחבות בנעלי עקב גבוהות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

הזוועה של גילוי העריות מסתתרת מאחורי הדלת

מעיין תורג'מן וצחי גראד ב"הרחק מהיעדרו", צילומים: לורן ברונה **הסרט "הרחק מהיעדרו" יעלה מחר, יום חמישי, 21.8, בבתי הקולנוע ברחבי הארץ** ממש כמה דקות...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה