חמי געש: שלווה ופינוקים במרחק נגיעה

היום הזה התחיל לא משהו. כשביקשתי מנהג האוטובוס שיודיע לי כשנגיע לתחנה של מתחם חמי געש, אליו קיבלתי הזמנה משמחת ל”יום ספא ועיסוי כדים”, לא חשבתי לרגע שאין לי על מי לסמוך. הוא דווקא היה נורא נחמד, הנהג, ובאמת ניסה לעזור, אבל משהו כנראה הסיח את תשומת ליבו כשהוא עצר פתאום ואמר לי “תרדי כאן חמודה, כאן הכי קרוב לך”.

צהוב

וכך מצאתי את עצמי, תל אביבית אורבנית בגופי ובנשמתי, במקום שנראה אצלי בדמיון כמו שממת מדבר צחיחה מרוחקת אלפי קילומטרים מכל ציוויליזציה. במציאות, הנהג התבלבל והוריד אותי תחנה אחת מוקדם מדי ובעצם עמדתי בשולי כביש החוף, רחוקה משהו כמו קילומטר אחד מהכניסה למקום.

וכך התחלתי את המסע, צועדת בשבילי עפר ארוכים-ארוכים, תחת שמש אפריל המתחזקת, כשצומת ספרים מאחורי והים הרחק מלפני. יש לי מזל שבסופו של דבר אני בחורה די אופטימית, כי את הקללות הנמרצות שקיללתי את עצמי על הנעליים שבחרתי לנעול, החליף די מהר מצב רוח טוב למדי, בזכות אלפי סביוני האביב הצהובים שפרחו בשדות אינסופיים בצדי השביל. תחליף מלבב למדי לגוני האפור-בטון-מתקלף שאני רגילה להיות.

ירוק

ואז הגעתי לחמי געש, ו(כמעט) שכחתי את תלאותיי הרבות. כבר מרחוק המתחם נראה לי כמו נוה מדבר – גוש של ירוק פורח. שביל הגישה למתחם מוקף בצמחיה ועצים מצלים, ומזרקה קטנה שמבעבעת לצדו מעניקה את הגימור הפסטורלי המושלם למה שנראה לי באותם רגעים כמו הדרך לאואזיס.

שביל הגישה למתחם חמי געש. צילום: קרין ל”פ

לבן

כל מי שמגיע ליום פינוק וספא במרחצאות, מקבל בכניסה שקית הפתעות לבנה. בתוך שקית הבד (אני מתה על השטויות האלה) חיכו לי חלוק רחצה צחור ורך, מגבת וכפכפים לבנים, כמו אלו שמחלקים בבתי מלון. מצוידת בכל אלו ובמפתח קטן ללוקר פרטי משלי, ניגשתי אל המלתחות.

כחול

“העיסוי שלך מתחיל עוד עשרים דקות”, אמרה לי המארחת החביבה, “רק תחליפי לבגד ים ולבשי את החלוק מעליו”. רק תחליפי לבגד ים, היא אמרה. רק. המפגש הראשון שלי עם הביקיני קשה בכל תחילת קיץ, והפעם המצב נראה קשה במיוחד. ברגע שבו התלבשתי והבטתי במראה, לא כל כך הבנתי מה עבר לי בראש אי שם בסוף העונה שעברה, כשהחלטתי לרכוש את הביקיני הכחלחל הזה. נוט טו סלף: רק עוד 2-3 קילו וכמה שעות בשמש (עם קרם הגנה, ברור!) ואני מוכנה ללכת לים.

כסוף-מטאלי

חוץ ממוזיקת השאנטי המתבקשת , וכמה לחישות של נשות הצוות, שום צליל מיותר לא הפריע לשקט ששרר בחדר ההמתנה הרגוע ביותר בעולם, שבו המתנתי לעיסוי הכדים המובטח. התיישבתי באחת הכורסאות להתענג על השלווה ועל הציפייה לעיסוי מפנק, כשפתאום שמתי לב שמצד שמאל שלי, בפינת הישיבה שממול, יושבים שלושה אנשים, כולם לבושים חלוקים לבנים בלבד, ולרגליהם כפכפי הבד הלבנים – תלבושת שהבליטה במיוחד את העובדה שכולם החזיקו ביד מכשיר טלפון והיו מרוכזים מאוד במה שקורה בתוכו.

מסתכלת ימינה, אותו סיפור – כולם עם הראש תקוע בסמארטפון. “כולם כאן כל כך מכורים ולא מסוגלים להתנתק אפילו לשעה”, אני חושבת לעצמי בהתנשאות, עד ששתי שניות אחר כך אני מבינה שאני נראית בדיוק כמוהם, כי את ההגיגים שלי על הסיטואציה אני חייבת לזכור ובדיוק בשביל זה המציאו את האפליקציה של הפתקים, לא?

אדמה

“טיפול שוודי משולב בכדי חרס”, הבטיחה ההזמנה, ואני התמסרתי למגע החמים של כדי החרס הקטנטנים, שחוממו מראש והעניקו מגע מחוספס ורך בו זמנית לעיסוי המעולה שקיבלתי. הם מגיעים בצורות שונות, ומתוכננים לרכך בעדינות ובנחישות גם את האיברים התפוסים ביותר ולהזרים אנרגיה חדשה גם בעורקים החסומים ביותר. המטפלת חנה היתה מקסימה ונעימה, ומלבד הטיפול נתנה לי ביוזמתה גם כמה עצות לתזונה נבונה ותרגילים ביתיים להרגעת הצינון שקינן בגופי וסירב לעזוב כבר כמה ימים.

בקיצור:

הפלוסים: שקט, רגוע, מפנק, עיסוי מקצועי ומעולה, שקית ההפתעות שמקבלים בהתחלה.

המינוסים: המרחצאות המשותפות לא עושות ממש חשק להיכנס ולטבול בהן, אבל אולי זאת רק אני.

לסיכום: יום כיף מפנק. מומלץ ביותר למי שרוצה להירגע קצת מהמולת החיים.

 >> לאתר חמי געש